זהו, אני לא יכול יותר. סוגר את הבלוג, ופותח חדש במקום אחר.
יש לי כאן פחות קוראים, פחות מגיבים, והאווירה כאן נהייתה הרבה פחות נעימה. מצטער.
כבר כמה זמן שאני חושב על זה. פתחתי בלוג בוורדפרס.
בכל אופן, בלי יותר מדי דיבורים, פתחתי בלוג בוורדפרס שנקרא בשם המאמם 'אבו אלמוג בוורדפרס'. מעכשיו אני שם. מי שרוצה שיעשה מינוי. אני יודע שאאבד קוראים, אבל משכתי את זה בדיוק כמה שאפשר ויותר מזה אי אפשר. אני מקווה שזה יצדיק עצמו לטווח הארוך.
שתיים שלוש מילים מהירות בנוגע לנושא הנורא כאוב של הישראלים ממוצא אתיופי.
יש המון אמפתיה, וסימפתיה, וסלידה מאלימות, אם משטרתית ואם של מפגינים, ועם זאת הבנה למאבק, והבנה שיחסי הכוחות אינם שווים. אבל כל אלו קלישאות ולא צריך את הבלוג שלי בשביל זה.
נקודת הראות שלי היא שאי אפשר לקיים חברה היררכית עם קסטות סגורות, המבוססת על חלוקה מילטית לסוגים שונים של אנשים, אלה מקבלים פחות ואלה מקבלים יותר, תוך שהדרגה האחרונה בסולם ההיררכי היא אנשים שחורים הנרדפים עד חורמה לפי הסימון הבולט בצבע עורם, נשלחים למאסר ללא משפט או לגירוש שכמוהו כמוות, ואחרי כן לבוא ולהתפלא למה שחורים אחרים שאמורים להיות קצת למעלה מזה בסולם ההיררכי מתוייגים, מסומנים, נרדפים ומופלים.
ועוד משהו - עליית יהודי אתיופיה היא השבר הברור של הציונות. המחדל הכל כך בולט בקליטתם, השבר הנורא במבנה של החברה שלהם, שליחתם לגטאות מסוגרים, הגזענות הבוטה כלפיהם בכל מקום, בכל מגזר, בחינוך, במגורים, בקבלה למקומות עבודה, בקידום, בצה"ל, היא ההוכחה שמשהו שם בבסיס פגום. זה משהו שקשה לתקן, כי אם הרעיון הבסיסי הוא שיש שווים ושווים יותר, מה שמשתמע בבירור מהאמירה על 'מדינה יהודית', אז לפעמים קצת מאבדים את השליטה במי ששווה ובמי ששווה יותר.
לא מספיק לי לומר 'סולידריות'. צריך לחשוב שחברה שבמקום לקבל את השונה כשווה בכל עסוקה באופן אובססיבי בחלוקה למגזרים העוסקים בהכפשות הדדיות, בנויה באופן בסיסי על הפלייה, ותמיד מי ששונה, מי שהגיע אחרון, מי שצבע עורו מסמן אותו, יופלה. ופרסונלית - איפה דרעי, אבי השקופים? יש יותר שקוף ממי שעורו שחור? איפה שרת הקליטה סופה לנדבר? איפה היהיר שדחק את הח"כית האתיופית שקישטה את רשימתו למקום לא ריאלי? מראש הממשלה איני מצפה לדבר. יהיה פוטו אופ. יהיו מילים יפות. אבל מי שכיהן כראש ממשלה כעשור מבין שלושים השנה בה כשלה המדינה באופן כה בולט בטיפול במה שהתחיל כתקווה גדולה והפך לבעיה, כנראה שכבר לא יבין כלום.
אבל אף אחד מאלו לא יאמר את האמת הפשוטה והשווה לכל נפש - כל עוד יש במדינה שווים ושווים פחות, החלשים יותר יהיו תמיד שווים פחות. כל עוד יש 'זועביז' שבאים באוטובוסים להטות את הבחירות, ומנשקי קמעות ומזוזות, ומגזרים מסומנים כאלה ואחרים, החלש יותר, השותק יותר, המסומן יותר, יופלה יותר. מערכת הבחירות האחרונה, שעסקה כולה בהסתה עדתית (לא שמעתי שם על האתיופים, אגב) הפכה את השיח המכוער הזה ללגיטימי. החזקים לא נפגעים מזה. רק החלשים. והישראלים יוצאי אתיופיה הם חלשים.
לא כתבתי כאן כמה זמן, וגם הפוסטים נהיו מאוד מפוזרים לאחרונה. אין נושא מרכזי, אין תנופה. אותם שניים שלושה מגיבים. דיאלוג נהדר, כן, אבל יש מין בדידות כזו. בכל אופן הנה מספר עידכונים ומחשבות -
* הרעיון הבסיסי שאני לוקח מ'משחקי הכס' הוא הקטע של החומה. האנשים המתורבתים ינהלו את מלחמותיהם המחורבנות בדרום (אם מישהו חושב שהמלחמות שלנו יותר רציונליות או יותר צודקות ממלחמת בית לאניסטר בבית סטארק שהתחילה כי סרסיי שגלה את האח וכאלה שיקום) ואנחנו הפראים השעירים נרכב על הממותות שלנו בנחת בצפון, וחומה נאה ובצורה תפריד בינינו לבינם.
* ואם מישהו יאמר לנו שהמתורבתים בדרום הדיחו את המלך ושלחו אותו ואת הקיסרית למגדל הבודד להינחם שם על חטאיהם או משהו כזה, נשלח משלחת עם עלי זעתר ופרוות ממותות לחגוג עמם.
* ההרצאה בשבוע שעבר הייתה ממש סבבה. אחרי הטלטלה של החודשיים האחרונים התחילו לי ספקות וייסורים. ההרצאה עצמה זרמה. הקהל צחק בבדיחות (משום מה בדיחות מילט לא עובדות בבית, אבל מול דוקטורנטים שחייבים להיות שם כי זה נוכחות חובה, וצריכים להפגין מעורבות ועניין, זה שוס היסטרי), הנרטיב רץ, כולל החלקים הפרוטו ד'אהריסטיים, ניאו רדיקליים, פוסט פוסט פמיניסטיים וסטרוקטורלו-קולוניאליסטיים. מה שנראה לי נורא מפוזר רגע לפני ההרצאה התחבר לסיפור, ואפילו לסיפור מעניין.
* קיבלתי מיילים וכאלה שזה היה ממש טוב. לא ציפיתי. כיף.
* ועכשיו לכתיבה!
* קודם לכן עוד פגישה עם פ' רק בשביל לראות שלמרות הכל אנחנו מתואמים. ויש לי מין אמביציה לסיים את הכתיבה (יש עוד מיליון שלבים מעצבנים אחרי שעומד גוף של טקסט עם התחלה אמצע וסוף) עד סוף 2015.
* ביקבקתי את התנין היום. החוכמה בבירה זה הסטריליות המוחלטת של הביקבוק. הליך הבישול והתסיסה חשוב, והחומרים המדוייקים חשובים, אבל בקטריה סוררת עוברת את הפיה של הבקבוק, והכל אבוד.
* עוד שבועיים יהיו לי 16 ליטר תנין. כשהייתה הפתיחה של הפאב גמרנו כמות בערך כזו ב-41 דקות.
* קניתי את 2666 של בולניו. שלושה מומחים ענקיים לספרות, חברה שלי שלא אנקוב בשמה מחמת עינא בישא של גוגעל אבל היא דוקטורנטית לספרות, מוטי פוגל שכבר כתבתי שבולניו הוא האל ומוטי נביאו, ועוזי וייל, שלושתם כתבו שזה פחות או יותר הדבר הכי טוב מאז יוליסס. יש לי חופשה ברודוס מתי שהוא בסוף החודש, כי רציתי לקחת קצת את הילדה לעשות חיים לפני שהיא פורשת כנפיים ועוזבת את הבית (שנת שירות, אחרי כן צבא). אני נורא מתאפק לא לפתוח את זה עד אז.
* למי שלא זוכר - לפני שלוש שנים נחשפתי ל'בלשי הפרא' ומאז החיים שלי לא מה שהיו.
* אצטרך כמובן לנקות את הראש מכל ה'משחקי הכס' שזה אולי ממכר וסוחף אבל איך לומר בעדינות - לא ספרות גדולה.
* ניסיתי לראות קצת גם את הסידרה. לא החזקתי מעמד יותר מפרק אחד. לא יודע. אולי דווקא הנאמנות למקור של הפרק הראשון הייתה בעוכריו. אם יש לי דמיון ויש לי ספר, למה אני צריך טלוויזיה?
* ממתק? מי שיכול להאמין שצעירים בביירות נראים ומתנהגים כמו ילדים בתיכון אמריקאי, ומסוגל גם לסבול פופ בלתי נסבל במתקתקותו בטח ייהנה מאלילת האלילות ננסי עג'רם. היתר בטח יבינו שזה הקטע של הטוויסט בכתיבה, וחיפוש אחר מוזיקת רקע שבאמת מבטאת את הרבגוניות של המילט.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
