כאחד שגדל בסיקסטיז יש לי  חולשה לנגני גיטרה.

ובעוונותי בפנטזיות שלי אני עומד על במה מאחורי הסולן ונותן בגיטרה סולו ארוך.

הגיבורים שלי במוזיקה  היו  העיקר  כאלה שנתנו בסולו גיטרה

אריק קלפטון,מרק קנופלר שאותו זכיתי לראות ב1985 בארץ

ג'ימי פייג',הצלליות ובארץ הגדול מכולם יצחק קלפטר.

ירחון בלייזר של החודש עשה כתבה מאוד יפה על צ'רצ'יל.

הפעם הראשונה שראיתי אותו מנגן היה בסיום הטירונות שלי במחנה 80 ב1972

להקת כוורת הופיעה עם תוכניתה הראשונה ומעבר למגפיים של ברוך ושיר המכולת וכל הדברים המצחיקים ההם

היה שם סולו הגיטרה של יצחק קלפטר.

למעשה בכוורת היו 3 נגני גיטרה מהטובים בארץ בזמנו :

דני סנדרסון,אפריים שמיר וצ'רצ'יל שאותו שמעתי בפעם הראשונה  כשהופיע עם הצ'רצ'ילים כלהקת ליווי של אריק איינשטיין.

קשה להעביר את ההרגשה כששומעים סולו גיטרה של נגן גיטרה מצויין כמו יצחק קלפטר

עיתון העיר בחר בו בזמנו כנגן הגיטרה הטוב ביותר בארץ ומעבר להיותו נגן מחונן הוא גם מלחין בחסד עליון ותמלילן רגיש.

יש פער וצודק כותב הכתבה בבלייזר בין נגינתו של קלפטר על במה ודמותו בחיים.

אני הכרתי את יצחק בשלהיי שנות ה80 אחרי שכוורת התפרקה ולפני ניתוח הראש המפורסם שעבר.

אני הכרתי יצחק כבד,עצוב מאוד אולי כבר אז חולה

הוא היה מגיע לשופטים בלילה,מאוחר,ממלמל דברים לא ברורים, שותק רב הזמן ושותה תה,המון תה.

אני זוכר שהוא סיפר לי שנולד לו ילד מבחורה שלא רצתה לחיות איתו,אני כבר לא זוכר איך קראו לה אבל אני זוכר אותו מאוד נרגש ומחוייב.

הוא כל הזמן אמר שהוא צריך לעבוד כי הוא מפרנס עכשיו ילד,

אין לי מושג למה הילד שצריך לדעתי להיות בן יותר מ20 לא מוזכר בכתבה

אולי  בכלל לא היה שום ילד ויצחק דיבר אז מתוך בדידות ובלבול,אין לי מושג.

העליתי את השיר המיתולוגי של קלפטר,תהנו כמוני ממנו .

בלי קשר:

ניחומי לאמל"ש על לכתו של אביה

תיהיו טובים