לא צריך אני מניח להיות גאון גדול כדי להבין שתהליך הקבלה של בתי לבית הספר התיכון קשה לי.

זה מוזר כי  עברו הרבה מאוד שנים מאז התהליך בו אני מצאתי סוף כל סוף בית ספר שקיבל אותי לשורותיו

ולכאורה הייתי צריך להשאיר את הדברים האלה מאחורי,

אבל לנפש מהלכים משלה  מסתבר והתהליך של הקבלה של בתי לבית ספר תיכון ובעיקר העיכוב בהודעה מעלה אצלי חרדות ישנות,שאתם  קוראי הנבונים יכולים לשער מה הן ולא אפרט אותן אחת לאחת

אז מכיון שאני בחרדה שמא היא לא תתקבל, צלצלתי לבית הספר כדי להבין את ההודעה שהם הודיעו.

המזכירה לא "התחשבה" כמובן בחרדותיואמרה שמנהלת בית הספר רוצה להפגש עם הילדים שלא התקבלו אוטומטית

לראות מי הם,לראות מי הוריהם,לשוחח וכו'.

ניסיתי להקשות,לברר אם גם במקרה של דחיה מזמינים את ההורים,נאדה. המזכירה הייתה איתנה בתשובתה

ואז התחיל לחלחל לי שאני פועל מתוך חרדות העבר שלי (שלא נעלמו  והם חרדות הווה)

סיפרתי לזוגתי והיא הציעה שלא אבוא לפגישה.

נראה לי כך היא, שלצורך הצלחת הפגישה אתה צריך לוותר,למרות שאתה מאוד רוצה להיות שם כדי שלא תביא למפגש את משקעי העבר שלך.

אני מבטיחה לך כך זוגתי לייצג אותך נאמנה,להציג את הילדה כמצליחה ומשקיעה ולא כלקויית למידה,כלומר אנחנו לא מסתירים שהיא כזאת,אבל יש לה תכונות אחרות שלדעתנו שווה שבית הספר יקבל אותה.

תשמעו, בשביל שהילדה תתקבל לבית הספר שבו היא רוצה ללמוד,אין לי בעיה לוותר ולא לבוא לפגישה

אין לי רבע עניין בלהעביר לה את החרדות שלי,הן שלי ואני צריך להפטר מהן בלי לערב אותה.

כפתור ופרח,כל יום לומדים משהו חדש :-)

תיהו טובים