אתמול בערב זוגתי הלכה לארוע של מישהו מחבריה לעבודה(מארועים כאלה יש לי שחרור אוטומטי)

ואני  ככה שוטטתי לי בין ערוצי הטלויזיה.

נעצרתי על ערוץ המוזיקה,שם הראו הופעה וראיון עם פיל קולינס.

עכשיו שתבינו  פיל קולינס  היה אחד מהמוזיקאים הכי אהובים עלי  והיו לי המון תקליטים שלו.

המוזיקה שלו החזירה אותי לאייטיז למקומות שבאמת היה לי טוב בהם.

וחשבתי שכמו שפיל קולינס מסמל בשבילי את האייטיז ככה גורדון לייטפוט מזכיר לי את הסבנטיז.

גורדון לייטפוט,מריאן פייטפול ועוד כמה שפרחו כרגע מזכרוני נורא מזכירים לי את השל'ת המוקדם במרום גולן.

ככשומעים זמר אהוב אני חושב שאפשר לחזור אחורה ואפילו להזכר בריחות,בעונת השנה וברגעים קסומים אחרים שהמוזיקה הספציפית נכחה בחייך.

בלי קשר:

קורה דבר קצת מוזר: התגובות בבלוג מתמעטות והולכות (וזו אגב לא ביקורת חס וחלילה,זה ציון עובדה) ומצד שני יש הצטרפות של מינויים חדשים שלא ממש מגיבים.אז עזרו עוז חברים חדשים,ברוכים הבאים למשכני הדל ואם יש לכם מה לומר,הגיבו.

היום אני בחופש  וזה היה הגיג בוקר שכזה

ותיהיו טובים