תשמעו.

בערך חודש שהבת שלי לא פקדה את קבוצת שומרי משקל בה היא רשומה .

לאורך כל יוני  היו לה חזרות די מתישות למסיבת הסיום בבית הספר

ואחכ נסענו לאילת. ולא יצא.

היא לא עשתה הליכה ,אבל מכיון שהשתתפה במסיבת הסיום בסצינת הריקוד היא התאמנה הרבה  לקראתו, אימון פיזי לא צריך לומר.

היא השתדלה לאכול לפי התוכנית,אבל כשעושים הרבה חזרות לתוך הלילה,קשה להתמיד באכילה נכונה

שלא לדבר על שפע האוכל שהיה בבית המלון באילת.

ככה שאתמול והיום לקראת השקילה שהייתה הערב דשנו בשאלה  כמה היא העלתה.

אגב לא מתוך מקום של ביקורת או אכזבה,אלא כעובדה,כי הרי לא יכול להיות שהיא לא תעלה במשקל כשהיא לא במסגרת מסודרת מזה חודש.

נו.. מה אומר לכם,בשקילה של הערב אחרי חודש שלכאורה היו בו תנודות,הסתבר שהילדה ירדה 400 גר' !

אם זה לא פלא,אין לי מושג בפלאים :-) 

אני מוכרח בלי שום קשר להעתיק לכם בית מתוך השיר עם המילים הגאוניות  של מאיר אריאל,נשל הנחש:

"אחת לאיזה זמן מוגבל

אני נשמט אביון ודל

ממרוץ הכרכרה המשתקתקת

נפלט משצף מעגל

וכמו שוקע תחת גל

כשההמולה הסחרחרה אט מתרחקת"

תקראו את השיר לעצמכם בקול רם ותחשבו כמה אנשים אתם מכירים,אפילו  לעיתים זה אתם עצמכם (ואני כמובן מתכוון גם אלי ללא ספק) שמרגישים לא פעם ככה

מחר דודי סלע ישחק בשמינית גמר טורניר ווימבלדון נגד דג'וקוביץ,אני לא יודע באיזה שעה זה יהיה וברור שדודי לא פייבוריט,אבל  מי יודע,ניסים כבר קרו ועוד יקרו.

תחזיקו אצבעות

תיהיו טובים