When you walk my way it gives you hell

I am overground, outselling it
Since God thinks I don't exist
The beatings happen per minute
This is not blue collar white corrective politics
I'm on an hate, american style, kick

I'm on a campaign for pain
And when I get elected
I'll wipe the white off your house
The smile off your face

This is the black collar song
Put it in your middle finger and sing along
Use your fist and not your mouth
(Come on, come on! Come on, come on!)
This is the black collar song
Put it in your middle finger and sing along
Use your fist and not your mouth
(come on, come on! Come on, come on!)

I said no, this isn't your song
We can't all get along
It's too hard to hold hands when your hands are fists
My hate pop won't ever stop
I'm fucking glad we're different
This is my hate american style
hit

Don't bring
Don't sing it
Use your fist and not your mouth

I woke up today and wished for tomorrow
I don't want to be like anyone else
I woke up today and wished for tomorrow
I don't want even be myself

Fuck Everyone

I've had Enough

We all stupid people

Fuck

איזה בוקר נפלאה

לקום לצלילי השיר Un Elephant Ca Trompe Enormement של Vladimir Cosma

לשטוף פנים, להימנע מלהיסתכל במראה, לקחת את כל הכדורים שלי.

להיכנס שוב פעם לחדר, לשים קטורת , לנשום, לנשוף להריח את הריח שמשטלת לאיטו על כל חחל הפנים.
להצמיד את כף רגל שמאל אל פנים ירך ימין, ליישר את עמוד השדרה, להרים את הידיים מעל הראש והכי חשוב לעולם לא לשכוח לנשום ולשאוף.

ככה במשך חצי שעה יום יום בחודשיים האחרונים אני מתחיל את הבוקר, יוגה מקיטציה וכל שמסביב.

אני לא בנאדם רוחני במיוחד (למרות שחצי משפחה שלי כן)

זה כל כך מרגיע משחרר את כל הגוף מהלילה שעבר.

אני בנאדם מאוד לחוץ, אני לא יודעת מתי זה התחיל אצלי אבל זה ככה כבר די הרבה זמן.

לא נולדתי עם זה, זה התווסף אליי בהמשך החיים.

כשככה אני מתחילה את הבוקר אפילו עם רק לכמה שעות כמות ה stress שלי פוחתת בהרבה.

אם במקרה ויצא לכם להיתקל בבלוג הזה

ועוד יותר במקרה גם היה לכם תכוח לקרוא אותו

אני מציעה לכם לעשות כך גם

זה עוזר, זה מרגיע, זה משחרר

ויותר מכול זה כיף

חוץ מזה זה מכניס אותך למעין מסגרת ההרגל הזה

נ.ב. מחקרים הוכיחו שזה גם בריא

מה אני אמורה לאמר לבנאדם שכותב:

"זהו. קיבלתי את זה. קיבלתי את התשוקה, הרצון והאדרנלין"

על פגיעה עצמית!

אני מתייחסת ל"הודעה" בשיא הרצינות מכיוון שאי אפשר לאמר שהוא מהוונביז הקטנים שחשים תצמם :

"יאיי איזה כיף לחתוך תיד ....."

הוא ממש לא כזה, לפחות הוא לא נראה ככה מההיכרות מההכרות הקצרה (של החצי שנה) שלי איתו.

אני רוצה להשיב לו לעודד אותו לרדת מהעיניין כי זה סיוט שלא נגמר, זה סבל ומועקה וכי שאני מצטערת על זה מהרגה הראשון. 

מה אני אמורה לכתוב על זה?

"לאמר לא!!! אל תעשה את זה זה נורא אוי לא!"

זאת תהיה צביעות (כפי שאתם ואדי יודעים)

לאמר:

"אני בעד, זה יתן לך שיחרור פתאומי והרגשת הריקנות שרובצת בתוכך תעבור"

מי אני שאדרדר בנאדם לעשות את זה? או אעודד אותו עוד להמשיך?!

התשובה הכי מעשית ופרקטית שעולה לי לראש היא:

"אני מציעה לך לא לעשות את זה, באותו רגע שאתה שורט או חותך את הגוף שלך אתה מרגיש את הכאב והצריבה, יהיה לך סיפוק נפשי,אתה תרגיש יותר טוב כל הריקנות ששוכנת בגופך תתמלא בהרגשה מאותו איזור, אתה תאהב אותה, תתחבר אליה ולא תרצה שהיא תיגמר. אם תעשה את זהבערב תוכל ללכת לישון (בפעם הראשונה מזה תקופה ארוכה) עם חיוך על הפנים, כל התקופה החרא (סליחה על המילה) שהיתה לך בתקופה אחרונה נעלמה כלא היתה. בבוקר הכל ישתנה, אתה תקום כולך מחוייך ורגוע אחרי לילה שקט, ללא סיוטים או כל המחשבות שבדרך כלל רצות לך בראש לפני השינה ומטרידות את שינתך. תשכח שאת ההרגשה הנפלאה שיש לך עכשיו קיבלת מאותו מעשה מתועב. בעודך מתמתח מאותה התעוררות נפלאה תסתכל על היד שלך ולא תבין מה קרה, אז תזכור את אותה הסיבה לתחושות הנפלאות, אז תזכור את היד פצועה, זה יראה לך נורא, אתה לא תאמין שיש לך עכשיו סימן שלעולם לא תשכח. אתה תתבייש לא תסכים להראות את זה לאף אחד, אתה עשית לעצמך לא אף אחד אחר. במהרה תתחיל להרער על שפיותך, הרי איזה אדם שפוי יוכל לעשות דבר כזה. לעולם לא תוכל להפסיק לחשוב על אותו ערב מתועב, לעולם לא תוציא לך אותו מהראש. הסיבה לא תהיה אותה הרגשה נפלאה וכיפית אלה הרעיון שבגלל רגשות של רגע את עכשיו מצולק לכל החיים"

אני לעולם לא אעודד בנאדם לאותם מעשים מבחינתי זה שיא השפלות

כאן אני נמצאת בתחתית המדרגה

ובנימה קצת אופטימית רציתי להעלות תמונות של הצלקות שיש לי

אבל יש לי רק כמה שצילמתי פעם ולאור העובדה שכעת לילה ונשבר לי להעלות תמונות באיכות ששווה לתחת של אין לי ממש מה להעלות, חוץ מ...

אוליי הפיתרון היחיד הוא באמת לעבור לפנמייה

בנאדם בגיל ההתבגרות לא יכול לגדול באופן נורמטיבי ללא מיסגרת בנויה

אני לא יכולה להמשיך לגדול בבית שבו אני מרגישה שאני השורשים של עץ החיים שלי

גם אני לפעמים מועדת,גם אני נופלת, גם אני נרקבת

אני לא יכולה להמשיך להשאיר את עצמי בשפיות (למחצה)

כשזאת הסביבה שלי