כשהחיים והמציאות מתנגשים

מה עושים כשאחת החברות הטובות מחליטה שאתם פוזאיסטים..? המחשבה הראשונה שעלתה לי היא: למצוא את מגדלי עזריאלי. ומהר. לא נורא בכלל שזה 2 מטר מהבית.

אבל היו אחרים שדעתם הייתה שונה.. "קודם כל-תרגעי!".. אבל.. תכלס.. איך אפשר להירגע כשלילה קודר אחד היא נזכרת שאתם לא לטעמה?

עד עכשיו אני לא מבינה למה.. אבל שיהיה.. חברים באים והולכים, לא?

עד כמה המשפט הזה נכון?

לדעתי ממש לא. אפילו לא קצת. חברים טובים שהולכים משאירים חורים פתוחים, שקצת קשה לסגור אח"כ.

זו לא הפעם הראשונה שאני מרגישה שאנשים פשוט פיספסו את האופי שלי. אני לא חושבת שאני פוזאיסטית. נכון שאני לא יכולה לתת את הדעת על עצמי, ואני גם לא מנסה. זה מתגובות של אנשים. של חברים טובים. שמכירים אותי כבר הרבה זמן.

אם יש משהו שאני מנסה להימנע ממנו-זה פוזה.

אני יודעת שהיא קנאית. היא מאוד קנאית. בהכל ובכולם, למרות שאין לה סיבה טובה.

תלמידה של מאיות, ספורטאית מצטיינת, מנגנת על גיטרה ממש יפה, ומוכשרת גם בלי קשר לגיטרה-אבל תמיד היא תסתכל על מי שעושה יותר ממנה. היא פשוט לא מסוגלת להסתפק ולהגיד תודה על מה שיש לה.

לקחתי את עצמי, דיסקמן, ודיסק של red hot chili peppers, יצאתי לערסל בגינה וניסיתי לחשוב ולחפש איפה הייתי אני לא בסדר.. בסופו של דבר מצאתי את הטעות-פשוט סיפרתי לה יותר מדי. נתתי לה סיבה לקנאות גם בי. בגלל זה היא התחילה לשים לי מקלות בין הגלגלים.

והכי הכעיס אותי זה שהיא אפילו לא יכלה לבוא אליי ולהגיד לי את זה בפנים. היא הלכה להגיד את זה למישהו אחר ולפתוח דיון בנושא.

אני אפילו לא יכולה להתווכח איתה בנושא בגלל שהבטחתי לא להגיד שהם אלה שסיפרו לי.

לבסוף גמלה בליבי ההחלטה-להתעלם. להיות אדישה ככל שניתן. אם זה יעניין אותה מספיק, ויהיה מספיק חשוב בשבילה-היא תבוא לדבר איתי. ואם היא תבוא-אז אני כבר אשטוף אותה.

standing in line

to see the show tonight

and theres a light on

heavy glow

by the way

i try to say i'd be there

waiting for...

לפני חודש הכל היה מושלם.. אבל פשוט ידעתי שכשנחזור לבית הספר-הכל יחזור להיות מגעיל, ורע.

הלכנו למלא הופעות ביחד.. אני היא ועוד ידיד שלנו.. פשוט חרשנו את ניצנים מכל כיוון וכל המועדונים האפשריים-במקומות שבהם יש את הופעות הרוק הכי טובות..

היינו כל כך קרובות.. איך זה קרה? זה המטען שהיא לוקחת איתה אחרי שנה של חברות..? זה מה ששבר אותה? קצת קינאה?

ולחשוב שאני כל כך אוהבת אותה.. איך אפשר לוותר ככה על חברה?

ואני יושבת, וחושבת.. אולי בכל זאת לדבר איתה..? אולי להפסיק כבר עם המשחקים האלה? זה דבר שהרי אני כל כך שונאת.. אבל אני פשוט לא יכולה.. היא גם נורא השתנתה. אני לא היחידה שהיא התחילה לדבר עליה.. מכל החבורה הגדולה שהיינו-התפצלנו קצת.. הכרנו אנשים חדשים... התווספו אנשים חדשים... ורק היא נשארה לבד עם עוד ילדה מהכיתה. נראה מה יהיה כשגם היא תעזוב אותה.. כי הן לא רחוקות מזה.

הגעתי למסקנה שאני יכולה רק להתסכל מסביב על כל החברים שכן יש לי, להגיד תודה ולשתוק. כי באמת התרחבנו.

כנראה שייקח לי קצת יותר מ"קצת" בכדי לסגור את החורים האלה...