הבלוג של אבו אלמוג

אז לפני כמה שבועות היה לי פוסט להיטי (אלף כניסות בערך, שכה אני אחיה!) על איך לנקות שרימפס. כבר אז הבטחתי ליצור את חלק II - האימפריה מכה שנית - איך מנקים קלמרי. ובאמת, מישהו ראה פעם טבעת עגולה ולבנה שוחה בים? ההגיון אומר שזה מתחיל בצורה אחרת לגמרי. אז איך זה עובר מהדיונון לטבעות היפות האלה? חכו ותראו!

הפוסט הקודם כלל את כל ההקדמות בענייני כשרות וטבעונות וגועל נפש, אז נחסוך את זה. רק אנקדוטה - קרובי משפחה שרצו לקבוע איתי בשבת של חול המועד התקשרו לש' בדחילו ורחימו לשאול אם אני נוסע בשבת, לאור כל השמועות על התחזקותי בשמירת המצוות וכל זה. אז אני נוסע בשבת. ואוכל קלמרי. ומנקה אותו בסבבה. וכותב על זה בבלוג. ואם יש חילול השם ברבים גדול מזה שיבוא עכשיו! לא בא. קדימה לעבודה.

יצאנו לבירתו המאממת של דאהר, לעכו, לשוק, ושם רכשנו קלמרי טריים. לא מהדוכן הזה ממש, אבל זה היה יותר פוטוגני. 

אז למוד ניסיון מהשרימפס שקילפתי יום שלם ובסוף יצא חצי כוס, קניתי מראש קילו וחצי. היו שם בערך עשרים דיונונים לא מאוד גדולים, והנה הקורבן שלנו. נקרא לו סקווידוויד, על שם הגיבור מבובספוג, או בקיצור דודו. 

הסכין שלידו כבר רומזת שהסוף לא יהיה טוב. מה שצריך דבר ראשון לעשות זה לחתוך לדודו את המחושים, קצת מעל העיניים. זה פחות או יותר הקטע הראשון שאוכלים, המחושים.

יש לו שני מחושים ארוכים כאלה. נפטרים מהם וזורקים אותם. 

יש לו גם מקור כזה, קצת קשה וקצת מגעיל. הוא בדיוק באמצע בין כל המחושים. חותכים אותו וזורקים אותו. אחרי כן עוברים קצת על המחושים עם האצבע כי יש שם את הפטמות יניקה האלה וצריך קצת להוריד את החלק הקשה שלהם. לא ממש מוכרחים. שוטפים טוב עם מים. זה החלק האכיל הראשון ושמים בצד. התמונה הבאה היא של איפה נמצא המקור. להוריד, זוכרים?

טוב. נשארנו עם הגוף. הגוף זה צינור גלילי עם סנפירים והראש וכל הג'יפה שבפנים.

אז הראש וכל הג'יפה מתנתקים מהגוף אם מושכים אותם בעדינות. את הראש והג'יפה זורקים, ונשארנו עם הצינור והסנפירים. זה החלק האכיל הנוסף, אבל יש עליו עוד הרבה עבודה!

צריך לנקות טוב טוב מבפנים מכל החלקים הפנימיים והדיו. קצת מגעיל, לא נורא. באחד מכל כמה דיונונים נמצאת ארוחת הערב האחרונה שלו, לפעמים במצב שלם כמעט. מצאתי הרבה דגים, כמה סרטנים, ושרימפ קטן. הנה דוגמית -

זה בסך הכל מזכיר לנו שאנחנו בעולם אכזר של אכול או האכל. וכמה טוב שאנחנו בצד האוכל! אבל נמשיך. בתוך כל דיונון יש עצם שהיא קשיחה ולא אכילה וצריך להוציא אותה. זה נראה כמו מין נוצה כזו מפלסטיק, והיא נשלפת די בקלות. אז בתמונה הראשונה רק שלפתי קצת את העצם שתראו מאיפה היא באה, ותמונה אחרי כן הגליל לחוד והעצם לחוד. את העצם אפשר לזרוק. שמעתי שנותנים אותה לתוכים שמחדדים את המקור עליה. אם יש לכם תוכי אתם יכולים לנסות.

טוב, אחרי כן מורידים את העור (שכבה דקה) והסנפירים (שכבה קצת יותר עבה) ושוטפים טוב טוב עם מים מבפנים ומבחוץ, וזה החלק האכיל שממש מוכן.

את זה חותכים יפה לטבעות, והכל מוכן. זה מה שנשאר מדודו, וזה כבר כמעט נראה כמו משהו שמגישים במסעדה.

טוב. כמו שאתם זוכרים, דודו לא היה לבד. היו איתו עוד כמה חבר'ה ויצאה כמות די רצינית. חשבתי בהתחלה בכיוון של פאייה או רוטב לפסטה. עכשיו אני חושב שחצי לפחות אני אטגן עם ביצה ופירורי לחם - או קמח מצה? - בנוסח מה שמגישים בפאבים. אני לא אוכל את זה כמובן כי זה מאוד בזבזני מבחינת נקודות של שומרי משקל, אבל הילדים מאוד יאהבו. ככה זה נראה לפני הבישול. - כמובן שלא לשכוח לבשל...! מעורר תיאבון? אצלי כן. בתיאבון וחג שמח!

החג הזה הוקדש ללימודים. היו לי שלושה פרוייקטים גדולים, ואני יכול לומר שפחות או יותר הספקתי מה שרציתי, ומה שלא, אספיק בהמשך החג. יש לי טונות קריאה בקורס 'תורת המשפט', החלטתי לכתוב כבר עכשיו את הסמינריון ב'משפחה ומשפט' בשביל לגמור עם זה, וסורפרייז סורפרייז, ביום שלפני החג נחת במייל שלי REVISE & RESUBMIT נחמד מאיזה כתב עת לגבי מאמר שדי שכחתי שכתבתי ושלחתי. אז סך הכל ישבתי וחרשתי. נתתי יום למשרד - מיותר, שום דבר לא קורה בחול המועד - ביום חמישי הייתי עם פלג במוזיאון חיל האוויר, והיום אני בירושלים, אבל חוץ מזה די חרשתי.

מוזר לי להיות שוב סטודנט. האינטראקציה עם הקינדערלאך שם לא ממש עובדת, ואין לי חברים. יש שניים שלושה חבר'ה שאני מדבר איתם ברמה של שלום שלום וכוס קפה בקורס של משפחה ומשפט, ובקורס של תורת המשפט לומדים המון אנשים שאני מכיר מקודם - סעיד שעבד אצלי, נ' שהייתה מתמחה של ש', ועוד כל מיני. אבל זה לא קבוצת הלימוד ההדוקה שהייתה לי בתואר ראשון, וגם לא הקשרים הנהדרים שהיו לי בתואר שני. אני די לבד.

יש איזה פוסט של עוז אלמוג שמתרוצץ ברשת ועשה די מהומה לפני כמה שבועות, שהקינדרלאך האלה הם מין דור שונה כזה, לא מפותח רגשית, לא יכול לדחות סיפוקים, עם הרגלי למידה מוזרים שכל היום בפייסבוק. האמת - שמתי לזה לב. כולם עם הלפטופים, יש ווויפי חופשי, המרצה רואה רק את הגב של המחשב. אז אני נורא רוצה ללמוד ולדעת, ונורא מתעניין בקאנט, והחיפוש אחר אמירה שהיא סינתיטית אפריורית חודר לי לנשמה. אבל אם הייתי סטודנט בתואר ראשון, שרק רוצה לסמן וי על הסמינר  כדי לקבל תואר ולהיות עורכדין ולעשות המון כסף, וקאנט מעניין לי ת'תוסיק, אז הפייסבוק זה המקום הראשון שהייתי הולך אליו.

התחלתי לחשוב איך היה כשהייתי בתואר ראשון. איך למדתי בלי מחשב. זאת אומרת בלי תקדין ובלי נבו, ובלי מוז וג'ייסטור, ובלי גוגל סקולר, ואללה ירחם על נשמתי החטאה - בכלל בלי גוגל! אני חושב שהיו מין אינדקסים של מאמרים. הייתי מוצא אחד ורץ אחורה עם הביבליוגרפיה שלו לחפש עוד דברים שמעניינים אותי. אלה מיומנויות די נשכחות. הקינדערלאך היום רק מקלידים וכבר יש להם את כל התשובות מוכנות.

בסוף שנות התשעיפ הייתי מילואימניק ביחידה שגם הייתה עושה סיורים כאלה עם ג'יפים. בקיצור הראו לנו מכשיר די מגניב, בגודל של קופסת נעליים. שאם אתה מכוון אותו נכון הוא אומר לך איפה אתה, ואם אתה מסמן נקודה רחוקה ממך, נאמר נקודת היעד בניווט, אז הוא יכול להגיד לך באיזה מרחק היא נמצאת ממך ומה הכיוון לשם. ג'יפיאס! התחלנו את הניווט איזה שלושים ג'יפים, בערך בשתים עשרה בלילה.בארבע בבוקר כל שלושים הג'יפים היו תקועים בערוץ של אותו נחל, שאם היו מכבים את הג'יפיאס ומדליקים את השכל, או במילים אחרות, מכינים עם מפה סיפור דרך כמו שצריך, ומשתמשים בג'יפיאס רק לגיבוי, היו רואים שהוא בלתי עביר ומנסים לעקוף אותו. 

מישהו למד את הלקח מזה? נו... צה"ל. לא לומדים לקחים. הנה, בוגי היה הרמטכ"ל הכי כושל בתולדות האירגון הזה, ועכשיו הלכו ומינו אותו לשר ביטחון. אז ב-2010, כשהשתחררתי, אחרי למעלה מעשור עם ג'יפיאס, הילדים שהיו מגיעים ליחידה שלי מהסדיר היו לוחמים מעולים, אבל לא ידעו שני דברים קטנים, שהג'יפיאס הרג אצלם. הם לא ידעו לנווט ולא ידעו לטווח. זה טוב? זה לא טוב? לא יודע. זה העולם החדש והממוחשב. אותו דבר עם גוגל סקולר.

דווקא כתבתי כמה סמינריונים די מגניבים בתואר הראשון שעשיתי בלי מחשב. האחד היה בקורס של שיפמן על הלכה, אתיקה ורפואה. שיפמן התחיל את הקורס בזה שסמינריון אצלו זה עשרה עמודים, אבל מי שיכתוב פחות יקבל עוד עשר נקודות על כל עמוד. כתבתי שמונה עמודים וקבלתי תשעים. מה זה אומר אני לא יודע. השני היה על 'המוביל כשומר' עם שירלי רנר. היא אמרה שאצלה זה בין ארבעים למאה עשרים עמוד, אז נורא התאמצתי, ובמסגרת הזו גם עשיתי מוטו יפה עם שיר של ברכט 'הרס האוניה אוסקווה על ידי צוותה' שבאמת היה די קשור לנושא של הסמינריון על מלחים שהשמידו את המטען שהובילו. וכאן אני מבקש מהקוראים שאם יש למישהו שיר שיכול להיות פתיחה לסמינריון על פירוק ברית הזוגיות, אז שייתן לי רעיון, כי סך הכל ניסיתי וחשבתי ולא מצאתי כלום.

אז ככה. שני דברים לסיום. היום 30.3, שזה גם אמצע הפסח וגם יום האדמה. אז מכאן שלוחה ברכת נאמנה לאחי בסח'נין ובעראבה, המציינים את יום האדמה, בסולידריות ובתקווה לשוויון. בקשר לפסח הנה שיר של להקה בריטית מוזרה שנקראת טייגר ליליז, שנורא אוהבים לשחוט פרות קדושות. אז השיר הוא שירו של האדם שצלב את ישו - אירוע שכידוע התרחש בפסח. אז השיר הזה שוחט את כל הפרות הקדושות האפשריות. שיר עם מילים מטורפות ברמות על. קשה קצת להבין, אבל שווה את המאמץ. אז פסח שמח לכולם! מקווה שהקוריאנים יאפשרו לנו לחוג את הפסח הבא בעולם שהוא לא חורבות גרעיניות. אבל בעולם הפוסט גרעיני, ההמנון לליבוביצ'י כזה, דווקא למיומנויות שלי של למצוא חומר בלי מחשב, לנווט ולטווח יש דרישה, אז מה שיוצא אני מרוצה. חקשמח!

שר האוצר הראשון שאני זוכר היה יהושוע רבינוביץ'. הוא היה אדם מאוד שנוא. שר האוצר בממשלת רבין הראשונה, שחטף על הראש את כל ה'ניקוי ראש'. הוא פעל במציאות מאוד קשה של ישראל אחרי מלחמת יום כיפור, במשבר הנפט העולמי, החליט החלטות קשות, וביצע אותן. הוא שר האוצר שבתקופתו הומצא מס ערך מוסף, ומי שכמוני, זוכר את זה, מקלל אותו חרישית אחת לחודש ב-15 לחודש. הוא לא היה מאגניב. הוא לא שם ג'ל בשיער. למעשה לא היה לו שיער. הוא היה הדמות של הפקיד המפאיניקי הקירח והממושקף שכולם אהבו לשנוא. והנה חלפו שלושים וחמש שנים, והתברכנו בשר אוצר מאגניב עם ג'ל בשיער. והוא מברך אותנו ביוטיוב.

בניגוד לרבינוביץ' יאיר מגיע כלוח חלק. רבינוביץ' היה בעל השכלה פורמלית, ולמעשה היה בתחילה מורה. הוא ניהל את עיריית תל אביב בפועל, בתחילה כראש מחלקת הכספים ולאחר מכן כראש עיר במשך עשרות שנים. הוא היה גם קצת שר השיכון ויו"ר עמידר לפני כן. אבל מה זה השכלה, מה זה נסיון? כלום. הכל אפשר היום ללמוד מהוויקיפדיה. או ממה שלוחצים באוזן פקידי האוצר. אבל הכי חשוב ששר אוצר יהיה מאגניב. שידע לתת חמישים מיליון ש"ח לניצולי השואה, לפרסם את זה טוב טוב, אחרי כן לבכות שהקודמים לו בתפקיד (אולי רבינוביץ'?) גנבו את הקופה הציבורית ועשו חגיגה, ושצפויות החלטות קשות, ולהסביר את זה בברכה ממש מאגניבה ביוטיוב, כשאתה לבוש שחורים. אז צפינו. תקדישו שתי דקות ותשע שניות. כדאי לכם, באמת.

טוב. מי שלא לחץ על פליי לא הפסיד כלום. בפסח הוא הלך וקרא את כל הסיפור של משה רבנו. משה רבנו עשה כל פעם את הדבר הנכון וזה לא היה פופולרי והעם עשה לו את המוות. אז גם יאיר כמו משה רבנו, הולך לקחת החלטות קשות. וכולם צריכים לדבר על זה ולהסביר את זה כמו שהסברנו בתקופת הבחירות ואני גאה בכם.

נתחיל מזה שהמשורר והסופר צריך קצת עריכה לפני שהוא מדבר מול מצלמה, כי יאיר מאמי, אין "לקחת החלטות". זה אינגלוז. יש 'לקבל החלטות'. אני גם יודע בדיוק מאיפה השגיאה הזו מגיעה. כשהייתי ילד הכריחו אותי ללמוד את 'ודייק' בכיתה י' (שהייתה ארבע או חמש שנים אחרי כיתה י' של לפיד), ומאז אני יודע למשל שאין 'אלא אם' אלא 'אלא אם כן' וכל מיני דברים שנורא עזרו לי להתנסח. אבל מי שלא עשה בגרות לא נתקל ראש בראש ב'ודייק'. אין שכל אין דאגות! קצת מקנא, האמת. כי את חופש פסח של כיתה י' ביליתי עם 'ודייק'. אבל מה יצא לי מזה? זין בעין. 

נמשיך. משה רבנו! האמת היא שאני לא מאמין שהוא 'קרא שוב את כל הסיפור של משה'. זאת אומרת את כל ספר שמות, ויקרא, במדבר ודברים. כי יש בזה המון קטעים מתים, של כל מיני חוקים על המשכן וצרעת, וזה טקסט די ארוך ודי מסובך. אז אני לא יודע מה בדיוק הוא קרא, אבל נזרום איתו. האמת היא שאני חושב שיש לו בעייה עם טקסטים דתיים. אני חושב שהוא די שוטף בהגדה של פסח, אבל חוץ מזה אני לא סגור על השאר. יש לו קטע 'לפידי' קלאסי, שהניתוח המפורט שלו - יאיר לפיד כרפורמי מבוזבז - עוד יגיע, בו הוא אומר שהוא לא הולך לבית הכנסת האורתודוכסי כי יש לו בעייה עם 'שפוך חמתך'. שישאל את פירון וקלדרון, ש'שפוך חמתך' זה ירמיהו י' וגם אומרים את זה בהגדה של פסח, ולא בבית הכנסת, אבל הכל טוב, ובסך הכל הוא התכוון כנראה להגיד שהרפורמים קצת פחות מקללים מהאורתודוכסים - למרות שהוא יורד עליהם כאסח אחרי כן - אז הוא בסדר. לאמשנה. אז הוא קרא את כל הסיפור של משה רבנו, ויודע שמשה עשה כל פעם את הדבר הנכון.

משה עשה כל פעם את הדבר הנכון? לא סגור על זה. הקטע של זה שהוא הרג את המצרי למשל די בעייתי. לא נלך גם לכל מיני קטעים כמו זה שאחרי חטא העגל הלך והרג שלושת אלפים איש וכאלה. משה הוא דמות מורכבת. אבל יש קו אחד שהולך ברציפות. זה לא שהוא עושה כל פעם את הדבר הנכון. הוא עושה כל פעם בדיוק את מה שאלוהים אומר לו. אנחנו שם, יאיר? כי בנט שם. החבר'ה האלה מהבית היהודי יודעים בדיוק מה אלוהים רוצה. הם בקו ישיר אליו. זה עובד בשבילנו, יאיר?

אבל אנחנו גם יודעים למה הוא התכוון. הוא התכוון לזה שמשה עשה משהו שלא היה פופולרי וכולם ירדו עליו, אבל הוא היה מנהיג גדול וידע יותר טוב מכולם מה טוב לעם, וגם אני, יאיר, מנהיג ענק ויודע בדיוק מה טוב, אז תראו אתם הולכים לחטוף ממני ולקלל אותי אבל בסוף אקח אתכם לארץ הבחירה. אז זו מגלומניה, כי מתוק, אתה פחות משבוע בתפקיד. 

זה מזכיר את הבדיחה הקלאסית של דרויאנוב שאומרים על רב העיירה שהוא צירוף של אריסטו ומשה רבנו. יש לו הבנה בש"ס ופוסקים כשם שהייתה לאריסטו, והוא רהוט בדיבורו כמשה. אבל יאיר שלנו רהוט. מה זה רהוט. פה מפיק מרגליות, ובואו נעבור לדבר הבא -

"הדרך מעבדות לחירות היא הדרך מלעשות דברים שאנשים עושים רק בשביל עצמם לחירות של היכולת לעשות דברים שהם האמת הפנימית של מי שעושה אותם."

הבנתם? אני קורא את זה שוב ושוב. לא הבנתי.

או קיי. אולי יש לי יותר מדי קאנט בראש. אתם יודעים, דאונטולוגיה וטלאולוגיה. מעשה שהוא טוב מעצם עשייתו ומעשה שהוא טוב מתוצאתו. אבל זה לא זה. זה רחוק מזה. נחשוב עוד. אני בדרך כלל עושה דברים בשביל עצמי אז אני משועבד (למי? למה?) ורק כשאלמד לעשות דברים שהם האמת הפנימית שלי אצא לחירות. מכאן עולה ההנחה שהאמת הפנימית שלי היא איזה סוג של אלטרואיזם, שמונע ממני לעשות דברים רק בשביל עצמי. אבל אם אני עושה את הדברים רק בשביל עצמי אז אני פועל ממילא לפי האמת הפנימית שלי שמורה לי לעשות את הדברים בשביל עצמי. טוב, הסתבכתי. גדול עלי, יאיר. 

או שאין לזה ממש מובן.

יאיר. יש לך שם כמה אנשים קצת יותר רהוטים. בני אדם שבאמת קראו את כל הסיפור הזה על משה. בני אדם שיודעים לנסח משפט בעברית. עופר שלח, רות קלדרון, שי פירון. שב איתם חמש דקות לפני הפעם הבאה. זה יחסוך לנו הרבה.

אבל כל הסיפור הזה בעצם משמח, כי אנחנו רואים כאן איזו הכרה בכך שהוא הולך ליפול על הפנים עם הידיים בכיסים בתוך שלולית מלאה חצץ, ורק מבקש מאיתנו לזכור שהוא עושה את הדברים שהם באמת האמת הפנימית שלו ולרחם עליו, כמו משה שלא היה פופולרי. כמו תמיד כשמדובר בלפיד, אם היו לנו עוד שבע עשרה מדינות ספייר, בנוסף למדינה האחת הקטנה שלנו, זה היה יכול להיות אפילו מצחיק. 

טוב. ממתק אמיתי? כי היה קשה. כמו מצה. לא נלעס, יבש, ועושה דקירות כאלה בלשון. אז הנה מישהי שיודעת להלחם בעד החרות. קוראים לה מרים חסאן. מרים איבדה את החירות שלה עם הכיבוש המרוקאי של סהרה המערבית, והיא גם שרה על זה מאוד יפה. זה בלוז מאוד עמוק ומהמם, ובכלל יש לה המון שירים כאלה. למדתי עליה מקבוצת פייסבוק שנקראת כלמה / מילה אחת ביום, שמלמדת כל יום מילה אחת בערבית. זו בשבילי הדרך מעבדות לדעות קדומות, לגטו האתני הצר שאני חי בו, לחירות של לפרוש כנפיים ולשמוע בלוז מהסהרה, ולרצות לעזור לאנשים האלה לקבל את חירותם. אבל יכול להיות שיום אחד אני גם אפעל לפי האמת הפנימית שלי, ואצא לחירות בנוסח יאיר לפיד. לא שולל. חגשמח לכולם! אה. הקוללולולוו הזה בסוף זה משהו משגע. אני יכול לשמוע את זה כל היום.