תמיד בארוחות משפחתיות אני מתפללת שאחותי לא תהיה בהן
הסיבה נורא ביצ'ית אבל אין מה לעשות
אחותי נראית מדהים
אף פעם לא רציתי להיות היא (אופי חרא חיים דפוקים) אבל תמיד רציתי להראות כמוה
היא תמיד הייתה יותר יפה יותר רזה יותר מתוחכמת יותר "אשת שיחה"
תמיד בארוחות משפחתיות מדברים על כמה יפה היא נראית
ובדוגריא צודקים, היא תמיד יורדת עם בגדים נורא יפים, שמחמיאים לה
ואני יורדת ,מכנסיים, חולצת טריקו הפוכה ואיזה סווצרט גדול מעל שמכסה את הכל
יש לי מחר יומולדת
ואמא שלי החליטה שהיא רוצה לחגוג לי אותו
אז היא הזמינה את המשפחה הקרובה לארוחת ערב
אני לא רוצה לשמוע מה יש להם לאמר כי אני מנחשת שהפעם (לצערי) התגובות לא יהיו על אחותי אלה עליי
מדכא אותי שאומרים לי "את רזה מדיי"
כי אני מרגישה כאילו משקרים לי
מדכא אותי לשמוע "למה את לא אוכל?"\"תאכלי קצת זה בריא בשבילך!"
ואני אפילו לא יודעת למה
אני לא שמנה אני יודעת את זה
יש לי תיתרונות ויש גם תחסרונות
כל מה שאנשים רואים (ולפי זה גם מבקרים אותי) זה מה שאני מסכימה, רוצה ומעדיפה שיראו
הם לא רואים את התמונה הכוללת
את מה שאני רואה כשאני מסתכלת במראה
אני יודעת שהרזתי המון, אני יודעת שאף פעם לא נראיתי שמנה, אני יודעת גם שאני כבר לא אותה ילדה שמנה שהייתי
אבל עדיין אני גם יודעת שההרגשה שאופפת את חיי לא תשתנה בקרוב
פעם אכלתי מתוך שיעמום,עכשיו אני אוכלת מתוך כפייה
חשבתי שידברו איתי על זה שאני לא אוכלת
שיתייחסו אליי (אחרי הכל יומולדת) אוליי אני חושבת רק על עצמי ולא רואה מימיני ומשמאלי אבל בניאדם גם לי מותר להיתפנק גמאני רוצה לפעמים צומי בחיים שלי
גמאני רוצה להיות מרכז העניינים ונושא השיחה לפעמים
אבל לא דווקא, לא צינו את זה שהרזתי איזה 20 קילו
לא ציינו את זה שאני קורעת תתחת שלי בבצפר החדש (שאני עושה את זה בכלל בשביל לכסות את השברים)
למה אפילו ביומולדת שלי את יותר חשובה ויותר מעניינת
וזה לא פעם ראשונה שאת המרכז ביום שבו נולדתי
כשהיינו קטנות ביומולדת שלי תמיד ציינו וחגגו גם לך יומולדת ובשלבים מסויימים זה נעשה היומולדת שלך פשוט
בבת מצווה שלי היית חייבת לשתות ולהישתקר יום לפני
ועכשיו את חייבת לבוא להראות שאת כושלת ושנשב לך מכולם ללכת לחדר בסערה לרדת לפעמים וללהט תעיניינים
ותריבים שם ואחרי זה עוד אנשים שואלים אותי למה אני כל כך שונאת תיומולדת שלי
אנשים שזה לא היומולדת שלי זה יום הרחמים העצמיים לה