איזה מדהים זה שהילד שזה לא מכבר נולד לך מתחיל לפטפט?

אתה וזוגתך מתחרים ולא רק באופן סמוי  שהילד שלך יגיד משהו.

בדרך כלל המילה הראשונה  היא אמא או אבא.

למגינת ליבם של האמהות המסורות התינוק אומר א ב א כמילה ראשונה  וכבר אמרו יודעי דבר לפני שמן הסתם קל לו יותר לבטא את המילה הזאת.

לכן אין לייחס  ההעדפה של האבא על פני האמא ואין מה לרוץ ברחובות ולנופף את הבשורה,

מצד שני בתוכו,יש גאווה קטנה על העובדה שילדך  מזהה אותך והופך אותך באחת לממש אבא!

מה שאתה לא יודע כשילדך עדיין רק  בן שנה שהוריאציות על המילה ,אבא' ילכו ויתגברו במהלך שנות ילדותם,נערותם והתבגרותם של ילדיך,הם יחצו את כל קשת ההרגשות ואתה כאבא תלמד לזהות ניואנסים כאלה ואחרים בקריאה הפשוטה לכאורה הזאת.

כשהם קטנים זה "אבא תרכיב אותי על הכתפיים,תעשה לי אבו יו יו,תלמד אותי לרכב על אופניים,אבא נפלתי

אבא מציקים לי בגן וכו' וכו'

האבא  כאחד שתפקידו לעשות הכל למען ילדיו.וזה בסדר גמור

כשהם מתבגרים קצת אתה יכול לזהות בין המון קולות ורעשים את הקריאה הייחודית של בנך יחידך (באותו הרגע) כשהוא משמיע קולות מצוקה,אבבבבבבבבבבבבא, וזה אומר שהוא רוצה לדעת שאתה בסביבה ליתר בטחון

אני זוכר שהיינו הולכים לגן השעשועים,אתה לומד לזהות את קריאת האבא של מי מילדיך מקצוות הגן או ממחשכי בטנה של המפלצת ואתה צריך לקום ולאתר את ילדיך.

כשהם גדלים יותר אתה הופך לאבא קח אותי או לאבא תסיע אותי

אתה הופך לנהג פשוטו כמשמעו

אתה לוקח אותם לחברים שאליהם הם מתקשרים באובססיה כדי לא להשאר לבד בבית אחר הצהריים

אתה לוקח אותם לחוגים אליהם רשמת אותם,אם החוג לא נמצא במרחק הליכה או אם הם צריכים לחצות כבישים ראשיים (ילד עד גיל 9 לא חוצה כביש לבד! )

ואתה צריך לחזור לקחת אותם מהפעילויות האלה.

נכון,אתה יכול להעזר באשתך ולעיתים אתה גם עושה זאת

אבל אישתך יכולה "להתקע" בבית החבר בשיחה עם האמא של החבר וזה יכול לקחת שעות לעיתים,אז עדיף כבר שאתה תלך.

אתה מצלצל טרם יציאתך מהבית לבית החבר,מבקש שיכינו את ילדך(בקיץ זה לנעול סנדלים,בחורף מעיל) אתה מגיע,אפילו לא יורד מהאוטו אלא מצפצף וילדך יחידך יוצא מבית החבר מסופק,לעיתים אפילו אכל שם ארוחת ערב וחסך לך טרחה,מהת'ה יודע :-)

אני מוכרח אגב להדרש לסוגיה אחרת שלפעמים מדהימה אותי:

מגיע במסגרת היחסים הבילטרלים בין ילדים, חבר לשחק עם מי מילדיך: אתה מעונין שלילדיך יהיו חברים,אתה מבין שגם החברים רוצים לצאת מהבית ולבקר את חבריהם וזה בסדר שיבואו לבקר את ילדיך.

הילד מגיע נאמר בסביבות 16:00-16:30 הילדים משחקים,יורדים למטה,עולים בחזרה ממשיכים לשחק.

על עניני ארוחת ערב נדבר בפוסט אחר,היריעה רחבה וטעונה

בפוסט הזה אני רוצה לדבר על שעת הלקיחה של החבר מביתנו.

כאמור הילד היה בביתנו מ16:30,מגיעה השעה 19:00,שעה שלדעתי הצנועה ילדים בגיל גן או בית הספר אמורים לחזור ילד ילד לביתו,להתחיל את ההכנות ליום המחר,לאכול ארוחת ערב,להתקלח,לסדר את תיק בית הספר(סדר הדברים לא רלוונטי לעכשיו)

.

אני הקפדתי תמיד לאורך שלושת ילדיי לקחת אותם מבית חבריהם עד השעה 19:00

אם למשל נאמר היינו בקניות בסופר ונוכחנו לדעת שאנחנו מאחרים,היינו מצלצלים לבית החבר,מתנצלים על התקלה ואומרים שנגיע הכי מהר שאנחנו יכולים כי נתקענו.

אתם יודעים מה אם היינו רואים שהתקלה רצינית יותר ואנחנו ממש באיחור,היינו מגייסים בן משפחה הגר בסמוך על מנת "להוציא" את הילד בשעה סבירה על מנת לא להקשות על המארחים

לא יודע,אולי הגזמנו בעניין הזה אבל ככה אנחנו

לתדהמתי יש משפחות ש"שוכחות" אצלך את הילד,עוברת השעה 7 בערב ומגיעה השעה 7 וחצי בערב ואין אף הורה.

אף אחד לא מגיע לאסוף את הילד וגם אף אחד לא מצלצל לומר מתי יגיע

 אז אם זה קורה פעם ב',זה לא נורא אבל יש לילד שלך חבר או שניים שאתה יודע שהם ,יתקעו' לך חצי ערב בין הרגליים ולא בא לך.

נכון זה לא פוליטיקלי קורקט לכתוב על דברים כאלה ויכולים כאן עוברי אורח לחשוב שאני לא אוהב ילדים של אחרים וכאלה.

אז שיחשבו.

יש חברים של ילדיי שאני מחבב יותר יש כאלה שאני מחבב פחות ויש כאלה שהייתי שמח שמי מילדיי לא יהיה חבר של ילד כזה ולא רק בגלל התקיעות הזאת,אלא בדרך כלל יש עוד סיבות שגם עליהם נרחיב דיבור בפעם אחרת.

בקיצור המחאה היא נגד ההורים שמאחרים כרונית לקחת את ילדיהם מביתם של אחרים.

תשדלו כמוני להקפיד על לקיחת הילד בשעה סבירה,גם הילד המתארח  לעיתים מרגיש לא נוח  להיות בבית זר בשעות מאוחרות.

זה היה נאום במסגרת אבא תיקח אותי או אבא תסיע אותי

אני חברים הגעתי לשלב העכשווי בגילאים שהילדים שלי כרגע נמצאים בו (15 וחצי,14 ו10 וחצי אם כי השלישי עדיין במסגרת, אבא תיקח אותי )

והשלב הזה הוא ,אבא תן לי' והכוונה בעיקר לאבא תן לי כסף.

יש גם אבא תחתום לי (על הערה במחברת,על אישור לטיול,על אישורי מחלה  וכו' וכו')

אבל הדומיננטי הוא אבא תן לי

כבר כתבו חברים לפני על התופעה,אתה מרגיש כמו ,סניף של בנק מקומי' וזה ממש לא שורה משיר.

אני לא מדבר על אבא תן לי כסף לקנות מחברת או עפרון,

אני מדבר על זה שפתאום הם מגיעים אחרי הסתודדות טלפונית ארוכה ומודיעים לך חגיגית,אבא אני צריך כסף ללכת לסרט.או אבא אני רוצה ללכת לקניון,או אבא החברים עושים על האש,אני רוצה כסף לקנות בשר.

לשמחתי הצלחנו להרגיל אותם שהודעות כאלה כדאי לתת יומיים מראש לפחות.

לא תמיד אנחנו מסתובבים עם מזומן

לא תמיד אפשר לתת את הכסף שמונח לך בבטחה בכיס בהתראה קצרה למנעמי החיים של הילד כי למחרת אתה צריך את מה שיש לך לצורך אחר,אבל הם מה כ'פת להם

אתה האבא? כן? אז תביא כסף וזהו.

בפרק הבא חברים נספר על הרגלי היציאות שהם פיתחו ומה העובדה הזאת מצריכה מאיתנו (כסף,הסעה ושהאמא בדרך כלל תחכה ערה עד שהם חוזרים, נכון גם אמא? )

בעקבות תגובתה של אמאזונה יקירתי אני רוצה להבהיר שהפוסט אגב נכתב בכוונת מכוון על תפקידיו הטכנים ,ארגוניים של האבא, לא כתבתי על המובן מאליו אצל כל הורה נורמטיבי:

על החיבוק הלימוד,החינוך על כל גווניו על התמיכה ואהבה של ההורה לילד.לי זה נראה מובן מאליו וברור לי שלצערנו,לא אצל כולם זה ככה.

בלי קשר:

באר שבע ועכו האומללים עוד לא הבטיחו את עלייתם הרשמית לליגת העל.

אשקלון הצטרפה לנס ציונה בעליה לליגה הלאומית

שיקגו השוותה ל 3:3 מול בוסטון  במשחק מותח ועם 3 הארכות בפלייאוף של הNBA

פנאתאנאייקוס וצ'סקא עלו לגמר היורולוג,לא ממש איכפת לי מי תנצח.

והערב בברנבאו הסופר קלאסיקו: ריאל מדריד נגד בארסה.אני בעד בארסה,אבל יותר בעד משחק מלהיב של 2 הקבוצות

יותר מאוחר אנחנו נוסעים לגדרה להצצה ראשונה על הבית שגיסי וגיסתי סוף כל סוף קנו אחרי הרבה זמן של חיפושים.

תיהיו טובים