הבלוג של אבו אלמוג

התבטאויותיו האחרונות של שר הפנים מקשות עלי מאוד, כישראלי הגון ושומר חוק, להיות ישראלי הגון ושומר חוק. במדינה שבה ההגינות ושמירת החוק מתבטאות בכליאה ללא משפט של עשרות אלפי פליטים ודורשי מקלט, קשה לי לחשוב מהי משמעותה המוסרית של התנהגות נורמטיבית. 

 איך הגענו לשם, מנקודת פתיחה לא רעה של 'אור לעמים' וכל זה?

 שיטת המילט בישראל מחייבת שליטה דתית במשרד הפנים. כל עוד 'הדתיים בממשלה' היו אנשי 'המזרחי', זה היה בסדר, יחסית. החבר'ה האלה היו יחסית משכילים בהשכלה כללית. בורג האבא נשא בכבוד את התואר 'דוקטור'. חלקם ידעו את אימי השואה בעצמם, רבים מהנהגתם איבדו שם את משפחתם. פעם בכמה שנים מישהו שם היה מחליט איזו החלטה מקוממת שנגעה לחלק מזערי מהאוכלוסייה, ואז בג"צ היה מחליט ההיפך והיה ריב אימים וממשלות היו מאיימות ליפול, אבל לכלל מוטאציה כמו מחנות מעצר ללא משפט למבקשי מקלט, הדבר הזה לא הגיע.

 ואז, בשנות השמונים, קרו שני דברים. הזרם של 'המזרחי' הפך להיות המפדל שכיום אנחנו מכירים בתור 'הבית הלאומי', איבד כל עניין בתרי"ב מצוות והקדיש עצמו לפרשנות מאוד קיצונית של מצוות יישוב ארץ ישראל. וקם זרם חרדי ספרדי 'מתון' שהסכים, בניגוד לקודמיו האשכנזים מה'אגודה' לקחת חלק בממשלה הציונית. הם לקחו את הנטל ההיסטורי של הנהלת משרד הפנים.

 עכשיו, אם נשווה בין הד"ר בורג לאלי ישי, נגלה שלאלי ישי חסרה ההשכלה הכללית. ז"א שזרם החינוך החרדי שממנו הגיע ישי, די מתעלם מכל מה שקרה בעולם לאחר חתימת התלמוד, וזה משהו כאילו שפינוזה, ודקארט, ורוסו וג'פרסון ומארקס, וג'ון סטיוארט מיל, וחנה ארנדט לא באו לעולם. לקחת אדם שגדל במערכת ערכית ומוסרית כזו, שמתאימה בול לקהילה יהודית בבבל באמצע המילניום הראשון (ומה לעשות שאז נחתם התלמוד), ולשים אותו בראש מנגנון ריכוזי של משרד הפנים של מדינה מודרנית, זה כמו לתת לילד לנהוג בטנק. משהו טוב לא יכול לצאת מזה.

 האמת גם שאני לא ממש סגור מה לומדים שם על השואה ולקחיה, פרט לזה שנורא שנאו יהודים אז הרגו אותם. אני די בטוח שאם אני אומר ליד אלי ישי את השם 'חנה ארנדט', אז האסוציאציה הראשונה שתעלה תהיה הפקידה הזו במרשם האוכלוסין בנתניה, ולא הפילוסופית היהודיה. ובכל אופן, אלי, ביום השואה אתה לא חייב לעמוד בצפירה. תגיד תהילים, אבל אחרי כן תפתח טלוויזיה ותראה קצת, בסדר? או למה לחכות ליום השואה, כשכבוד שר הפנים נתן אולטימטום עד ה-15 באוקטובר. אלי, תריץ בגוגל את המילה 'הספציאליסט'. יש שם סרט כזה שאפשר לראות. שב את השעה וחצי. אולי תלמד משהו. אני בטוח שהאינטרנט רימון אצלך, שנועד למנוע ממך להתמכר להנאות החושניות של אתרים שמראים את הדבר הנורא שאפשר היה לראות פעם על שקיות של מלח, יאפשר לך לצפות בסרט הזה. אבל אנחנו סוטים מהנושא.

במדינת ישראל של שנות השמונים קרה פעם דבר נורא. התגלה שקברניט של אוניית צים, אדם בשם אבנר גלעד, הוריד נוסע סמוי שחור בלב ים. ניתן למר גלעד לספר כאן את הגירסה שלו לנעשה, שדי מקלה לעומת גירסאות אחרות -  

 "המקרה היה פשוט מאוד. יש בעולם אנשים שמנסים לברוח ממדינותיהם. נקראים סטואו אייוי שמתחבאים ללא ניירות. יש מדינות כמו אפריקה, שמחפשים באונייה ומורידים נוסעים כאלה מיד.   באפריקה הובלנו מטעני פוספטים למוזמביק. בנסיעה זו עלה איזה אידיוט בקניה, ואנחנו נסענו אז למדינה קומוניסטית אפריקנית, טנזניה.   

אמרתי לו, שמע, הוא דווקא דיבר אנגלית. אנחנו מפליגים לשם, יש שם אי. תעגון קילומטר מהאי. הם מתורגלים, או שהם קופצים כשרואים סירת משטרה, כי הורגים אותם כבר בדרך לחוף. אם הייתי נוסע לארץ נורמאלית אולי הייתי לוקח אותו איתי. אבל דרום אפריקה של אותם ימים הייתה אפרטהייד מוחלט. אסור היה לשחורים אפילו לאכול עם לבנים. אמרתי לו יש לך שתי אפשרויות. או שאני מודיע להם עלייך מראש כדי שלא אלך בעצמי לבית סוהר, או שאני מוכן להסתכן ולהוריד אותך בדרך. אתקרב לאיזה מפרץ, אבנה לך רפסודה ואלוהים גדול בשמיים. 

אמרתי לו יש לך שתי אפשרויות. או שאני מודיע להם עלייך מראש כדי שלא אלך בעצמי לבית סוהר, או שאני מוכן להסתכן ולהוריד אותך בדרך. אתקרב לאיזה מפרץ, אבנה לך רפסודה ואלוהים גדול בשמיים. 500 מטר מהחוף הקצין הראשון מודיע לי, שהשחור לא רוצה לרדת. הבאנו אותו לסולם של חבלים, הורדנו אותו לרפסודה, והסתלקנו משם".

 טוב, בישראל של 1984 נורא לא אהבו את הסיפור הזה והעמידו את גלעד למשפט, ופסקו לו בסוף מאסר על תנאי לשנתיים.

 האמת היא, שלדעתי כל השוואה בין מעשהו של גלעד, ובין מעשי ממשלת ישראל - אלו שכבר בוצעו, והמתוכננים - עומדת לטובתו של גלעד. ומה גרוע יותר, להוריד אדם על רפסודה במפרץ, או לשלוח אותו חזרה למקום שורץ מחלות, ורעב, וג'נוסייד, כמובן תוך הקפדה על כך שרכושו האישי, וכן כילות, תרופות, ושאר דברים שצריך לצורך ההישרדות הבסיסית, נותרים מאחוריו בארץ. 

 מדוע מעשהו של גלעד זכה לגינוי כללי ב-1984 וב-2012 מעשי ממשלת ישראל הם מדיניות רשמית?

 מה קרה לנו מאז? ראשית, הסולידריות החברתית שהייתה עדיין חזקה מאוד ב-1984, נשחקה עד דק, וערך חיי אדם ירד. במדינת הקאסטות שהפכנו להיות, הקאסטה הנמוכה ביותר היא זו עם צבע העור הכהה יותר. איך זה קרה? אני חושב שביליתי את כל ילדותי בלי לראות ולו אדם אחד כהה עור, פרט לאייזק מספינת האהבה בטלוויזיה, עד 'מבצע משה'. כשהתחילו להגיע לכאן האתיופים, והתחילו גם הסטיגמות הגזעניות, הפך השחור, ממשהו ערטילאי למשהו מוחשי, וכמובן מאיים. אבל זה דורש ניתוח עמוק על ידי סוציולוג מובהק ממני. 

מילה אחת של אזהרה לכל מי שחושב לשרת במתקן הזה בנגב. יכול להיות שבמקומות אחרים מעשה מהסוג שמשדל אתכם אלי ישי להיות שותפים לו נקרא בכל מיני שמות מכוערים ולא יפים, ושמישהו ירצה שתתנו עליו את הדין. זה נורא לא נחמד, כי תארו לעצמכם שאתם יוצאים לטיול בר מצווה שבועיים באירופה הקלאסית עם הילד, ומסיימים את הטיול באיזה כלא של אירופים שלא מבינים קריצות, לא יודעים שהעובדים הזרים מפיצים מחלות ומשתמשים בבתי כנסת בתור שירותים, וגם לוקחים ללב כל מיני דברים שכתבו פעם כל מיני גויים על 'זכויות אדם', ואין להם שמץ של מושג מה אמר רב הונא לרב פפא. אז אולי כדאי שלא תעשו את מה שהוא משדל אתכם לעשות?

 סתם נקודה למחשבה.

אבל זה לא יקרה. יימצאו האנשים שירדפו אחר הפליטים, יעצרו אותם וישלחו אותם למחנות. יימצאו האנשים שיחזיקו את הפליטים במחנות האלה ללא משפט שלוש שנים, יימצאו האנשים שיסייעו בגירוש למדינת המוצא רדופת הרעב, הג'נוסייד והמחלות. הספינה תמשיך בדרך, והנוסעים הסמויים בדרכם אל הרפסודה. עוגן הרם!

היום אני מאוד אופטימי.

בדצמבר 2011 נפטרה קרובת משפחה שלי. בשל מוצאי ממשפחה אדוקה בדתה, יש לי כמה עשרות קרובים מדרגת משפחה זו, ובכל אופן את זו שנפטרה הכרתי היטב, ואפילו חיבבתי, ולכן הצטערתי על מותה צער רב. אני זוכר אחר צהריים נחמד אחד שבילינו יחד, בשיחה על המרפסת אצל סבי ז"ל, בשכונת מקור ברוך בירושלים, שבו התרשמתי שהתוספת החדשה למשפחה היא תוספת חיובית ביותר. מכיוון שהמשפחה גרה במקום מרוחק, הקשר שלי איתה היה רופף מאוד. היינו נפגשים באירועים פעם בכמה שנים (אני ממעט ללכת לאירועים משפחתיים כי אני מיזנטרופ) ואומרים שלום שלום. הג'יני (אתר לעיצוב עצי משפחה וירטואליים) והפייסבוק שבו ואיחדו בינינו. ונהיינו חברים שם וגם כאן, ושמרנו על קשר קצת טוב יותר בשנתיים שלוש האחרונות. כך גם שמעתי על מותה, שאחרת הייתי שומע עליו בדרך הרגילה (הערה של אורית בארוחת הצהריים על משהו ששמעה מאמא לפני חודשיים. המשפחה שלנו מטריארכלית. שולטים בגברים, בין היתר, באמצעות מידור ממידע). כאמור, הצטערתי צער רב. היא הייתה עדיין צעירה, אם כי מבוגרת ממני בכמה שנים, והבנתי שהמוות היה אחרי מחלה קשה. יהי זכרה ברוך.

ובכל אופן, בחודש אוגוסט 2012 התחילו להגיע המלצות בדף הפייסבוק שלה. ב-15 באוגוסט המליצה על טיפול נגד פצעונים, לרגל בוא הקיץ. ב-19 באוגוסט המליצה על טיפול נגד פטריות ברגליים. באותו יום עצמו המליצה גם על הסרת משקפיים בלייזר, ב-15 דקות בלבד. ובימים האחרונים, מה-11 באוגוסט המליצה על הסרת שערות בלייזר, כאשר המבצע הוא 1 + 1, זאת אומרת שעל כל טיפול והסרת שיער מאזור מסוים בגוף, יינתן אזור נוסף במתנה.

מכיוון שהכרתי את המנוחה כאדם רוחני מאוד בחייה, אני מניח שלו הייתה רוצה ויכולה להמשיך לערוך בפייסבוק גם לאחר מותה, היו המסרים קצת פחות מטריאליים ועוסקים קצת פחות בטיפוח הגוף ובמה שכינה החכם מכל אדם "הבל הבלים, הכל הבל". 

ניסיתי לבדוק מיהו שמפרסם את הדברים, שכן מצויין שהפירסומים מתבצעים באמצעות "VODME". הגעתי לאתר של צפייה ישירה בסדרות ובסרטים. אני יכול רק להניח שאולי רצתה או מישהו שמשתמש במחשב שלה רצה לראות משהו, ואחת הלחיצות הקנתה הרשאות לשימוש ולפרסום בדף הפייסבוק שלה. לו הייתה נותרת בחיים, וממשיכה להתכתב בפייסבוק, איש לא היה שם לב להודעות הללו אחת לכמה ימים. מכיוון שהיא מתה, וזה התוכן היחיד שמתפרסם שם, ההודעות האלה בולטות, ואם יורשה לי לומר - מאוד מכאיבות. 

אני כועס ועצוב. אני כועס על כך שמישהו לוקח את הרצון שלנו ליצור אינטראקציה ברשת חברתית עם קרובים ועם רחוקים, ומנצל אותו לצרכי פירסומת. אני כועס על החברה שבה כל עוד אנחנו חיים התפקיד שלנו במערכת הקפיטליסטית הוא לצרוך, אבל גם לאחר מותנו מוצאים לנו שימוש כנשאים לפירסומות. מעין פונדקאים. אני עצוב על זה שכל מה שנשאר מהאדם שאהבתי הוא איזה קול מאוב של פרסומת להסרת שיער בלייזר. ולא שאני צריך. אני שעיר בדיוק במידה הנכונה. זה חלק מסוד הקסם הגברי שלי.

די התלבטתי אם לפרסם את הפוסט הזה או לא. כתבתי אותו כמה וכמה פעמים בשבועות האחרונים, וכמה וכמה פעמים מחקתי. איני רוצה להכאיב למישהו במשפחה (למרות שהסבירות שבני משפחתה הקרובים יקראו את הפוסט היא די קטנה). ובכל אופן בכל פעם שראיתי את הפירסומות הללו עלה בי גל של צער וכעס, והאחרונה, על הסרת השיער, פשוט הביאה אותי אל המחשב לכתוב. אם ציערתי מישהו, אני מצטער. אני מאוד חיבבתי אותה, ואני חושב שהפגיעה בכבודה במקום בו המודעות האלו ממשיכות להופיע בשמה, היא גדולה בהרבה מהפגיעה שכרוכה בפירסום הפוסט הזה, שכל כולו חיבה וכבוד לזכרה.

אני מניח שגם בשמי מתפרסמים הרבה דברים שאיני רוצה שיתפרסמו. כולנו נותנים את ההרשאות האלה, כי אנחנו רוצים לראות את התמונה או הסרטון או לשחק במשחק, ולא ממש חושבים פעמיים לפני שלוחצים. אז כשאמות, אני נורא מבקש פשוט לסגור את הפייסבוק שלי. בטח יש לזה איזה דרך. אני חושב שחן יודעת את הסיסמה, ואפשר לשאול אותה.

אם בכל אופן ארצה לפרסם את עלילותי מעולם האמת, אטרח ואפתח חשבון חדש. אני בטוח שלפחות הפוסטים העוסקים בדאהר אל עומר ישתפרו פלאים, כשאוכל לדבר עם דאהר עצמו, אם כי אצטרך לשפר את הערבית שלי לשם כך. ארבעה נושאים שאין בדעתי לכתוב עליהם, וכך תדעו שזה מישהו אחר שהשתלט לי על המחשב - אקנה, פטריות ברגליים, הסרת משקפיים בלייזר והסרת שערות בלייזר. בעצם, אם יהיה לי פיתרון ממש טוב לאקנה, או לפטריות ברגליים, מין משחה פלאית כזו שמקבלים את הנוסחה בשערי גן עדן יחד עם הפק"ל של כנפיים והילה - או בשערי הגיהינום, ביחד עם הגופרית, אז אני אפרסם אותו. למה לפסול מראש? נחכה ונראה. תהיו בריאים. 

אלמוג עברה ביום חמישי מעין טיפול אורתודנטי כירורגי (הכל בסדר, תודה. כבר כמעט עבר). הסתובבתי באותו בוקר בכרמיאל, ולכן החלטתי לקנות לה גלידה. בהחלטה של רגע נכנסתי לחנות של רוסים, וקניתי שם את הגלידה.

יש מקומות שאתה עוד יכול לתת לעצמך תירוצים. "טיב טעם" למשל, יש לי כרטיס הנחה כי אני קונה במזרע כי זה בדרך הבייתה. בחנות הזו אין תירוצים, אין משחקים. אך דרכת מעבר למפתן הדלת, והנה עברת את מרחק אלפי הוורסטאות ואתה במוסקבה (או לנינגרד, או אשחבאד, או וולדיווסטוק. רחבה היא ארצי מולדתי!). מעט מאוד עברית בשלטים, תגי מחיר ברוסית, מוצרים שמותאמים לטעם הרוסי. מבחינה חיצונית אפשר לטעות בי, ולפעמים מדברים אלי ברוסית, למרות הדברים הקטנים שמפרידים תמיד בין הישראלים הוותיקים לרוסים, שאפשר לעמוד עליהם בשנייה. הרישול המסויים בלבוש, שאני מרשה לעצמי ושום רוסי ראוי לשמו לא היה יוצא כך מהבית, וכיוצא בזה, אלפיים איתותים חיצוניים קטנים, מיומנות שפיתחנו בעשרים השנה האחרונות מאז העליה הגדולה, שמאפשרת להבחין בשנייה, גם בלי שהאדם פותח את פיו. אבל במקרה שלי לא היה צורך בזה, כי פלג היה איתי ודיבר איתי בעברית, וכך סומנו כישראלים ותיקים בעיני כל עובדי ובאי החנות. אז הייתה תחושה כזו של מבוכה, של אדם שאינו נמצא במקום שהוא צריך להיות בו, אבל לא הייתה לזה שום סיבה. לרוב, במקרים כאלה, אני מפעיל את האנתרופולוג הקטן שיושב בפינה ורושם את רשימותיו, וכך מעביר את השהיה במקום הזר (אולמי אורה ליד ירושלים בחתונות חרדיות של המשפחרדים שלי, למשל, או ארוחות איפטאר, כשאני היהודי היחיד. אירועים כאלו) כאן לא היה בזה צורך. חשתי תחושה מוזרה של חזרה הביתה. 

די נהניתי להסתובב שם, וכנראה שעוד אחזור לשם. יש שם את הסלט גזר הקוריאני הזה שפעם היה אותו גם בסופרמרקטים רגילים וכבר שנים שלא ראיתי אותו. וגם כל מיני נקניקים וכאלה מהסוג הזה של הכבש הנמוך שתמיד נחמד לטעום, וכמובן שיש שם מבחר לא רע של אלכוהול. יין לבן "הנזירה הכחולה" שזה סוג של גוורצטרמינר גרמני שבדרך כלל אני צריך להגיע לרמת ישי שם למרכול הדרך בשביל לרכוש, נמצא שם, וגם מבחר לא רע של בירות, למרות שהאהובה עלי, הדובל הבלגית, לא הייתה שם. אבל היו אחרות. יש אחת שבזמן האחרון אני שותה שנקראת הופוס, שהטריק שלה הוא מעין פקק משעם סגור מוואקום עם מין מתקן ברזל כזה שאפשר להקפיץ עם האגודל ואז זה עושה מין פאאאק כזה כמו פקק של שמפניה וזה מאוד משמח ומבדח, במיוחד בהופוס הרביעית או החמישית. 

אבל לא לשם כך התכנסנו כאן. הגעתי בשביל לקנות גלידה לאלמוג, ואכן הבטתי שם במקרר, והיה שם מבחר של גלידות. לקחתי את זו שנראתה הכי טובה, ורכשתיה. האמת שאני מאוד גאה בעצמי כי ש' רכשה במקביל צ'אנקי מאנקי של בן אנד ג'ריס, וכשקמתי בבוקר שלאחר מכן הגלידה הרוסית חוסלה ואילו הבן אנד ג'ריס, שנחשב אצלי לפחות לשיא השיאים בגלידה עמד בבתוליו, אבל ייתכן שהיא לא מצאה אותו במקפיא ופשוט לקחה את הדבר הראשון שנפל לידה.

אז התחלתי לחשוב מהו שמשך אותי אל הגלידה הזו מכל מגוון הגלידות שהיו באותו מקרר, והתשובה לפניכם -

שמה של הגלידה, למי שאינו קורא רוסית, הוא "בורז'וי", דהיינו - בורגני. איני דובר רוסית, אבל אני די בטוח שזו הכוונה (אם מי מקוראי, א. אהרוני או מישהו, מוצא לנכון לתקן אותי, אשמח.) שתי המילים שלמעלה הן "פאדביני שוקולד". אינני יודע מהו הפאדביני, אבל נראה שהוא מתחבר היטב לשוקולד. אגב, על כל העטיפה הזו לא הייתה מילה אחת בעברית. לא שם של היבואן, לא מקום הייצור, לא כלום. היה ים של קירילית באותיות בגודל של עשירית המילימטר עם ערכים תזונתיים וכאלה, ומילה אחת קצת יותר בולטת "לאסונקה" שגיגלתי ומצאתי שזהו מפעל לגלידה בדנייפרופטרובסק שבאוקראינה.

אם כן, הדנייפרופטרובסקאים התנערו משבעים שנות קומוניזם, ובשיטה החדשה שאמצו לעצמם, הם מוכרים גלידה שסוד קיסמה הוא שהיא "בורגנית".

אני זוכר, כשהייתי ילד, זה לא יכול להיות מעל גיל 16 כי סבתי מתה כשהייתי בן 16, הגעתי לאיזה אירוע כשאני מהודר, כפי הנראה מעבר לדרוש. סבתי מדדה אותי מלמעלה למטה במבטה, ואמרה - "אתה ממש בורז'וי". היא הייתה נשמה טובה סבתא שלי. אם יש מקום בגן עדן לעובדות סוציאליות אז היא ממש שם. או בפינה אחרת, מאזינה לשני אחיה (המוכרים לקורא מהפוסטים הקודמים שעסקו ברצח היהודים בשומסק) מנגנים במנדולינה. לא הייתה בה עצם אחת רעה בכל גופה. ובכל אופן הייתה במילים איזו מידה של לגלוג. הייתה בה איזו מהפכנות רוסית. איזו סימפטיה עמומה אל הדגל האדום. כך זכור לי. בכל אופן, ממנה למדתי את המילה בורז'וי.

ומה בעצם רוצה הבנאדם? רק לשבת בצד, בבורגנות, ולאכול גלידה. זה החלום הבורגני הקטן של הדנייפרופטרובסקאים שיובא לכרמיאל ומשם לאשחר. יש בזה הרבה מאוד קסם. הרבה מאוד אמת בסיסית. בורגנית. ייתכן שאין רע בבורגנות. ייתכן שצריך לחשוב על שיטה שבה כולם יושבים ואוכלים גלידה. (בניגוד לשיטה שבה רק האלפיון העליון אוכל את הגלידה, או השיטה שבה איש אינו אוכל גלידה). ייתכן שזה בדיוק מה שצריך לשאוף אליו. 

שלונסקי, למשל, חשב אחרת -

עַל אַפְּךָ, בּוֹרְז'וֹי, אֲנַחְנוּ,
אֵשׁ – עוֹלָם הִנֵּה הֵפַחְנוּ,
אֵשׁ עוֹלָם, בְּדָם אֵין דַּי.
נָא חַזְּקֵנוּ, אֵל שַׁדַּי.

אבל אם אני חושב על שלונסקי ספציפית, אז אני חושב יותר על קפה כסית, ומריבות שיכורים עם אלתרמן, ופחות על בריקדות. אני בטוח שגם שלונסקי היה מוכן להמיר את "מְעִילִי בָּלוּי, קָרוּעַ, קְנֵה רוֹבֶה, רוֹבֶה אוֹסְטְרִי." (שמופיע מוקדם יותר באותו שיר) במנה הגונה של פאדביני שוקולד.

אז בזאת נסיים, ולטובת הקוראים יובא כאן השיר "הלוך הלכה החבריא" במקורו הרוסי, По долинам и по взгорьям (פו דולינם אי פו וזגוריאם - בעמקים ובגבעות (?)) רק כדי לחזק קצת את הלהט המהפכני שלנו, שהפאדביני שוקולד קצת רופף. דרך אגב, אם תשאלו איך הטעם של זה אין לי מושג. אני בשומרי משקל, ואם המדריכה שלי (רוסיה גזעית, כמו שצריך) תשמע שאני חושב אפילו לאכול את הגלידה הזו, היא כבר תריץ אותי בעמקים ובגבעות עד שאזיע החוצה את כל החלומות הבורגניים על פאדביני שוקולד.