אתמול היה נראה שזה הולך לכיוון טוב. טוב יחסית. אלף אצלם, ארבעים ושלושה (נכון לאתמול) אצלנו. אבל זהו, לא יהיו יותר. הזכיר לי משהו מ'מכרות המלך שלמה' שאיגנוסי אומר בסוף הספר לסיר הנרי שהקוקואנה זקוקים להקזת דם תקופתית אחרת אינם יכולים לשבת בשקט. בקיצור, תכננתי כבר פוסט אופטימי יחסית בו אכתוב שיש לנו שנתיים להיערך כדי למנוע את הפעם הבאה, וכמה ברכות להנהגות החכמות של שני העמים שהחלו וסיימו באותה נקודה רק עם מספר ארבע ספרתי של הרוגים. ואז מתי שהוא אחרי הצהריים הכל הלך שוב לאבדון. 

פצמ"ר הוא נשק סטטיסטי. כשהייתי באינתיפאדה השנייה ברצועת עזה, העמדה שלי הייתה מטיבה במקום שולט. מדי יום בחמש היו שולחים אלינו פצמ"ר. הייתי מביט בשעון בחמישה לחמש. להתקשר לאמא? להפרד מאלמוג? ואז הוא היה מגיע, ומתפוצץ במרחק של כמה עשרות מטרים ממני, והכל היה בסדר. אחרי כמה ימים גם לא טרחתי ללבוש שכפ"צ. הם היו נורא כבדים ומסורבלים. אתמול הסטטיסטיקה האיומה הזו גבתה חיים של ארבעה חיילים. הרגשתי כאילו הפצמ"ר התפוצץ בתוכי. הייתי כל כך עצוב. הבנתי גם שהסטטיסטיקה הזו, של הדם, של המקריות, תדרוש עוד דם, כדי לחפות על הדם שעוד נשפך. בשמונה וחצי, עם נאומו של ראש הממשלה הבנתי שזה לא ייגמר בקרוב. כשחיכיתי לנאום ראיתי מקום שהכרתי היטב, "בתי הקצינים" במבואות הרצועה, מורעש ונכתש. המדובר בשורה של בנייני מגורים, ששימשו אז למגורי בכירים ברשות הפלסטינית. הייתי יכול להסתכל ולראות את רמת החיים הגבוהה דרך החלונות. להתרשם מהכביסה שהייתה תלויה על הגג, מצלחות הלוויין (הן היו שם גם אתמול) מהפלזמות שהבהבו בסלון. לראות את המקום הזה נכתש, זה בערך כמו לראות מישהו מפציץ את בנייני אקירוב. למרות שאני מניח שהאוכלוסייה די השתנתה במבנים האלה ב-2006 ושלפחות חלק מהתושבים המקוריים מצאו עצמם עפים מהקומה ה-18 בלי מצנח והוחלפו באנשיו של הנייה.

אז? אז עוד דם ועוד הרג. הקריאה הזו, להפסקת אש מיידית, נשמעת יותר ויותר תלושה מהמציאות. ובכל אופן אעמוד ביום שישי ביחד עם חברי לדעה בצומת כרמיאל מערב. יאללה, תבואו. יש עקומת לימוד והפקת לקחים משבוע לשבוע, במיוחד בתחום האספקה השוטפת של מים קרים.

ועד אז? יוצא לנופש בחוף הים. אתמול החמאס, שכנראה פעל מתוך מידע מודיעיני שגוי, הקדים אותי ביממה, ושלח רקטה ישר אל המקום שאני הולך לנפוש בו. שמעתי את האזעקה ברדיו, וחייכתי לעצמי. שאני נכנס לטווח הסכנה. האמת - לא סיפרתי על זה לילדים. שייהנו מהים. גם הרקטה הזאת לא ברור אם הייתה בכלל או לא. אני זוכר ב-2006 בלבנון השנייה יצאנו לנופש בעין גב. לא שמעו שם את האזעקות, אבל מדי פעם הייתי מרים את הראש לטבריה ורואה את עמודי העשן המיתמרים מהעיר. חוויה סוריאליסטית. לא הערתי את תשומת לב הילדים. גם הפעם לא אספר להם.

לוקח לנופש את המחקר החדש - אני והפרופסורית הולכים לפוצץ את העולם. היא עוד לא יודעת, אבל אני הולך להזריק לפמיניזם הרדיקלי שלה קצת מתודולוגיה סקינריאנית, ולתת לו ניחוח חזק של קיימברידג', עם קמצוץ של פוקו (הארכיאולוגיה של הידע. צריך לשאול את זה מהספריה). זה יהיה פיוז'ן נפלא. כמו איזה מנה מפתיעה במסעדת יוקרה, שאתה רואה משהו, אבל בפה מתפוצץ לך כבר משהו אחר עם טעם שלא ציפית. בכלל הזמן היחיד שאני מצליח להתנתק מהאקטואליה זה הזמן האקדמי, מה שגרם לפריחה לא רגילה בכל ארבע או חמש המתקפות הבו זמניות שאני עורך. (חוץ מהצעת המחקר עצמה שנרמז לי שעניינים הקשורים במלחמה מונעים את אישורה. מה שדי פאתטי, כי סך הכל אם היו הולכים לפי התקנון היו צריכים לאשר אותה באפריל...) יש התפתחויות נהדרות כמעט בכל מה שנגעתי בו בחצי השנה האחרונה. מין פריחה דובדבנית כזו נפלאה בבת אחת של המון דברים חדשים שקורים. רק חבל שכל העולם מסביב הולך לאבדון. כמעט הייתי יכול ליהנות ממה שקורה לי.

לוקח לים גם את 'אלים אמריקאים' של ניל גיימן. הבחור הוא חיקוי לא רע של קינג, ו'אלים אמריקאים' הוא משעשע במידה, אם חושבים שהוא לא לוקח את עצמו ברצינות. זה חמש מאות ומשהו עמודים באנגלית, לרגעים המתים שכבר קצת נמאס מהפמיניזם הרדיקלי וצריך לחפש מקור השראה אחר.

אפרופו פמיניזם רדיקלי, קת'רין מקינון הייתה בארץ! כל הפיד שלי בפייסבוק מלא בכל מיני תמונות מההרצאות שלה ואנשים שמתעלפים מזה שהיו איתה באותו חדר. לי היו כל מיני עניינים אחרים, 

מה עוד? עיד אל פיטר. שאו ברכה, ידידי המוסלמים! יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים. תאמרו, מסרבים, מסרבים, אבל הורגים אחד את השני בכמויות. גם זה יעבור, ואז נצטרך לבנות הכל מחדש. אני מתנדב להציב את האבן הראשונה. אז - كل عام وانتم بخير !!!!

ממתק? 'אהובי הוורוד'. שיר עצוב מאוד על הזדקנות, ותהילה שחלפה, ואהבה שלא מומשה. אין שום קשר למצב הנוכחי (חוץ מהקטע הערבי של נטשה אטלס, אבל זה לא מתחבר למקור של פרנסואז ארדי) סתם משהו מאוד עצוב ומהורהר על הבוקר.

היי! אנחנו שרמוטות. זבל של החמאס. כך צעקו לנו כשעמדנו בצומת כרמיאל מערב. יש משהו מנחם בכך שקריאת הביזוי האולטימטיבית שמה אותי סוף סוף בכפיפה אחת עם המחנה הנשי נטול הפריבילגיות, על אף שעד כמה שאשתדל אשאר לנצח אשכנזי, ולכן בכל עימות שביני ובין הניאו נאצים שקמים לסתום לי את הפה עלי להתנצל בתחילה על כל חטאי כמדכא.

אז? בסביבתי הקרובה אני הזוי. מוקצה אל מחוץ למחנה. אין אדם אחד שמסכים איתי על העובדות הבסיסיות או הפרשנות שלהן. לא במקום העבודה, לא בבית, לא ביישוב. אחד מכל חמישים קוראים של הבלוג הזה (אפילו טליק פירסם סטטוס בפייסבוק ממנו עולה שהוא מתנגד בשלב הזה להפסקת אש כל עוד לא כופפו את החמאס עד שיאמר די). 

אולי אני באמת שרמוטה של החמאס? אולי עלי לאהוב את האח הגדול? אולי באמת נתניהו, בשילוב של מתינות וגאונות, פתח כאן במלחמה שהצילה את ישראל מאיום השמדה? אולי באמת זה ממש בסדר לתת מין נוהל הקש בגג כזה. יש לכם חצי דקה לפנות את הבית, ואז להוריד את הפצצה טון על הבית ומי שנשאר שם זה אשמת החמאס שהשתמש בו כמגן אנושי - רק הבוקר 18 בני משפחה אחת, בכמה דקות שלפני הפסקת האש. אשמתם.

כאן אני עומד איני יכול אחרת. המלחמה הזו היא בין האיומות שבמלחמות ישראל. מלחמת שקר מתחילתה ועד סופה. הרג לשם הרג. נתניהו אינו 'מתון'. מערכת השקר והתעמולה מאז נחטפו הילדים היא חסרת תקדים. נו, דובר המשטרה אומר שהם נחטפו על ידי תא עצמאי שאינו כפוף אירגונית לחמאס. אז הוא אומר. והמנהרות. הצילו אותנו מאיום קיומי. כל בנאדם עם מינימום של חשיבה ביקורתית יכול להבין שהמינהרות הן בעת ובעונה אחת העילה למלחמה (שהומצאה, ונופחה אל מעבר לכל פרופורציה במהלך המלחמה), וההישג הנהדר שיביא להפסקתה כשהתנאים הפוליטיים יבשילו. 'תמונת הניצחון'. לא, אני לא מזלזל. אבל בין זה לבין האיום הקיומי שהתעמולה הרשמית מטפטפת באמצעים לא ממש מתוחכמים, טבח ראש השנה שאמור היה להשמיד את מדינת ישראל בבת אחת במכה מתואמת היטב, יש עולם ומלואו. והיי - אם זה נשק כל כך נוראי, מה מנע מהחמאס להשתמש בו להשמיד את מדינת ישראל בשבוע שקדם למתקפה הקרקעית?

אז? שיקרו לנו. הובילו אותנו שולל. מהרגע הראשון, הרגע בו ידעו שהילדים נרצחו, והובילו את כל עם ישראל עם תקוות שווא להסלמה גוברת והולכת, ועד ל'הפסקת האש ההומניטרית' (נשארת? הופרה כבר? למי איכפת) של הבוקר. למה זה טוב? לא יודע. לשיעורי התמיכה בביבי. משהו כמו שמונים אחוז לפי הסקרים. אולי לעוד כל מיני דברים. אולי סתם בשביל הכיף. שמונה מאות אצלהם, 37 אצלנו עד עכשיו. לא כולל את הבלגן של הבוקר.

חשוב להגיד את זה. חשוב לכתוב את זה. אל מול הקונסנזוס. אל מול ההשתקה הגוברת והולכת. האלימות הקיצונית. הלב שלי מנבא לי שחורות לגבי עצרת השמאל היום בערב, עצרת של אנשים שדמם הותר. יותר מדי אנשים שאני אוהב מתכוונים להגיע.

והעתיד, אחרי שהאלימות הזו תיגמר? כל האופציות פתוחות. אינתיפאדה שלישית? צ'ק. אתמול כמה וכמה הרוגים במהומות שנורא הזכירו לי את 1987. (Been there, done that, אין לי כוח לסיבוב נוסף). 'רצועת ביטחון' בעזה? צ'ק. זה עבד כל כך נפלא בלבנון שלמה לא לנסות עוד פעם? שמעתי כבר את הביטוי הזה ברדיו, כמדומני רעיון נהדר של נפתלי בנט. גזענות, שנאה ואלימות ברחוב? צ'ק. כנופיות ניאו נאצים מסתובבות עם מקלות בייסבול ומחפשות שמאלנים? צ'ק. תשאלו את החבר שלי אבו אבשלום על מפגשים קטנים שהיו לו השבוע. רצח פוליטי? צ'ק. פותח כאן בורסה. ההימור שלי הוא על חנין זועבי. אם אני חברת ביטוח אני ממהר לבחון כל חריג אפשרי בפוליסה הזו. וזו תהיה רק ההתחלה.

אז אני שרמוטה. בואו להשתרמט איתי.  כביטויו הנפלא של נבוקוב - ברוך הבא, גברא רבא, לבית ההפקר. Welcome, fellow, to this bordello.  משתדל לשמור את הבועה הד'אהריסטית הקטנה שלי שפויה. 17,471 מילים כתובות כבר בדוקטורט, ובערב אגיע לעשרים. 

מפסיק את התפילה, היא לא ממש עוזרת. גם התפילה אתמול בקהילה שלי הפכה למין מפגן אחדות דביק שבא לי קצת לברוח משם. היום בערב יש איזה קטע של 'חזקו ואמצו' עם שלוש הקהילות הפלורליסטיות של כרמיאל - אנחנו, הקונסרבטיבים, והדבר הזה של דינה שאני לא כל כך יודע מה זה. אמרתי לדינה שאני לא מגיע, כי אני לא מצליח לגלות סולידריות עם אף אחד. בקושי עם עצמי, וזה תלוי מאוד איך אני קם בבוקר. מצד שני - תירוץ מעולה. אני לא מגיע להפגנה בתל אביב כי אני צריך להיות במפגש בכרמיאל, ולא מגיע למפגש בכרמיאל כי אני צריך להיות בהפגנה בתל אביב. זו חשיבה כה נהדרת שאני כבר יכול להיות לפחות דובר צה"ל.

ואם כבר בענייני שרמוטיות, ובית ההפקר - 

I woke up this morning and I got myself a beer

The future is uncertain and the end is always near

מעניין מה היה מלך הלטאות אומר על התנין מסח'נין. למרות שסך הכל אני חושב שהוא היה הולך על לאגר אמריקאית קלאסית, והטריפל שאני מבשל היה לו קצת כבד וקצת מתוק. אפרופו - היום מתחיל לבשל מחזור חדש. יש כל מיני לקחים מהפעם הקודמת, יש עקומת למידה. אם בפעם הקודמת היה טוב מאוד, אני מתכוון להגיע למצויין. 

יום טוב לכם. עד כמה שאפשר. במגבלות. 

בבית משפט השלום בעפולה                                                        ת.א. 14/

בעניין:

                                             מחמוד מחאג'נה ת.ז. 0222222222

                                             עלידי באי כוחו עוה"ד ג. אבו אלמוג ואח'

                                    מרח'הכנסת 3, עפולה

                                    טל:04-6666666 פקס: 04-5555555

                                                                        הת ו ב ע

- נ ג ד –

אביגדור ליברמן ת.ז. 0333333333

  נוקדים

                                                                        ה נ ת ב ע

מהות התביעה: כספית, נזיקית

סכום התביעה: 100,000 ש"ח

                                                כתב התביעה

1. התובע הינו תושב העיר אום אל פאחם ויהיה מיוצג בתביעה זו על ידי ב"כ הנ"ל כמצוין בכתב התביעה בסמוך לשמו, ומענו להמצאת כתבי בי דין כמען ב"כ הנ"ל.

2. הנתבע הינו שר החוץ של מדינת ישראל, ומענו להמצאת כתבי בי דין יהיה כמצוין בכתב התביעה בסמוך לשמו.

3. התובע הינו ערבי, אזרח ותושב מדינת ישראל. העתק פרטי רישום התובע במרשם האוכלוסין בו מצויינים פרטים אלו מצ"ב, מסומן "א" ומצורף לכתב תביעה זה כחלק בלתי נפרד הימנו.

4. בכל המועדים הרלוונטיים לכתב התביעה הפעיל התובע עסק בלתי מאוגד למכירת חלקי חילוף לרכב באום אל פחם בשם 'חלפי מונדיאל חמודי האלופים" המשתמש בססמה המסחרית – "חמודי קנית – מוסך לא ראית", ועליו פרנסתו. ביום 21.7.2014 נענה הנתבע לקריאת ועדת המעקב של ערביי ישראל והשבית את עסקו ליום אחד לאות הזדהות עם תושבי עזה ונגד מבצע 'צוק איתן'.

5. ביום 21.7.2014 פירסם הנתבע בדף הפייסבוק שלו פירסום בזו הלשון: "אני קורא לכולם לא לקנות יותר בחנויות ובעסקים של אלו במגזר הערבי שמשתתפים היום בשביתה הכללית שהכריזה ״ועדת המעקב של ערביי ישראל״ לאות הזדהות עם תושבי עזה ונגד מבצע ״צוק איתן״. העתק מתדפיס
מסך של דף הפייסבוק של הנתבע ובו קריאה זו מצ"ב, מסומן "ב" ומצורף לתביעה זו כחלק בלתי נפרד הימנה.

6. סעיף 1 לחוק למניעת פגיעה בישראל באמצעות חרם, התשע"א - 2011 (להלן: "החוק") קובע כי: "'חרם על מדינת ישראל' - הימנעות במתכוון מקשר כלכלי, תרבותי או אקדמי עם אדם או עם גורם אחר, רק מחמת זיקתו למדינת ישראל, מוסד ממוסדותיה או אזור הנמצא בשליטתה, שיש בה כדי לפגוע בו פגיעה כלכלית, תרבותית או אקדמית."

7. בקריאתו קרא הנתבע להימנעות במתכוון מקשר כלכלי עם בני 'המגזר הערבי' דהיינו ערבים אזרחי ישראל, ובכך למעשה קרא להחרמתם בשל זיקתם למדינת ישראל. בכך היה כדי לפגוע באותם בני המגזר הערבי פגיעה כלכלית.

8.  סעיף 2 (א) לחוק קובע כי: "המפרסם ביודעין קריאה פומבית להטלת חרם על מדינת ישראל, ועל פי תוכנה של הקריאה והנסיבות שבהן פורסמה יש אפשרות סבירה שהקריאה תביא להטלת החרם, והמפרסם מודע לאפשרות כאמור, עושה עוולה אזרחית והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש] יחולו עליו."

9. בשל מעמדו הרם של הנתבע, והיותו מנהיג מפלגה גדולה שלה תומכים רבים, יש אפשרות סבירה שהקריאה תביא להטלת החרם, והנתבע מודע לאפשרות זו.

10. סעיף 3 לחוק קובע: "מצא בית המשפט כי נעשתה עוולה לפי חוק זה בזדון, רשאי הוא לחייב את עושה העוולה בתשלום פיצויים שאינם תלויים בנזק (בסעיף זה - פיצויים לדוגמה); בבואו לקבוע את גובה הפיצויים לדוגמה, יתחשב בית המשפט, בין השאר, בנסיבות ביצוע העוולה, חומרתה והיקפה."

11. הנתבע פירסם את פירסומו בזדון, ומתוך כוונה כי אכן יוטל חרם על התובע.

12. היקפו של הפירסום היה רחב. דף הפייסבוק של הנתבע הינו דף פופולרי ולו 187,259 עוקבים. הפירסום האמור קיבל למעלה מעשרת אלפים תגובות "לייק" ושותף על ידי אחרים כאלפיים פעמים. ניתן לומר כי מאות אלפי אנשים נחשפו בוודאות לפירסום והגיבו לו.

13. בנסיבות אלו סבור התובע כי יש לפסוק את הפיצוי העונשי על דרך החומרה, ובהתחשב בסדר הגודל הקבוע בחיקוקים אחרים כחוק איסור לשון הרע וחוק הפרת הפרטיות סבור התובע כי על הנתבע לשלם לו פיצוי עונשי בסך מאה אלף ₪.

14. לבית המשפט הנכבד הסמכות המקומית והעניינית לדון בתובענה בשל סכומה, מהותה, ומקום המעשים והמחדלים שבשלהם הוגשה התביעה שהינו דף הפייסבוק של הנתבע המגיע לכל רחבי העולם, ובכלל זה העיר עפולה.

15. לפיכך מתבקש בית המשפט הנכבד להזמין הנתבע לדין ולחייבו לשלם לתובע 100,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת תביעה זו ועד לתשלום המלא בפועל, ובצירוף הוצאות המשפט לרבות שכר טירחת עורכי דינו.

                                                                                            ג. אבו-אלמוג, עו"ד

                                                                                              ב"כ התובע

הערות:

* תביעה בסבבה וכיף גדול, איך שלא יהיה. אני לא מתכוון להגיש אותה מהסיבה הפשוטה שאני חושב שחוק החרם הוא אידיוטי ופגיעה מיותרת בחופש הדיבור.

* אגב, זה לא שאני חושב שאביגדור ליברמן, כשר החוץ של המדינה, צריך להסית כנגד אזרחיה.

* אבל אם מישהו רוצה להגיש את התביעה - בסבבה. אני לא אטען לזכויות יוצרים בניסוח, אם כי אינני לוקח אחריות על סיכויי ההצלחה. סתם זורק רעיון.

* אם מישהו מפחד מהחסינות הפרלמנטרית של מר ליברמן - היי, לעשרת אלפים מלייקקים ומגיבים אין חסינות, וכולם אשמים בקריאה לחרם.

* אם מישהו ממש רוצה לקפוץ מעל הפופיק ולגרום נזק ממשי - תביעה ייצוגית על סך כמה וכמה מיליוני שקלים גם בא בחשבון, כשמסיתים נגד מגזר שלם צריך לקחת אחריות, לא?

* חשבתם שנפטרתם מזה? לא, הנה זה בא - וּפְרֹשׂ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ עַל זֶרַע יִשְׁמָעֵאל בֶּן הָגָר וְעַל בְּנֵי יִצְחָק בֶּן שָׂרָה.

* ושיהיה בסבבה.