יש לי 2 זכרונות מיום השואה שנחקקו באבן על לוח ליבי

האחד הוא  לשמוע ברדיו כילד את  נאום הפתיחה של התובע במשפט אייכמן,גדעון האוזנר

שעמד בבית המשפט בירושלים כנציגם של ששת המליונים

היום שמעתי את הנאום הזה ברדיו,לא צריך לומר שהייתי מצומרר כולי

זה והסיפורים שאבא שלי היה מספר כשהוא היה חוזר מ"בית העם" בירושלים,שם יכול מי שרצה לעקוב אחרי משפט אייכמן.

הזכרון השני  הוא על ערב יום השואה בשנת 1988 בתאטרון הקאמרי הישן בתל אביב,שם הופיעו בהופעה נדירה וחד פעמית יהודה פוליקר ושלמה ארצי.

ההופעה הייתה מצמררת,מרגשת וכנראה לא תחזור על עצמה.

אתמול בשידורי YES הוקרנו שלושת הסרטים של גיא מרוז ואורלי וילנאי,מוסר השילומים

אין לי יכולת להביע במילים את ההרגשה שאיתה הלכתי לישון

הייתי חנוק מדמעות של צער עמוק וכאב גדול מאוד על ניצולי השואה שחיים עמנו 234 אלף במספר

אם היטלר לא הרג אותם,הבירוקרטיה הישראלית ,החלמאות עושות את זה,לאט ועם הרבה מאוד תסכול וכאב.

כל כך חבל שככה

תיהיו טובים