הבלוג של אבו אלמוג

נו... לא יהיה מסע הרצאות בארצות הברית. לא יוזמן כחבר לפאנל להביע דעתו על המשא ומתן עם הפלסטינים. לא יעמוד מאחרי התכניות להקמת מפלגת מרכז חדשה. לא יהיה דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אריאל. גם לא תהיה חלקת קבר שמורה בהר הרצל. לא יום זכרון ממלכתי. לא מחלף. לא בול. לא רחוב. 

תהיה בושה, בושה גדולה. ולנו, הישראלים, השתוממות גדולה איך ברגע של עיוורון הצבנו בראשנו עבריין, ונתנו לו למשול בנו שלוש שנים. ושאחד מבין אלו שהצביעו 'קדימה' ב-2006 יאמר שלא ידע שכך, כך בדיוק הוא האיש.

ומה? מפלצת השחיתות לא הובסה. הוסר (?) ראש אחד מראשה של הכימרה. האם מישהו יהין לאמר שבחצרו הביזנטית של ראש הממשלה הדברים אחרים, או שההימור הבטוח הוא שגם שם מתבשלים כתבי אישום הממתינים לאור השמש המחטא שיוציא את המפלצות החוצה, אל הזירה המדממת של בתי המשפט? 

אבל יש הימור יותר בטוח, מאיזה כיוון יגיעו כתבי האישום הבאים. שימו לב מי היה מגנו של אולמרט בשנים בהם היה ראש ממשלה, והוא מגיש מהדורת החדשות הפופולרית ביותר, וכותב הטור בעיתון הנפוץ ביותר. זה שכתב את הטור המביך על 'יוליוס קיסר' ובו הפנינים הבאות (שנכתבו, יש לזכור, כאשר אולמרט נאלץ להידחק החוצה ממשרת ראש הממשלה אליה הגיע בתאונה היסטורית, כשלחץ כתבי האישום לא איפשר לו יותר את הנשיאה בעול, אי אז בשנת 2008):

"כשעניים בכו, אולמרט מחה דמעה; כולכם אהבתם אותו פעם, ולא בלי סיבה".

"איזו סיבה, אם כן, מונעת מכם להתאבל עליו? 
אוי השיפוטיות!! כמה מהר היא הופכת לבהמה פראית וגורמת לאנשים לאבד כל היגיון"

"אם שוקלים פה את העניין בקור רוח, עשו פה לאומרט עוול גדול"; "אולי באמת עשינו, רבותיי? אני חושש שמי שיבוא במקומו יהיה גרוע עוד יותר"

ובשנת 2012, כשהודיע היהיר על 'כניסתו לפוליטיקה', מי היה יועץ הסתרים שעמד מאחורי המהלך? אותו אדם כנגדו היו כבר שני כתבי אישום תלויים ועומדים, מיינד יו.

איני יודע אם בכוחו של היהיר עצמו להפוך לעבריין פלילי כשם שהיה רבו. למען האמת, אני סבור שהוא טיפש מדי לשם כך. יש צורך באיזו עורמה אולמרטית כדי להיות עבריין ברמות האלו, עורמה שחסרה ליהיר. גם קשה לאדם שמעודו לבש רק שחורים להיות 'עבריין צווארון לבן'. אבל החשש קיים. שמא למד משהו, שמא דבק בו משהו מאותה תרבות של שחיתות. בו או במי מאנשי חצרו. והלוואי שאתבדה.

והיום, כשנקבע באופן משפטי במה בדיוק עסק יועץ הסתרים שעמד ליד ערש לידת העכוז של 'יש עתיד', ומהו הראוי שייעשה עמו, פירסם אל אלוהי הפייסבוק ממרומים, טקסט סתמי על חרדים. חרדים. אותה מילת קסמים שיש בה כדי להרגיע כל כאב, להשתיק כל ביקורת. לא מילה של תמיכה אישית באיש שקיים עמו ועם אביו חברות כה קרובה (מתבקש, אנושי, מוסרי. איש לא היה מבקר אותו על כך) לא מילה של הסתייגות מהמעשים. חרדים. 

ברכט, בארתורו אוי, כתב: "העולם אמנם עצר את הממזר, אך הכלבה שהמליטה אותו מיוחמת שוב."

ובברכט ומוריסון נסיים. ואל תשכחו לשלוח סלפי חמוד לשרון בן שבת כדי להציל את ישראבלוג. כי את מה שכתבתי כאן לא הייתם יכולים לקרוא בשום מקום אחר.

הידיעה האיומה שישראבלוג עומד להיסגר לא הפתיעה אף אחד. היה ברור שהמשבר בתקשורת הישראלית יגיע גם לכאן, ושאם קברניטי קונגלומרט התקשורת 'עמותת ישראבלוג' רוצים לקצץ משהו, זה המקום הקל.

עם היוודע הידיעה, מיהרתי ופירסמתי את הפוסט של מריאט, גם בפייסבוק וגם בטוויטר. עוקבי הטוויטר שלי, שהם משום מה חבר'ה מתוחכמים יותר מבחינה טכנולוגית מאשר חברי הפייסבוק שלי הגיבו בטענות על האיכות הטכנית של הבלוג (קשה לקרוא בסלולרי) והציעו לסייע לי לעבור לוורדפרס או לטאמבלר. כמעט והתפתיתי. אני אחד מכותבי ה'טרקלין' בוורדפרס. בכל פרמטר טכני הפלטפורמה שם עדיפה על ישראבלוג. אז למה להציל את ישראבלוג? אני רוצה שאנשים יוכלו לקרוא אותי בקלות בסלולרי. 

לא אדבר על כך שסביר להניח שהפלטפורמה מחזיקה את עצמה מבחינה כספית. על צד התוכן יש כאן עובדת אחת מסורה, ומה כבר יכולה להיות המשכורת שלה. כל היתר זה תוכן קוראים, הצורה הזולה ביותר (והאיכותית ביותר) של תוכן באתר אינטרנט. על צד החומרה יש פלטפורמת אינטרנט - כאמור לא מאוד מתוחכמת - ששודרגה בפעם האחרונה לפני כמה שנים, ומן הסתם דורשת איזה תחזוקה מינימלית (מוכן להתערב שיש מישהו בנענע שמקדיש לזה עשר דקות בחודש, בין הפסקת קפה להפסקת פייסבוק). מה זה לעומת באנר רץ בעשרות אלפי בלוגים עם מאות אלפי קוראים, שמבשר על הנחה של 15% ב'אגד פאן'? זה שווה די הרבה כסף, ואיך אני יודע? כי במהלך השנים שאני כאן קיבלתי פניות רבות ממפרסמים שרצו שאשתיל תכנים - וואלה אתמול שתיתי קוקה קולה. היה סבבה אגוזים - שלהם בבלוג שלי תמורת תשלום בכסף או בשווה כסף (יוצא עכשיו להתניע את האופנוע החדש שלי. תיכף אשוב). אם יקצצו, זה לא מה שישאיר את עמותת ישראבלוג על הרגליים.

לא אדבר על היתרון שיש להם בחשיפה של דפים אחרים לקהל שלא היה מגיע אליהם בדרך כלל. כאילו תגידו, בעולם של ויינט, איזה סיבה יש לי להגיע לדף של חדשות עמותת ישראבלוג אלמלא עניין אותי תוכן שמגיע מכאן לשם? זה לכשעצמו שווה לכם כסף, לא? ודרך אגב, חמודים שלי, בכל פעם שתוכן שלי הגיע לשם, זה תוכן איכותי שקיבלתם בחינם (אני אסיר תודה על כך שאתם מאפשרים לי להתבטא, וגם מאוד שמחתי על החשיפה, אבל שורה תחתונה זה שימוש בטקסט שלי, שבדרך כלל כרוך בתשלום...), לא שווה לכם משהו?

לא אדבר על היתרון האדיר שיש לי, כבלוגר, בקידום שהאתר הזה נותן לי. זה לא מעניין אותם. יש לי מאגר של כמה עשרות עד כמה מאות קוראים קבועים, שמגיעים לכאן בכל מקרה אחת לכמה זמן. גם הכלים המינימליים שנותנים לי למעקב אחריהם כאן, מראים שזה הגרעין הקשה. אם אני רוצה לפרוץ אותו, יש לי אפשרות להיות יותר אגרסיבי בפירסום הבלוג בעצמי (כמו למשל להיות פחות בררן בבקשות חברות בפייסבוק, להסכים לכל אחד ולפרסם את הבלוג, או להיות פעיל יותר בטוויטר) או להסתמך על הקידום הנהדר שעושים לי כאן, ב'המלצות' בעמוד הראשי ובעמוד חדשות עמותת ישראבלוג. מגיעים אלי משם אלפי קוראים, חלקם נשארים. אבל, כאמור, זה לא משהו שיכול לעניין אותם. 

אדבר על דבר אחד - על חופש הביטוי. בעולם של 'ישראל היום' יש חשיבות רבה מאוד לכל מקום שמפרסם תוכן עצמאי. לכל כלי תקשורת. סגירתו של אחד כזה הוא מכה לדמוקרטיה. יש לכם, אדונים נכבדים מעמותת ישראבלוג, אחריות לכך, כפורטל אינטרנט מוביל. הכספים שאתם מרוויחים באים עם אחריות. קחו אותה. חופש הדיבור, במציאות קפיטליסטית ניאו ליברלית, הוא זכות שניתנת לבעלי העוצמה והכסף. העמדת פלטפורמה לביטוי חופשי שכל אחד יכול להביע בה את דעתו בחינם, אינה עניין של מה בכך. היא מעשה נדיר של אזרחות טובה. המעשה הזה נעשה בלי הגבלות - הבלוג שלי מפרסם דעות שאפשר להגדיר כ'שמאל קיצוני'. ראיתי כאן בלוגים שמפרסמים כל סוג של דעה או מצב אנושי - בלוגים מימין, משמאל וממרכז. החופש המוחלט הזה אינו מובן מאליו. הוא יקר והוא חשוב. אם יסגרו את ישראבלוג יסתמו לרבים מאוד את הפה. נכון, הם יוכלו לעבור לוורדפרס או לטאמבלר או לתפוז, אבל אז איבדנו עוד רכיב חשוב - את רכיב הקהילה. אני בטוח שהבלוג שלי בוורדפרס יקבל עוד קוראים, אם בשל השיפור הטכני שיחול בו, והאפשרויות הנרחבות יותר שיעמדו בפני, ואם בשל כך שזה יאלץ אותי לעשות את המאמץ הפירסומי. אבל הקוראים האלו יהיו מסוג מאוד מאוד מסויים. שמאלנים דעתנים ואקדמאים כמותי. לא אפגוש שם את האנשים הנהדרים מכל שכבות החברה שאני פוגש כאן, והשיח בינינו, שהוא חלק נכבד מאוד מהבלוג, אם לא העיקר שבו, יהיה עקר. זה יהיה שיח פנימי של שמאלנים מכורים. נורא מעניין וטוב לראות את ההשתקפות שלך במראה. אבל לא יוצא מזה שום דבר. אני אוהב לחשוב שאני מעשיר את העולם של שכני הבלוגרים כשם שהם מעשירים את העולם שלי. אם יסגרו את ישראבלוג זה לא יקרה.

אז קהילה של אנשים המתבטאים בצורה חופשית היא דבר שצריך להילחם כדי להחזיק בחיים. שצריך להיות מעל לשיקולים כלכליים. שצריך לחשוב טוב טוב מאיפה מקצצים במקומות אחרים - אם צריך לקצץ - ולא לגעת בה לרעה. הניחוש שלי הוא שהעלות השנתית של ישראבלוג שווה לתקציב הליפ גלוס של 'היפה והחנון' בפרק אחד. תתחילו שם.

מה עושים? מחזיקים אצבעות למריאט. מפרסמים את הפוסט הזה ודומיו בכל מקום אפשרי. עוקבים אחרי מה שקורה. מצטרפים לפרוייקטים כמו 'פרויקט צילום מצילים את ישראבלוג'. חותמים על העצומה באינטרנט. ומקווים לטוב. לא תסתמו לנו את הפה. זה לא טוב לנו, אבל גם לא לכם, ובמיוחד לא לחברה הישראלית, שאתם חלק ממנה. 

היום נדדו מחשבותי ל-33 ההרוגים בקרב הסאלוקי. אלו שנשלחו כבשר תותחים לאש החיזבאללה כשכבר הוסכם על הפסקת האש, בניסיון לקבל 'תמונת ניצחון' בכושלת במערכות שניהלה מדינת ישראל - מלחמת לבנון השנייה. 

ראש ממשלה מסוגל לקבל החלטה מעין זו. ראש ממשלה צריך לקבל החלטה מעין זו. אבל ראש ממשלה המקבל החלטה מעין זו צריך להיות נקי מכל רבב. צריך להיות אדם שיסתכל למשפחות השכולות בעיניים ויאמר - לא דרשתי מכם שום דבר שאיני דורש מעצמי. 

אולמרט לא היה כזה. גם לפני התפוצצות פרשת טלנסקי היה ברור שהמדובר בסביבה מושחתת ברמות שטרם נודעו. הגנב הירשזון, הנגבי המורשע בקלון, עבריין המין רמון, היוו סביבת עבודה מאוד מפוקפקת. עוד בטרם נודע ברבים השם 'שולה זקן', נחשפה סביבת העבודה הזו בפרשת רמון והנשיקה. התיאור הזוועתי, כיצד זה נכנס רמון אל ישיבת הממשלה, בדרכו נושק בכפייה לחיילת בלשכה, ולאחר מכן, במהלך הישיבה בה הוא מחליט על מלחמה שתביא למותם של מאות ישראלים ואלפי לבנונים, מכניס את פרטי הקצינה עליה כפה את נשיקתו לתוך הטלפון הסלולרי שלו, מראה על השחץ, היהירות וההיבריס בהם התקבלו ההחלטות בחצרו של אולמרט. לא האנשים האלו הם שצריכים היו להחליט על היציאה למלחמה, לא כשידיהם מגואלות בשלמוני טלנסקי (שאכן לא ברור כי נועדו לשימוש פרטי) והולילנד (חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו), ולשונם בכפיית רצונם על חיילות (כאן דווקא יש הרשעה, אבל ללא קלון. עבירת מין שאין קלון בצידה). 

ועתה נחשף הכל. הכל נגלה במערומיו. כל המסיכות הוסרו. הכל נגמר. גם אם יצליח בתעתועים משפטיים להימנע מן הכלא (לזכותו ייאמר שהוא משפטן מוצלח בהרבה, וכפי הנראה מנהל ענייניו בתחכום רב יותר מהנשיא תחתיו שירת, ויש להניח שהצוות המשפטי שלו יעשה כל מה שהוא יכול, והוא יכול הרבה, להמנע מלהכניסו לכלא) הרי שהעמדת הפנים המכובדת של ראש הממשלה בדימוס, מועמד נצחי לראשות הממשלה פעם נוספת, שיבוא 'להציל את המדינה מביבי', האיש שיש לו מה לומר ומה להטיף בשער על המשא ומתן עם הפלסטינים ועל אלוהים יודע מה עוד, כל זה נגמר. בין אם יורשע ובין אם לאו, ברגע שנפתח, להרף עין, החרך למה שאירע בינו ובין זקן, העמדת הפנים הזו תמה. את שארית שנותיו יבלה, כך אני מקווה, גם לאחר סיום ההליכים המשפטיים, בעוד מספר שנים, גם אם יסתיימו בזיכוי מחמת תעלול טכני זה או אחר, כמצורע הגדול של הפוליטיקה הישראלית. כמוכתם. כמי שאין להתקרב אליו. כפאריה.

וכאן אני חייב לומר מילה טובה על ביבי נתניהו. הוא עדיף על אולמרט. בהרבה. ממשלתו פחות מושחתת. סביבת עבודתו האישית בעייתית, אולי בעייתית מאוד, הוא אוהב את החיים הטובים, וגם את אשתו שרה, כפי שמספרים ב'מצב האומה', אבל אין שם מעטפות כסף. הכל גלוי, על פני הדברים, חוקי. חזירי, מקומם, מכוער, אבל לא פלילי. ככל הידוע לי. גם כראש ממשלה הוא טוב יותר. את קציר הדמים של אולמרט במלחמת לבנון השנייה וב'עופרת יצוקה' עדיין לא עבר. אולמרט, השמאלן הגדול, לא פינה ולו התנחלות אחת. לא חתם ולו על הסכם אחד עם הפלסטינים. בשורה התחתונה שלוש שנות כהונתו הביאו שתי מלחמות מדממות, האחת בראשות שותפו העסקי דני חלוץ 'מכה קטנה בכתף', והשנייה לאחר שזה הודח בחרפה, בראשות גבי אשכנזי, שממתין לתורו ביחידת לה"ב 433. יחידה שטרם הכירה אנשי צבא, אבל חצרו הביזנטית של אשכנזי (שהתחרתה בחצר הביזנטית המתחרה של ברק והפסידה) הביאה כבר למעצר של תת אלוף ודובר צה"ל ואלוף משנה, ועוד היד נטויה. אתם שמים לב שאיפה שלא נשים את האצבע בין השנים 2006 - 2009 אנחנו נתקלים בשחיתות פלילית? אצל ביבי אין את זה. והוא שפך פחות דם. סטטיסטית. עקרונית - פחות דם זה יותר טוב. הרבה יותר טוב. 

אז הוא היה ראש ממשלה מושחת ורצחני, הראשון - פרט לרבין שאהרן ברק הוציא לו כרטיס אדום על משהו שאולמרט היה מתבייש להיתפס בו - שנאלץ לפרוש בשל שחיתותו, וזה שבכהונה קצרה וכושלת הצליח לדחוס מה שיותר מבצעים צבאיים, שנודעו בנזק הסביבתי האיום שגרמו.

אז? אז למה אנחנו בוחרים את האנשים האלה פעם אחר פעם? למה אנחנו מסתפקים במועט? מה הייתה התאונה ההיסטורית שהביאה את אהוד אולמרט ותאומתו הסיאמית שולה זקן לעמדת הכוח הזו? למה אנחנו לא דורשים ממנהיגינו צניעות ודוגמה אישית כשם שדרשנו מהם בעבר? למה אנחנו בוחרים את הראוותנים שבמושחתים, ממליכים אותם עלינו, ולאחר מכן, בריטואל מפחיד, מורידים אותם מאיגרא רמה לבירא עמיקתא במשפטים פומביים? מה קרה לנו? 

בפעם הבאה שנמליך עלינו מלך (לאחר שייגמר עידן הביבי, שכידוע אין לו מתחרים) נזכור את הרגע בו החליט אולמרט לשלוח את אותם 33 אנשים אל מותם. נשאל את עצמנו האם הבנאדם שאנו בוחרים ראוי לעשות את ההכרעות האלו. האם הוא נקי כפיים וטהור לבב, או שמא זכאי מחמת הספק, או אפילו מורשע בדין.

ולקינוח -