בשבוע הבא תגרש מדינת ישראל ילדים שהם אזרחים ישראלים אבל נולדו לעובדים זרים

הם לא נולדו באפריקה או בפליפינים או קולומביה

הם חיים כאן,לומדים בבתי ספר ישראלים,יש להם חברים ישראלים וחלקם גם רוצה להתגייס לצבא.

הפתרון של משרד הפנים הוא לא פתרון הומני ואין הגיון לשלוח ילדים שנולדו כאן ומדברים עברית לארצות המוצא של הוריהם.

הרימו קול נגד התהליך הלא מוסרי הזה ויפה שעה אחת קודם.

בלי קשר:

מה אני אומר לכם,אני נבוך אספר לכם מה שאספר לכם בעוד רגע

אני מתבייש ונבוך כי קרה לי משהו שהייתי יכול למנוע ומתוך עצלות לא מנעתי וזה לא בפעם הראשונה.

שוב החלקתי במדרגות היציאה מהבניין שלנו .

שוב "נפגשתי" עם המנקה שמנקה את המדרגות בשעת בוקר מוקדמת ,רציתי לקחת את הקרוקס ביד,אבל הייתי עם שקית זבל והחלטתי לרדת  כשאני נעזר במעקה של המדרגות ויורד מדרגה מדרגה.

כשהגעתי ל3 המדרגות האחרונות שם אין מעקה עפתי ונפלתי על הגב.

מאחורי שמעתי את המנקה ממלמל: אבל כאן אין מים,עוד לא ניקיתי שם.

לא ממש ברור לילמה בכל זאת עפתי,אולי הייתה שם רטיבות מקומית.  הפעם נחתתי על הצד הימני של הגב ותוך כדי נפילה ב4 בבוקר שכל הבנין ישן,צעקתי: ידעתי,ידעתי (כאילו ידעתי שזה יקרה שוב אם אני עדיין יורד מדרגות רטובות נעול בקרוקס מחורבנות)

בתסכול ובזעם

קמתי ,שמעתי את הכלב שלנו נובח בגלל הרעש שעשיתי ורק שהגעתי לעבודה התחלתי להרגיש כאבים חזקים.

אם ימשיך לכאוב אלך לרופא והפעם אני זורק את הקרוקס שממילא כבר קצת התבלו,לזבל,באחריות !!!

מחר בבוקר ניסע לירושלים לסוף שבוע,יש שם כמובן מחשב לכן אני מניח שאשתמש בו

ואם ימשיך לכאוב אשכב שם ואנוח,אני לא רוצה לבטל את הביקור.