הימים שאחרי טו בשבט הם ימים של הרשמה לבתי הספר התיכוניים.

לילדים רגילים יש אפשרויות בחירה רבות ומגוונות

אבל לילדים עם לקויות למידה הימים האלה לא ימים קלים.

היום הלכנו עם הילדה לרשום אותה באחד מבתי הספר התיכוניים בחולון,למגמת קולנוע,לפי המלצת היועצת בבית הספר העכשווי.

בית הספר התיכון שבו הייתי פעם ראשונה נראה די מאיים,זרק אותי אחורה עם הזכרונות שלי

והם כמו שאתם יודעים לא זכרונות נעימים.

רשמנו אותה לבית הספר,הגשנו תעודות, איבחון ,המלצות מהמורה המתקנת וכו'

סגנית המנהלת  שלחה את הילדה לעשות מבחן בקולנוע ואותנו הביתה.

שאלתי,בשביל מה המבחן?  לראות את מידת ההתאמה שלה למגמה ,כך הסגנית

אבל מאיפה שיהיה לה ידע קולנועי מוקדם? במה היא צריכה לשלוט?  בידע טכני? בהיסטוריה של הקולנוע?

הרי חוץ מללכת לסרט פעם בכמה זמן,אין לה מושג רחב בעניין.

אני רכשתי ידע כזה תוך כדי עבודה בקולנוע,

לא היה לי כזה בגיל 15, אם היא תלמד קולנוע,היא תרכוש ידע מן הסתם

הסגנית לא ענתה ואני ממש מקווה שלא המבחן הספציפי הזה יקבע אם היא מתאימה למגמה או לא.

(אגב עכשיו היא התקשרה ומסתבר שהבוחן אמר להם שהם רוצים לדעת מה הם יודעים בקטע הבסיסי,ולא נורא אם הם לא יודעים הכל..נו,אז למי להאמין? )

עוד דבר שהציק לי שהסגנית  אמרה שאם היא תתקבל לבית הספר היא תצטרך לעבור איבחון,נוסף על האיבחון שעברה בסוף כיתה ז'  שאמור לתפוס עד כיתה יב'.

בית הספר לא מקבל את האיבחון הזה ורוצה איבחון נוסף.

הם כנראה רוצים לדעת מה מידת לקות הלמידה במרכיב הפרעת הקשב.

הם מפחדים מבעיות משמעת ולא מספיק שכתוב בכל התעודות שלה שיש לה התנהגות טובה מאוד והאיבחון מעיד שהפרעת הקשב שלה קטנה והיא לא זקוקה כבר לטיפול ברטאלין.

אבחון עולה הרבה כסף,מי כמונו יודעים.

הוצאנו כבר הון כסף על איבחונים כאלה ואחרים ואם לפי כל הקריטריונים האיבחון האחרון שעשינו אמור לתפוס עד כיתה יב',

למה שנעשה  עוד אחד? מה עוד שהיועצת מבית הספר העכשווי אמרה וחזרה ואמרה שלא צריך לעשות עוד איבחון.

אבל אם האיבחון ייהיה תנאי ,אני מניח שנעשה אותו. הדבר האחרון שאני רוצה לעשות זה מסע בין בתי ספר תיכוניים.

כל בית ספר רוצה ילדים  שלומדים,ילדים עם לקויות למידה מורידים את הממוצע הבית ספרי ולמרות שהם מדברים איתך על  העובדה שעניני המשמעת חשובים להם לא פחות אני מתקשה להאמין שהם שמחים בילדים דיסקלקולים.

תשמעו,זה נדוש לומר ואני יודע שכתבתי על הדברים האלה עשרות פעמים באולמוסט 6 השנים שאני כאן.

אבל אני  מתפלל ל2 דברים:

הראשון, שהילדה שלי לא תעבור את הדברים שאני עברתי,את ההשפלות,את תחושת הכשלונות הלא נגמרת

את תחושת האפסות שאתה יושב בכיתה ולא מבין על מה מדברים ואתה מנסה להצטמק,שלא ירגישו בך,שלא ישאלו אותך

כדי שלא יצביעו עליך ויגידו,זה טיפש זה,לא מבין שום דבר.

 כשאני קורא כתבות על אברי גלעד,אלי ישראלי ועוד אנשים מסוגם שהרגישו בדיוק כמוני,שמספרים את חוויית בית הספר שלהם

אני מבין שהילד שהייתי בכלל לא היה מה שייחסו לי/לו.

(מצחיק אגב שלא ידעתי כלום על הפרעת הקשב של אברי בהתחשב בעובדה שההורים שלנו היו חברים,ובילינו קצת זמן ביחד בילדותנו,אבל מאיפה שאדע שהיה לו הפרעת קשב אם לא ידעתי שלי יש?)

ואנשים מרושעים,לעיתים גם היום אגב,לעיתים גם כאן בישרא אגב, יכולים לומר מה שמתחשק להם כדי לנסות ולפגוע בי ,זה לא מגיע אלי בכלל.

היום המילים האלה שפעם היו פוצעות לי את הלב,מתפוגגות כמו טיל אירני שטיל חץ פוגע בו, לפני שהוא פוגע במטרה.

ואנחנו  נעשה ועושים  הכל כדי שהיא לא תרגיש ככה, שאף ילד טיפש לא ילעג לה,שאף אחד לא יקטין אותה,

שרק מישהו ינסה, אני אכנס באם אמא שלו :-)

הדבר השני  שאני מקווה ,זה שהיא תתקבל לבית הספר. איבחון שמיבחון,נעשה מה שצריך.

אז זהו,אני מניח שתיהיה תשובה בשבוע הבא ולתשובה חיובית דרושה אחזקת אצבעות.

זה הכל.

תיהיו טובים