בבואי לכתוב על אחותי אני נדרש לזהירות רבה

לא,היא לא קוראת כאן,אבל היחסים ביננו הם כאלה שאני לא רוצה לכתוב דברים שאחכ  אצטער שכתבתי אותם גם אם הם נכונים. היא אדם פרטי,שלא נתן לי את רשותו לרדת לפרטים אינטימיים אישיים,כך שאני לא מרגיש חופשי לכתוב על היחסים בהווה או בעבר הקרוב ולא הייתי רוצה שאם ביום מן הימים היא תקרא כאן,יחסיינו ,יחרבו' על רקע מה שכתבתי.

אבל אני יכול בהחלט לכתוב על העבר היותר רחוק.

ההפרש ביננו הוא כשנתיים וחצי וכשהיינו ילדים גרנו באותו חדר, שיחקנו ביחד כשלא היה עם מי לשחק

והיינו לאורך תקופת הילדות שלנו מאוד קרובים.

היינו סוג של צוות מול אבא ואמא

זה לא השתנה גם כשנולדה אחותי השניה ת.

אני הייתי בן 12 שת.נולדה,אחותי ס.בת 9 וחצי.

כשאמא הלכה לעולמה,אני הייתי כבן 16 ואחותי ס.הייתה בת 13 וחצי.

הדברים החלו להשתנות כבר לפני זה כשההצלחות בלימודים של ס.מאוד בלטו על רקע כשלונותי.

כבר אמרתי בעבר שאבא היה אדם מאוד הישגי,הצלחה בלימודים  וציונים טובים היו בשבילו הכל

ואני לא סיפקתי את הסחורה

אחותי לעומת זאת סיפקה גם סיפקה.

היא מאוד הצליחה,הייתה תלמידה מצויינת,השיא אגב היה  כשהיא  לשמחתו הרבה של אבא,ודאי בעידודו הלכה למגמה הכי נחשבת בתיכון הכי נחשב בירושלים  למגמה ריאלית הומנית,לא פחות

אני לא בטוח שמגמה כזאת קיימת היום בכלל.

בתקופה שמנהל בית הספר התיכון בו למדתי החליט לזרוק אותי מבית הספר וחזר בו ובלבד שאעשה בחינות

אבא שלי הטיל על אחותי את האחריות ללמד אותי ביולוגיה

נוסף לזה למדתי אצל מורה פרטי כימיה פיזיקה ואולי גם מתמטיקה,אני כבר לא זוכר.

הסיטואציה במבט לאחור הייתה הזוייה לגמרי:

אמא נפטרה בערב פסח,  בסוף מרץ של אותה שנה,

3 חודשים אחכ,מנהל בית הספר מחליט להעיף אותי על רקע חוסר השגיות

וסבתא שלי מתגייסת לעזרה ומשיגה דחיה על תנאי שאם אעבור בחינות במקצועות האלה והאלה,ישאירו אותי בבית הספר.

אני לא חושב שאבא שלי בכלל עצר לחשוב איך אפשר לעשות את זה בכל הבלאגן שהיינו בו.

אבל העובדה הייתה שכל אותו קיץ אחותי לימדה אותי ביולוגיה,ברצינות רבה צריך לומר.

אגב בתכונות האופי שלה היא מאוד דומה לאבא שלי וככזאת היא מייד לקחה אחריות על הטיפול בבית כשאמא נפטרה למרות שאף אחד לא ממש ביקש ממנה,למרות  שאבא שלי  הביא מטפלת לתינוק שנולד שגם בישלה  את ארוחותינו שלנו,ולבד מזה הייתה אשה שהייתה אחראית על הנקיון בבית ככה שאני לא יודע ואני לא כל כך זוכר לאיזו נישה נכנסה ס. בפאזל הזה,

אולי כ"מפקחת" במקום אבא שנוסף לכל זה היה צריך לדאוג לפרנסה ולממן את המבשלות העוזרות והמטפלות:-)

אז היא,אחותי ס. לקחה אחריות על כל מה שזז בבית,ואני התאיידתי.

יכול בהחלט להיות בראיה לאחור שבדומיננטיות שס.הפגינה היא לא כל כך השאירה מקום לאחרים.

מצד שני  אני מניח שהיה לי מאוד נוח להתאייד,כאילו אם כבר לא מצפים ממך לכלום,אז תרגיש חופשי להתאייד,יש מישהו ליד הגה המשפחה ויש לו סגנית שדומה לו וביחד נצלח את כל המשברים.

אז ירדתי למטה לחדר שלי והתאבלתי בדרכי על אמא שלי,נוכחותי לא נדרשה בבית,היו שם די והותר אנשים

בראיה לאחור כמובן שזה היה סוג של בריחה מאחריות והיה מאוד נוח להטיל על ס.אחותי את המטלה הזאת של לעזור בלקיחת שאר המשפחה על הגב

אבל אז כל אחד עשה מה שהוא חשב לנכון.או שכל אחד התמודד בדרכו עם האובדן

כמובן ששנים אחכ,אחותי הבינה שזה לא היה התפקיד שלה,ודאי לא בגילה הצעיר ולקח לה זמן וכמה טיפולים פסיכולוגים כדי להבין את זה.

אבל כבר אז התחילו לצוץ ההבדלים בנינו ולא לטובתי בעיני אבא שלי וזה עשה את היחסים שלי עם אחותי ל"לא נוחים"

אני מניח שהרגשתי תיסכול,קנאה ועוד כהנה וכהנה כי מי לא רוצה להיות אהוב על הוריו? והיא? אני מניח שזה עשה לה טוב תחושת האחריות,השליחות(לעזור לאחיה הגדול להצליח בלימודים) טבעי לחלוטין,ואין לי שום טענה בנידון

אבל נחזור לרגע  לעובדה שהיא לימדה אותי ביולוגיה, ברור שהיא הייתה בעמדה של כח למרות גילה הצעיר

ובמאבקים הטבעיים שיש בין אחים שקרובים בגיל היא עשתה לא פעם שימוש בעובדה הזאת וזה רק הגביר את תסכוליי ואת חוסר הבטחון שהייתי שרוי בו ממילא נוכח חוסר הצלחותי בלימודים ככה שאם כתבתי דבר והיפוכו אני מודע,אני מספר על תחושות.

אחרי הקיץ הזה למרות שעמדתי בהצלחה בבחינות לא חזרתי לאותו בית ספר

אני לא זוכר אם לאחותי הייתה עמדה באשר להליכתי לבית ספר אכסטרני שם ממש לא למדת כלום. אני חושב שהיא הייתה עסוקה בלימודיה,בחיי החברה שלה ובעיסוקיה סביב המשפחה שלנו ולא היה לה כל כך זמן ומקום "להתעסק" איתי.

ואני בהיותי בסוג של בית ספר אחר,לא נתתי לה להתקרב  יותר מידי כדי לא  ליפול לתוך סיטואציה שבהרגשה שלי אז היא הייתה יכולה שוב  להתנשא מעלי, בכל זאת הייתי הבכור וזה:-)

אחכ הלכתי לצבא ויחסינו עברו למכתבים בהם לא ממש סיפרנו הרבה אלה העברנו דוחות מצב

וכשאני השתחררתי היא התגייסה כך שמטבע הדברים המשקעים שהיו נעלמו.

היחסים חזרו להיות  אינטנסיביים יותר כשעברתי מירושלים לתל אביב והיא כבר גרה שם כמה שנים.

אבל מכאן זה כבר לפוסט אחר, אם בכלל.

רק לומר שהיום היחסים טובים,אבל בגלל ההיסטוריה רבת השנים והתהפוכות אנחנו נזהרים זה בכבודו של זה וטוב שכך.שנינו השתנינו,שנינו החכמנו ושנינו למדנו משהו על החיים.

אנחנו אגב בסך הכל 6 אחים

 אני הבכור,2 אחיות אחרי+אח שאמא נפטרה בלידתו

ואחרי 10 שנים אבא שלי התחתן ונולדו עוד אחות ואח בני 29 ו25 היום

תיהיו טובים יקיריי