הבלוג של אבו אלמוג

אצלי דווקא קורים דברים, תודה ששאלתם. היום שלחתי את הגירסה הסופית של התזה, ואשחר לא רוצים עדיין לפרסם את תוצאות הבחירות כמו שצריך, כל מיני דברים מתקדמים בקשר לספר שצריך לצאת בנובמבר, וכיוצא בזה. וזה רק הדברים המאוד מעניינים שקורים. אבל מי יכול לעסוק בפרטי והקטנוני כשיש  אירועים כאלו מאממים בעולם! למי שגר בתלֿאביב (שימו לב לרפה מעל הל') נורא קל. הוא רק יוצא מהבית וצועד שעה קלה וכבר הוא בלב של כל הדבר הזה עם הצעירים והפרחים והגיטרות והדינאמיקה והדיאלקטיקה וכל הסבבה. אבל אני מנותק, כאן באוטונומיה הדאהר אל עומרית. בכרמיאל ראיתי שני אוהלים על אי תנועה ליד הקניון, וזה הכל בערך. באשחר אין מצוקת דיור כי יש וועדות קבלה, וזה מה זה פיתרון גם ברמה הלאומית. אז אני יודע שהשמאלנים המניאקים שאני קורא בדרך כלל אי אפשר לסמוך עליהם, אז נטשתי גם את הארץ - ורוזנבלום אשקרה הגזים עם האונטרגנג ביום ו', למרות שהיה מצחיק עד דמעות - וגם את גורביץ' את בוגוסלבסקי ושות', והחלטתי לקבל ממקור מוסמך את המידע שיאפשר לי לקבל החלטות מושכלות כאזרח. וגם מצוקת הדיור מאוד משפיעה עלי והחלטתי לחסוך, אז לקחתי ליד את ישראל היום שעלה לי בחינם, והבנאדם עם הסרבל האדום אפילו שמח לתת לי.

אז כאן יש פיסקה על פילוסופיה. כי מזמן לא כתבתי והתחשק לי. תסבלו. מגיע לכם. למי שלא יודע, אני חושב שהברמס הוא נורא מאמי. הוא הברמאמי כזה. קשה מאוד למצוא דברים שהוא כתב בעברית, וגם כשמוצאים אז זה לא גליק גדול. כי הוא כותב בגרמנית מאוד מסובכת וקשה מאוד להבין ובטח לתרגם את מה שהוא כתב. כבר שנים אני רוצה לקנות את 'תקוות הנאורות' - חבר'ה היומולדת שלי בפברואר - ולא יוצא לי. אבל בתואר השני שמשום מה עשיתי במגמת תקשורת, הכריחו אותי לקרוא כל מיני דברים שהוא כתב, והיה דווקא נחמד. במנות סבירות זאת אומרת. אני לא חושב שיכולתי לשרוד יותר מעשרה עמודים. אז יש לו מין ראייה כזו של מקצוע העיתונות כמרחב ציבורי בו מתקבצים ביחד אנשים פרטיים לדיון בכללים הבסיסיים של החברה ויוצרים טענה לגיטימית לכוח באמצעות הפעלת תבונה רציונלית. הברמס אומר שכל זה הלך פייפן מתי שהוא במאה ה-19 בגלל הפירסומות, אבל זה כבר סיפור אחר. אבל אולי 'ישראל היום' הוא מרחב ציבורי נוסח הברמס? אולי יש שם החלפת דעות עצמאיות ושימוש בתבונה וכל הדברים האלה? אולי זו החזרה האמיתית של העיתונות לייעודה? אף פעם לא ממש קראתי את הדבר הזה, חוץ מזה שלפעמים אני מחכה בבית משפט בחיפה שלפעמים מחלקים אותו בכניסה, ואז אני פותר את הסודוקו. אז ניתן לזה צ'אנס. אולי זה משהו כזה, מעניין? ספירה ציבורית בה יכולים להפעיל את התבונה הרציונלית וכל זה?

אז זהו שלא. זה מין ביביתון כזה שנורא עלה לי על העצבים. הכותרת של יום שישי הייתה "שיא החוצפה: הטייקונים נגד יוקר המחייה". שזה בהתחלה נורא עצבן אותי, אבל אחרי כן ראיתי את היופי בכותרת הזאת ונרגעתי. יש בכותרת הזו משהו רקורסיבי, וזה ממש יפה - כותרת על שיא החוצפה שהיא בעצמה שיא החוצפה. דאגלס הופשטטר עשה מזה קריירה. אני די בטוח שמי שניסח את הכותרת הזו לא ממש סגור על גדל, אשר ובאך. אבל יכול להיות גם שהוא שוטף בעניין, ואז זה הרבה יותר עמוק ומודע לעצמו ומעניין.

אז קראתי את כל מאמרי המערכת של הדבר הזה וגם קצת את החדשות. ונורא השכלתי ואני רוצה לחלוק איתכם: תדעו לכם שהמחאה הציבורית היא ממש בשוליים, של מיעוט קטן של שמאלנים שמפעיל השמאל המקצועי, שהוא כל מיני אנטישמים כמו הקרן החדשה וכל אלה, שבסך הכל רוצים להפיל את נתניהו. והמצב לא יכול היה להיות יותר טוב כי המשק נורא משגשג וכל מדינות המערב מקנאות בנו. ואם יקבלו את הדרישות הקומוניסטיות שלהם אז המדינה תפשוט את הרגל. אבל הם בסך הכל צודקים, ונתניהו ראה את זה די מזמן, ועכשיו המחאה הצודקת והעממית הזאת מאפשרת לו להפעיל את כל התכניות שעד עכשיו לא התאפשר לו להפעיל. ובסך הכל המצב די פקאקט, והכל זוועה, אבל זה לא ביבי אשם, זה הטייקונים שהם שיא החוצפה כי הם כתבו מכתב. מבולבלים? גם אנחנו.

אני פחות או יותר יודע מה ביבי רוצה להגיד בכל רגע נתון בלי לקרוא את 'ישראל היום' כי יש כמה עיתונאים שמזמרים ישירות את דף המסרים היומי בכל מיני תכניות שאני רואה ושומע פה ושם. אבל הריכוז התמציתי של זה בעשרים ומשהו עמודים של החוברת סופשבוע שלהם ועוד כמה עמודי חדשות, הוא כמעט קשה מנשוא. דווקא יש שם דברים מעניינים שאי אפשר לקרוא במקומות אחרים כמו - 'דנקנר תשובה ועופר מצטרפים למחאת האוהלים' ו'האוצר: דרישות המפגינים יעלו 60 מיליארד שקלים" (שתי הכותרות העיקריות בעמודים 2 ו-3 של מדור החדשות בעיתון) שבאמת נותנים תמונה נורא מסודרת של מה שקורה ואני מאוד שמח שקראתי את החדשות האלה ועכשיו אני באמת באמת מבין מה קורה.

אז היום עוד פעם לקחתי את ישראל היום לידיים. הם עמדו בצומת הכניסה לעפולה וחילקו את העיתון ובדיוק הייתי ברמזור. אז הכותרת הייתה "רבבות ברחובות" (מעריב וידיעות אחרונות נקבו במספר מאה וחמישים אלף, אבל זה גם 'רבבות' כך שלא ממש שיקרו, אבל גם לא ממש אמרו לקורא את האמת.) ולמעלה, באדום - "בעקבות המחאה: רוה"מ יקים צוות מומחים לטיפול ביוקר המחיה ולמציאת דרכים להפחית את עול המיסים ממעמד הביניים. היום: ועדת הריכוזיות תדווח על המאבק בטייקונים. ייתכן שהעלאת מחיר הדלק הלילה תטופל". מה שסיפר לי בדיוק את אותו סיפור של העיתון ביום שישי - השמאל הקומוניסטי עוכר ישראל הוציא רבבות לרחובות, אבל סך הכל הם צודקים. לראש ממשלתנו יש תכנית בדיוק איך לעזור להם, ובדרך גם להיאבק בטייקונים הרעים שהם באמת אשמים בהכל. איכשהוא עלתה בדמיוני התמונה של צ'אושסקו עומד בכיכר ומבטיח נקניק להמונים, אבל זו סתם אסוציאציה פרועה. ביבי הוא לא צ'אושסקו. הוא ביבי. אני מניח (ומקווה בכל ליבי. גם כשהדברים נראים רעים מאוד יש לאחל את כל הטוב מבחינה אישית לראש ממשלתנו, והמשטר הדמוקרטי במדינתנו קובע ששלטון יש להחליף בבחירות, וזה דבר שאסור לוותר עליו בכל הנסיבות) שזה לא ייגמר מול כיתת יורים. אבל הנקניק הוא אותו הנקניק. הוא רק נקרא "וד"לים" ו"ועדת הריכוזיות" ו"צוות מומחים". ברומניה הם לא בלעו את הנקניק. גם כאן כנראה שלא.

הערה קלה לפני שחוזרים לישראל היום. כל מי שחי כאן בשנות השמונים זוכר את תשדירי הבחירות המצחיקים עד דמעות של פלאטו שרון. עם הפד"ם (פתרון דיור מהיר) וה"צוות מומחים פא שין" שיפתור את כל בעיות הדיור ומייד. ייתכן ש... לא יכול להיות... טוב. נמשיך הלאה.

בקיצור ישראל היום לא עומד באידיאל המרחב העיתונאי הציבורי של הברמס. לעניות דעתי הוא גם לא עומד באיזה אידיאל עיתונאי אחר מחוץ להקשר המאוד מצומצם של עיתון מפלגתי לא מאוד מתוחכם במדינה קומוניסטית מאוד כושלת. אני באמת חושב שהוא לא שווה את הכלום שלא שילמתי עליו, כי המאמץ שיש לי לשנע אותו מהבנאדם עם הסרבל האדום שנותן לי אותו, ועד לפח המיחזור שליד ביתי (ותדעו שאשחר היא מקום שמאוד מקפיד על מחזור וזה עוד סיבה שאם אתם עם זיקה יהודית וציונית אז תבואו להיקלט), והסבל שנגרם לי מקריאתו, יוצר איזה מינוס קטן לחובתו של אידלסון שדאג לזה שהדבר הזה יגיע אלי.

אז מה לעשות? כאן יש פתרון ממש טוב. 'עריצה היא הלבנה' של הנליין הוא ספר די מפוקפק מבחינה אידיאולוגית, ויותר קרוב לביביזם מאשר להברמס, ובכל אופן זה ספר מגניב שיש בו הרבה רעיונות טובים. אחד מהם הוא המוטו של הגיבור - אכדכא"ח. אין כזה דבר כמו ארוחת חינם. אז פשוט להבין שמי שלוקח את הדבר הזה ליד משלם במשהו, ובמקרה הספציפי הזה הוא משלם בזה שהוא צריך לצרוך את הדבר הזה ולשנע אותו מהיצרן אל הממחזר, ואחרי כן האנשים של ישראל היום יכולים להתגאות שהוא העיתון בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר. אז זהו, שבטענה הזו יש כל מיני בעיות, אבל בואו נעשה את הדבר האזרחי הנכון ונגיד לא לבנאדם הנחמד עם הסרבל האדום. שהערימות המהבילות של הדבר הזה יישארו בצמתים, ובקניונים ובכל המקומות האלה. שאדלסון ייקח על עצמו את המיחזור של הנייר הזה. אני לא צריך להיות קבלן משנה שלו. 

אמיר א. אהרוני הוא מומחה גדול לתקינה ולמקפים, ולכל הקשר שבין השפה העברית ומחשבים, והוא גם אחד האנשים המעניינים ביותר בבלוגוספירה (מי שרוצה יש קישור לבלוג שלו "חיפושים כמשל" בקישורים שלי מימין). בקיצור הוא טרח ויצר איתי קשר, והעמיד אותי על טעויותי בעניין המקפים - ואני מעדכן ומתקן.

צירוף המקשים אלט ימין מינוס לא יוצר "מקף" אלא "רפה" שהוא תו זהה, שאינו נמצא משמאל לאות, אלא מעליה. הפעולה של ה"רפה" היא הפוכה מפעולת הדגש. ניסיתי לחשוב על מילה המשתמשת ב"רפה" אבל לא הצלחתי. אולי פקאצה דורשת רפה מעל הפ'. לא משנה. האמת היא שממש המידע הזה כתוב בערך בוויקיפדיה שהפניתי אליו אתמול, אבל באופן מאוד אופייני לא טרחתי ממש לקרוא אותו. עדיין זו אשמת האנשים האלו במייקרוסופט, (וכאן אני חייב לחזור על ההברקה של ברוך ששמם העברי "קט-רך"), אבל זה גם אשמתי שלא קראתי עד הסוף. אמיר אמר לי שבווינדוס 7  תיקנו המון באגים כאלה, אבל אני לא מבדיל בין ווינדוס 7 לווינדוס 19, ומבחינתי הכל אותו דבר.

אמיר מסכים איתי שיש כאן בעייה ותפסתי אותו בטלפון בנהיגה בדרך לפגישה במכון התקנים עם כל האנשים ממייקרוסופט והאקדמיה על מנת לתקן את התקן הישראלי כך שכל חברות התוכנה תדענה שאלט ימני מינוס צריך ליצור מקף!

בנוגע לתזה, ממגוון התגובות הנורא מעניינות (ותודה לכולכם!) הגעתי למסקנה שלא יקרה כלום אם אחליט שקו מפריד בלי רווח הוא מקף, וקו מפריד עם רווח הוא קו מפריד, וזה רק בנוסח הראשוני שעובר למנחים עד 1.8, ואם יתחשק לי להשקיע, אז בפברואר בנוסח הסופי של התזה אנסה להוריד מאיזה מקום ברשת מקף אמיתי, ולא "רפה".

יש לי גם השגות על מתקן השגיאות האוטומטי של מייקרוסופט שמוסיף לי א' איפה שלא צריך, ואם הוא לא מכיר מילה הוא מתעלל בה בלי לשאול לרשותי. כך, למשל, כל פעם שאני כותב את המילה "גרמשיאני" - דהיינו על פי תורתו של גרמשי - האליל - שיש לה כמה עשרות מופעים בתזה שלי - הוורד הזה מפרק אותה ל"גר משיאני". אני לא חושב שיש לזה איזה פירוש. אולי החבר'ה מקט-רך הכריזו מלחמה על הפוסט-מרקסיסטים? ואם כבר במונחים גרמשיאניים, זו דוגמה נפלאה ליצירתה של הגמוניה.

אז שיהיה לכולם יום נפלא, ולאמיר בהצלחה. הוא גם אחד מהמארגנים של הוויקימניה, שלמרות שאני נורא עסוק ולא יצא לי להשתתף או להתנדב אני חושב שאנשים כמו אמיר ושאר העושים שם במלאכה עושים דבר נורא חשוב לטובת כולנו.

קורים כל מיני דברים בעולם. אומרים שהמהפכה התחילה. אז לי אין משהו חכם להגיד על זה כרגע, ומי שרוצה באמת להבין מה קורה אני שולח אותו לארץ האמורי שם מצאו כבר את האשם, גיא פינס, ומפחדים מפגזים בשדרות לווינסקי נוסח הקומונה הפריזאית. אז אני במקום פינס הייתי מתחיל כבר לארוז, ושיראה מה קרה למובראק. אבל בעניין של הפגזים בשדירות לווינסקי, אני ממש לא סגור איפה זה נמצא בדיוק הלווינסקי הזה, אבל פגזים לא יהיו שם. יהיו, בספטמבר, במקומות אחרים, הכל הולך לכיוון הזה, אבל ללווינסקי זה לא יגיע. הקומונה הפריזאית זה לא. ואני מאוד מקווה שדפני ליף לא תעשה את המסלול הטל זילברשטייני מאדם צעיר וזועם עם משהו להגיד עד למנכ"ל פורום החברות הסלולריות. לא שיש בזה משהו רע, אבל אם הדור של זילברשטיין רדף שלום, תראו מה קיבלנו. אני לא יודע אחרי מה ליף רודפת, אבל אני מקווה שלא נקבל אותו דבר. עד כאן ללאומי, ומכאן לאישי.

את שלושת הימים שבין שבת בערב לשלישי בערב ביליתי סגור בחדר, והשלמתי את כתיבת התזה. בלה בלה בלה לא משנה, ונגמר. אחרי שהכל היה כבר כתוב ונחמד, ערוות הכיבוש הציוני נחשפה, והציטוטים מגראמשי, הרמב"ם וג'יי קיי רולינג קיבלו את האסמכתא הראויה, חשבתי שאולי צריך עוד משהו קטן בשביל לשפצר את התזה. ונזכרתי במקף. מי שלא יודע אז בעברית יש את הקו המפריד שנראה כך - ואת המקף שנראה כך ֿ ושימו לב, אחרי המילה "כך" יש מין פס כזה בחלק העליון של השורה. אז זה זה. התפקיד של המקף זה לחבר בין תחיליות וסיומות לבין המילה שבאה אחריהן, או לצרף מילים עם סמיכות כבולה ועוד כל מיני דברים טובים וסבבים, ומי שרוצה להבין עד הסוף שילך לוויקיפדיה.

אז מייד הלכתי והתחלתי להפוך את כל הקווים המפרידים אצלי למקפים במקומות בהם צריכים להיות מקפים.  זאת אומרת - זהו, בדיוק, הפס הזה שמפריד בין חלקי המשפט צריך להיות קו מפריד - אבל אם הייתי כותב תל אביב הייתי שם באמצע מקף (ותיכף תבינו למה במשפט הזה אין מקף בתל אביב למרות שצריך להיות. זה לא קשור למצוקת הדיור).

בהתחלה מאוד שמחתי לראות שהאלט הימני עם המינוס עושה לי מקף, והחלפתי בערך מאתים קווים מפרידים במקפים, עכשיו אכתוב עוד כמה מקפים סתם בשביל לראות שזה עוד עובד. ֿֿֿֿֿֿֿ. וואלה. אבל אז הסתבר לי שמשום מה באותיות ב ו-כ, הוא מעיף את המקף מעל האות, בערך כך - בֿ, ונהיה מין ב' כזו עם פס למעלה. זה מאוד בעייתי כשרוצים לכתוב שמשהו קרה ב-27 ביולי. אז כל הב-27 ביולי הפכו אצלי לביום 27 ביולי. זו בעייה עם רבֿתרבותיות, אז העפתי מהרב תרבותיות את המקף. זה עבד לי יופי עם שאר האותיות, אז השארתי 162 מקפים. ואז שלחתי את זה לעצמי במייל כדי להדפיס את זה במשרד שלי.

כשהגעתי למשרד חשכו עיני. הסתבר שהגירסה של הוורד אצלי במשרד לא קולטת את המקף בכלל וכך היה לי המון תלאביב אבל גם איסובלנות וה4 באפריל וכאלה. ואז כשרציתי להחליף לקו מפריד בחזרה, הסתבר שהמחשב אצלי במשרד לא מכיר בכלל את האלט ימין מינוס, והייתי צריך לעשות קופי פייסט ממקום שמשתמש במקף (חשבתי על הערך "מקף" בוויקיפדיה כמקום שבטוח יהיה בו מקף) אבל אז המחשב שלי בכלל לא קלט את הפייסט בתיבה של ה"החלף", והייתי צריך לחפש את המחשב הכי ישן במשרד, שבמקרה הוא של המתמחה, ושם זה דווקא עבד, כמו שציפיתי.

אז החלפתי בחזרה את כל המקפים בקווים מפרידים והרגשתי כמו אידיוט. והחלטתי לכתוב על זה בבלוג. וראו מה - המערכת של הישראבלוג - או אולי הממשק שאני עובד איתו של המחשב הספציפי שלי עם הישראבלוג ואי אפשר לדעת - מעיפים את כל המקפים מעל כל האותיות, וזה נראה כך - בֿ כֿ הֿ אֿ יֿ וכיוצא בזה. בא לי לבכות. מישהו הורג את המקף, ואפילו לא מאפשר לבשר על כך לעולם.

רוב האנשים שאני מכיר לא מכירים את המקף העברי. אחותי, המתמחה שלי, אשתי. אני חושב שהמתמחה שלי כמעט נחנקה מצחוק כשראתה אותי הבוקר נאבק עם המקף, אבל מצד שני היא ראתה אותי עושה דברים יותר מופרכים. עורכים לשוניים די מכירים אותו. בכל העיתונים היומיים יש מקף, וכך גם בספרים של הוצאות ממוסדות.  פשוט רוב האנשים לא שמים לב לזה שהקו הקטן הוא פעם למעלה ופעם באמצע. אני די בטוח שיש איזה שיעור בקורס של עורכים לשוניים ומגיהים, שהמרצה סוגר את הדלת ואומר "עכשיו אני אספר לכם דבר מ א מ ם, ואתם תדעו משהו שאף אחד לא יודע, ותהיו הרבה יותר חכמים מהסופרים שאתם מגיהים את הספרים שלהם" ואז הוא שולף את המקף ובהתחלה הם לא מאמינים לו, ואחרי כן הם מבינים שזה היום בו הם חצו את הקו באופן סופי. וכשהם מחליפים לעמוס עוז את הקווים המפרידים שלו במקפים, הם מרגישים שאולי השם שלו על הכריכה ולא שלהם, אבל...

אז מה העניין? העניין הוא שהמקף הוא חלק מהזהות שלי. זה מין דבר קטן כזה שיש רק בעברית (הוויקיפדיה אומרת לי שהמקור של זה זה טעמי המקרא, ועם הוויקיפדיה אסור להתווכח), אבל איזה תאגיד בינלאומי גדול, אנ'לא יודע, מייקרוסופט או מי שזה לא יהיה שעושה את הוורד, שולל ממני את הזהות הזאת. אז אני קטן, ובאמת לרוב האנשים לא איכפת, ואני בטוח שג' ל' ו-י' פ' (כן, זה המפורסם!) שיבדקו לי את התזה לא איכפת להם בכלל מהמקף, ובכל אופן... האנשים הרעים האלה מנעו ממני מלהגיש את התזה שלי עם מקף תקני, ואני רק מחכה ליום שהם יחליטו שאני צריך לכתוב כמו כל העולם באותיות לטיניות משמאל לימין כי זה חוסך להם כסף. זה תמיד מתחיל בקטן.

אז שיהיה לכולם יום שמח, ואני מאחל לכל אלו שבאוהלים שלא יסבלו יותר מדי מהחום ושהמאבק שלהם יצליח, ובכלל שיהיה לכולם טוב. ולמרות שבדרך כלל הבלוג הזה לא אמפתי אליהם מי יודע מה, אז אני מאחל טוב גם לכל תושבי תלֿאביב. שמתם לב למקף מעל הל'?