טוב אז לא ממש תשובות

אלא שוב המתנה די מרגיזה

התקשרנו לבית הספר ביום ראשון אחרי שמנהלת בית הספר הבטיחה להחזיר תשובה ביום שני שעבר

ולא חזרה אלינו

אז התשובה שעכשיו ניתנה לנו שהילדה תצטרך לעבור מבחנים באנגלית ומתמטיקה ב18 למאי

ולפי התוצאות יחליטו אם לקבל.

הבעיה שהילדה דיסקלקולית וזה כתוב באיבחון באותיות קידוש לבנה,היא לא יכולה לעשות מבחן במתמטיקה,

אז ישאר רק מבחן באנגלית והילדה כרגע בהקבצה ב' באנגלית ומוציאה ציונים יפים ועם זה אין לנו בעיה.

ההרגשה שלנו  היא הרגשה של תסכול, מכיון שאם ביישוב שלנו היה בית ספר תיכון היא פשוט הייתה ממשיכה מהחטיבה הצעירה לבוגרת באופן טבעי.

אבל מכיון שאין בית ספר תיכון ביישוב שלנו  וחולון היא העיר הקרובה ,אנחנו מרגישים כבן חורג בסיטואציה.

נכון שהיועצת של בית הספר הנוכחי עושה ותעשה הרבה שהילדה תתקבל לבית הספר

אבל ההמתנה הזאת מרגיזה.

כי הרי לבית הספר יש כיתת מב"ר (המיועדת לילדים עם לקויות למידה) והנתונים של הילדה  כאלה שהיא בהחלט זכאית  להיות בבית הספר הזה אז למה העיכובים? למה לסחוב אותנו עד חודש מאי? ואם בסופו של דבר היא לא תתקבל ,אז מה אז? נתחיל לנדוד ולחפש בתי ספר אחרים? סתם מרגיז.

אז נכון שאנחנו יכולים לחפש מעכשיו בית ספר אחר מתאים

אבל רב החברות שלה הולכות לבית הספר הזה ולכן אנחנו רוצים למצות את כל האפשרויות שעומדות בפנינו כדי שהתהליך יבוא לסיומו הטוב.

תגידו אוקיי,תרשמו אותה לבית ספר אחר,היא תכיר חברים חדשים והכל יהיה בסדר

זה נכון בעיקרון,אבל נראה לנו שבתי הספר לא שמחים לקבל ילדים עם לקויות למידה למרות שיש להם כיתות מיוחדות,

וזה מקומם

אף אחד כמובן לא יאמר את זה,אבל מהסחבת,ומהעובדה שקצת שכחו אותנו,זו הרגשתנו ולכן אנחנו מתעקשים.

אתמול לא הייתי אופטימי בקשר לקבלתה לבית הספר

היום אני מרגיש אחרת ואני  מודיע שלא נוותר להם ונעשה הכל כדי שהילדה תלמד בבית הספר הזה באחת ממגמות התקשורת.

ותשתדלו לא להרגיז אותי בתגובות:-)

תיהיו טובים