זה היה יום רגיל.ג'יין צעדה ברחוב הריק מבית הספר בדרך הביתה,מאחוריה נשמעו צעדים,זה היה ריי.''חכי!''צעק.

שיערו השחור והמבריק כיסה לו את  הפנים מהרוח.

''היי ריי.''אמרה ג'יין בחביבות.''אולי בכל זאת?''אמר ריי בקול נואש בעודו מסדר את השיער מהפנים.

עורו היה לבן וחיוור.על עיניו האפורות היו מורכבות משקפיים.

''אמרתי כבר ריי,אני ממש מצטערת.אתה יודע מה אני מרגישה כלפיי קייל,זה פשוט לא ילך''.

פניו של ריי הראו אכזבה.''טוב אז נתראה אח''כ,זאת אומרת..היום בנשף?''שאלה.

''כן''..ענה.

''ביי''.אמרה והמשיכה בדרכה הביתה.

באותו ערב,הלכו היא וקייל לנשף בית הספר,מהודרים היטב.היא לבשה שמלה אדומה וארוכה,והוא חליפת טוקסידו

שחורה.כמובן שכשנכנסו היו הזוג הכי יפה.

שיערו של קייל היה חום בהיר,הוא היה נער יפה תואר,וגבוה יחסית לתלמיד תיכון.

''אפשר אותך לרגע''?לחש ריי מבעד למרפסת לעבר ג'יין.

''בטח'',''חכה שניה טוב?''אמרה לקייל באמצע ריקוד הסלואו.

היא עלתה למרפסת,שם חיכה לה ריי.''אולי בכל זאת,תישמרי לי ריקוד?''אמר ריי בקול מזמין.

''לא ניראה לי שקייל יאהב את זה''.ענתה בהיסוס.

הבעתו של ריי השתנתה לגמרי.הבעה שג'יין אף פעם לא ראתה אצלו.גם אף אחד אחר.

''מה קרה?''שאלה ג'יין בדאגה.עיניו האפורות נצצו ושיקפו את אור הירח.ההבעה הייתה הבעה של שנאה..או אפילו תעבה.

הוא לקח אותה על הידיים וזינק מהמרפסת במהירות בזק.לאחר כמה שניות,

היא לא הספיקה למצמץ וכבר מצאה את עצמה עומדת באמצע חדר אפל,עם שטיח אדום שהיה מונח על כל ריצפתו.

פסנתר כנף שחור ומאובק שעמד באמצע החדר. בכל פינה היו נרות,הקירות נראו בסגנון מיושן.אבל מהודר.

''א..איפה אני''?שאלה בעודה עמדה המומה וחסרת תזוזה.

''בבית שלי כמובן''.גחך.

''מה?!''ענתה בבהלה ג'יין.אך לפני שהספיקה להגיד עוד משהו,החדיר את הניבים שלו על תוך צווארה וכמה שזה נישמע נדוש – הפך אותה לערפד צמאת דם.

עורה החוויר,שיערה הבריק.''אני..צריכה דם!!''אמרה ללא שליטה.

''הו,אני מכיר את ההרגשה''.אמר והחזיק לה את היד.''מוכנה לצאת לציד הראשון והאחרון שלך''?

היא לא ענתה,כאילו שמשהו השתלט עליה.הוא משך אותה על אותו הרחוב הריק.עדיין מנסה לחבוש אותה עם קסמו,

אך ללא הצלחה.לאחר שעות הוא נאנח-''רואה את הבחור הזה שם?לכי על זה''.

אמר ונעלם על תוך החשכה.והיא,ללא שליטה,אפילו בלי להביט על אותו הבחור שמילא,לא ראו את פניו,

מצצה את כל דמו.אחרי שהסבתה,לאחר חיפושים רבים,לא מצאה את ריי,וגם לא ראתה אותו מאז.

חייה השתנו לחלוטין,היא קיבלה יותר שליטה עצמית,אך הפסיקה ללכת לבית הספר,וברכה מהבית.

לכלום לא הייתה כבר שום משמעות.קייל מת.מסיבה שהיא וגם אף אחד לא הבין אפילו,

יום אחד,כשבאה לבקר את קברו,הבחינה בריי.

''מה עשית לי..למה..תסביר למה!'' התעקשה.ריי רק המשיך לעמוד שם,ולבהות בה.

''ג'יין,זוכרת מי היה הקורבן הראשון שלך?..לא?...אולי היה עדיף,שדווקא באותו הלילה,היית מסתכלת לבחור בעיניים''.

הוא חייך חיוך עקום,והביט לעבר הקבר של קייל.