טוב,
כמעט שנה עברה מאז שכתבתי פעם אחרונה..
אולי לא היה לי מה לומר, אולי לא היה לי זמן, ואולי גם באיזשהו מקום גם לא היה לי את הצורך.
עכשיו הצורך חזר, בגדול..
רע לי ממש ואני לא כל כך יודעת איך להתמודד עם זה, אז אולי להוציא את זה קצת בכתיבה החוצה יוכל להוציא קצת את מה שיש בפנים.
במהלך השנה הזאת עבדתי באיזשהו בר ליד הבית. מילצרתי.
נשארתי לבד- אחרי הפרידה מהחבר הרציני האחרון שהיה.
ובגדול לא הרבה מדי השתנה. בקרוב פסיכומטרי ואז דרא"מ.
כמעט שנה אני עובדת בבר הזה. מדצמבר 2007 ובאמת חשבתי שהוא מקום משפחתי, שכולם אוהבים את כולם ויעשו הכל אחד בשביל השני. כנראה שטעיתי. כנראה שכמו בכל מקום עבודה יש ריכולים ודו פרצופיות שהורסת את ההרגשה הטובה שאיתה אתה מתחיל לעבוד.
הדבר היחיד שיצא לי טוב מכל המקום הזה זה אסף. שהוא הבנאדם הכי מקסים שקיים ואני אוהבת אותו מאוד. וכל העסק הזה היה שווה רק כדי שהוא ייכנס לי לחיים.
בכל מקרה, כל הזמן האחרון אני מרגישה שם רע, לא בא לי לבוא לשם ואני עושה את זה בכל זאת. לא טוב לי עם האנשים ולכן התרחקתי, אבל החלטתי שלא להתפטר כיוון שיש לי פסיכומטרי בקרוב וטיסה שצריך לחסוך אליה כסף ולכן מטעמים אנוכיים לחלוטין העדפתי להשאר.
אתמול היתה משמרת ששברה אותי לחלוטין.
בסוף המשמרת הגיע שולחן שבאמת לא שמתי לב אליו, נכון, טעות שלי. אבל גם אני בן אדם וגם אני עושה טעויות. האחראית משמרת פשוט החליטה "ליפול" עליי בצורה שלא תיאמן אפילו.
החליטה לומר לי שהיכולות המקצועיות שלי גרועות, שאני לא יודעת לעבוד, שזה נראה כאילו אני זורקת זין ושלא אכפת לי מהמקום ומהאנשים ומהחברים שעובדים איתי וזו ההרגשה גם של הצוות. זה הרג אותי. אם הצוות מרגיש ככה, למה אף אחד לא בא ואמר לי את זה בפנים? באופן אישי?
אה, ויותר גרוע- היא אמרה שמקבלים עליי מלא תלונות ושזו לא פעם ראשונה (הכל בגלל איזה פלצן אחד מהשולחן ההוא שביקש שאני לא אמלצר אותו)
אז באמת? זו לא פעם ראשונה? למה זו פעם ראשונה שאני שומעת על זה? ועוד ככה בשיחה כזו מתנפלת בסוף משמרת כשכל מה שבא לי לעשות זה לאכול וללכת הביתה?
למה את טוענת שאת והמנהלת השניה שמרתן את זה כל כך הרבה זמן בבטן ושתיכן מרגישות ככה ורק עכשיו אתן פוצות פה?
אם אני כל כך מיותרת במשמרת, כל כך לא עוזרת ולא מרגישים בנוכחותי, איך אני עדיין שם? למה אני עדיין שם? למה לא פיטרתן אותי כבר מזמן? הרי יש לכם שם מליון צוות, יותר מדי, אני לא אחסר, יש מי שיקחו את השלוש משמרות שאני מקבלת בחסד, למה אני עוד שם??? ואם אני שם כי אתם רוצים שאהיה, למה אתם מתנפלים עליי ככה? למה אם אני עושה טעויות שחוזרות על עצמן ואתם לא מרוצים ממני, למה אתם לא מושיבים אותי כמו בנאדם ואומרים לי "כך וכך לא טוב וכך וכך את צריכה לשפר"??!
היום אני צריכה לחזור לשם לעוד משמרת.
אתם חושבים שזה קל? שבא לי לבוא לעבוד? שבא לי ללכת ולפרפר את החיים מתוך מחשבה שאני עכשיו צריכה לעשות כל שביכולתי כדי להרשים שם מישהו?
אז זה לא קל, ולא בא לי ללכת לשם ולא בא לי לשבת שם ולא בא לי לעבוד שם בכלל ואני לא יודעת מה אני עוד עושה שם ואני לא יודעת איך להמשיך מפה הלאה.
וכל מה שאני כן יודעת זה שיש בי תחושה עזה של רצון להקיא וכל מה שבא לי זה שאמא שלי פעם אחת תהיה בבית ותתן לי חיבוק ותגיד לי שהם הזונות ושהם לא בסדר.
ובינתיים, עד שזה יקרה, ועד שאני אבין מה אני צריכה לעשות הלאה, או שאולי הם כבר "יגאלו אותי מייסורי" ויחליטו בשבילי,
עד אז, אני פשוט אמשיך לכתוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
*Miss Darkness*