אין מלחמות טובות

חלק מהמדינה תחת איום של טילים ולמרות שלכאורה אנחנו מנצחים  הולך ומכסה אותנו צל כבד.

גם הפטריוטים הגדולים ביותר שבנינו לא יכולים להתעלם מהרג חפים מפשע בצד השני וכך  ניהיה הדר' עז א-דין אבו אל עייש

"אורח" בביתנו שלא בטובתו.

בהתחלה הוא תיאר את החיים בעזה תחת מצור ומלחמה

זה לא היה תאור מתלהם של פליט שונא ישראל,זה היה תאור לעיתים מקפיא דם של אדם אינטילגנטי שיכול להיות אתם או אני  בעזה שעולה בלהבות

יום אחכ בבכי חונק גרון הוא תאר איך טנק עומד כ10 מ' ליד ביתו והוא מפחד שלילדיו יהרגו

ביום השלישי,3 מבנותיו נהרגו מירי הטנק ואולי זה היה טנק אחר שהחליפו.

אתם יודעים,אנחנו מבינים דבר או שניים בשכול ובמוות,כל  משפחה  של חייל שנהרג מייד מחובקת מנוחמת על ידי כל בית ישראל

ואילו כאן אדם איבד לא ילדה אחת,ולא שתיים אלא שלוש.

איך אפשר להמשיך לחיות בכלל אחרי  דבר כזה? וכן,אני בעד המבצע או המלחמה או  מה שלא קורה שם

אבל היי,אני נגד לאבד צלם אנוש

שלמה ארצי כל היום הזה שר בערוץ 24

שירים מרגשים,מדהימים,נכנסים לחריצים בלב

יחד עם התוכנית על שלמה ארצי אני קורא ספר

,מסע חיפושים' קוראים לו ,של אייל חלפון,ספר מסע על  מסע של המחבר עם חברים לאורך שביל ישראל

עוד לא סיימתי אותו,ספר מרתק

ודווקא כאן בספר הזה מצאתי את ההגדרה המדוייקת לעניין של חברות ואני רוצה להעתיק לכם,כאילו  אני אמרתי

"אחרי גיל מסויים עשרים וחמש,אפילו שלושים,חברויות חדשות הופכות נדירות יותר ויותר.ההיכרויות ניהיות עניניות: עבודה משותפת, נסיעה משותפת,הורים מגן ילדים מבית הספר

חברויות שכמעט תמיד מתחילות ונגמרות בתיאום עם לוח זמנים של הפרוייקט או המוסד החינוכי שבהם התוודענו זה לזה.

כמה שזה לא יהיה נחמד,קרוב,מוצלח אין בזה שום הבטחה להמשכיות,כמובן,תמיד נקבע לשוב ולהפגש אולי אפילו כבר בשבוע הבא או בחופשה הבאה ותמיד יהיו סיבות טובות,אמיתיות למה זה לא יצליח.

מה שלוקח לילדינו 5 דקות בגן המשחקים או לילדים גדולים יותר 2 פגישות של חוג כזה או אחר ידרוש מהמבוגרים זמן ואנרגיה ממלאי מידלדל ויותר מזמן ואנרגיה תידרש פתיחות שבוודאי כבר אין לנו,לא לי בכל אופן,בטח לא כמו פעם אם בכלל

הצבא ואולי השנה שנתיים אחריו הם ההזדמנות האחרונה כמעט לאסוף,לאמץ אל חייך חברים שיהיו איתך עד סוף הדרך"

את  מה שכתוב כאן אני מאמץ.

ציר אמריקה שבכותרת היא הדרך  שהולכת  מדרום רמת הגולן עד בערך מוצב 111 בצפון הרמה שם ברגע אחד הציל טנק בודד את  לוחמי גדוד 50 במלחמת יום הכיפורים.

ציר  אורך  דומה לחוט שתחילתו ביום הזה בידיעה על מותם של שלושת בנותיו של הרופא העזתי,המשכו בשירים שנכנסים ללב של שלמה ארצי וסופו בתובנות מספר מסע  של במאי נתנייתי שאפשר למצוא בו תשובות. אין ממש קשר בין שלושת הדברים,גם לא צריך שיהיה

אתה מתחיל פוסט עם ציר אמריקה ומסיים בירידה מבית אורן לכיוון הים התיכון שהשמש כבר  ירדה והגיבורים שלך עושים את דרכם בחושך למחוז חפצם ואתה מקווה שבפרק הבא יעלה האור על כל הגיבורים שהפוסט עוסק בהם.

תיהיו טובים,קצת חמלה לא תזיק לאך אחד