נו אז הסתיים יולי ומתחיל לו אוגוסט כשאני די מושבת.

אז אפשר לשבת ולילל על מזלי הרע או  על חוסר הזהירות בה לקיתי

ואפשר לנסות אחרת.

אז נכון שבשביל התחלה 8 ימים בבית זה לא משוש חיי,בעיקר כי במצב הכלכלי הנוכחי כל יום שאני לא עובד זה הפסד של כסף.

אבל הבריאות חשובה יותר  ועדיף להתרכז בהחלמה.

בכלל אני לא יודע אם זה אופייני רק לארגון בו אני עובד או לכלל העובדים,אבל יש משהו לא תקין בשיטת התשלום לאנשים שנאלצו  לא לעבוד בגלל תאונה או מחלה.

השכר אצלנו מורכב משכר יסוד,עליו מתווספות ולא לפי סדר החשיבות:שעות נוספות,פרמייה, הוצאות נסיעה וכלכלה ועוד כהנה וכהנה

כשאתה לא עובד יורדות כל התוספות ואתה נשאר עם שכר היסוד ועוד קצת

וזה לדעתי לא בסדר.

למה שלא ישולם שכר שהוא חישוב של ממוצע 3 החודשים האחרונים נאמר בהנחה שאם היית בריא היית מקבל אותו. הרי לא בחרתי לא לעבוד כי אין לי חשק,נפגעתי בתאונה או חליתי

בגלל זה אגב אנשים שיש להם  ימי חופשה לא מנצלים את כולם.

לי למשל יש כ72 ימי חופש,אם אקח שבועיים,אקבל פחות 1000 שקל במשכורת שזה לא מעט

ולכן אני מסרב לקחת  חופש ארוך,מצטברים לי ימים שבסופו של דבר אי אפשר להפוך אותם לכסף ואם אני לא מנצל אותם הם מתאיידים.

המצחיק שאם אני רוצה לתרום ימים שמגיעים לי לנזקקים גם את זה אי אפשר לעשות ואם אני ארצה לצבור את הימים האלה עד הפנסיה ואז לנצל את כולם גם זה בלתי אפשרי,כי אי אפשר להעביר ימי חופש משנה לשנה

לכן בכל שנה אני נשאר עם העודף ,כ60 ומשהו ימים שמהם אני מנצל שבוע והשאר הולכים לפח.

אגב מישהו יודע  אם יש הבדל בין תאונת עבודה לבין מחלה חוץ מהעניין הפרוצדורלי בו תאונת עבודה מדווחת לביטוח הלאומי ומחלה מדווחת רק למעביד?

כלומר השאלה ולא מצאתי לה תשובה באינטרנט,האם אני מדווח לעבודה על תאונת עבודה,אני מקבל משכורת  גבוהה יותר מזו שהייתי מקבל בעקבות הצהרה על מחלה?

כי אם לא,למי זה חשוב שמה שקרה לי נחשב תאונת עבודה ?(הרופא הגדיר את הפגיעה כתאונת עבודה מהרגע שיצאת מהבית  לעבודה ונפגעת, אתה בחזקת נפגע תאונת עבודה).

ומה שהכי מרגיז בכל הסיפור הזה שאני נפגע פעמיים:

פעם אחת מהתאונה עצמה,הכאבים,הריצה לרופאים וכו' ופעם שניה בשכר, כי כאמור זו השיטה,לא מקבלים שכר מלא.

נורא מוזר שאף אחד מארגוני העובדים או ההסתדרות לא נלחמו מעולם כדי לתקן את העיוות הזה וזה עיוות.

אז אתמול כאמור לא נסענו לירושלים וסבתא נ. אליה היינו  אמורים לנסוע כבר הכינה מכל טוב הארץ  הציעה, שזוגתי תקפוץ לירושלים ותיקח את ה,משלוחה' כמו שגם אמא קראה לזה.

אז זוגתי נסעה עם הילד הצעיר וחזרה עם וואחד משלוחה !

מכל טוב הארץ משלוחה

מסתבר שהיא טרחה והלכה לשוק מחנה יודה, כמו שהירושלמים קוראים לו והביאה במיוחד חומוס מרחמו+חמוצים.

מי שלא מכיר את רחמו,מסעדה ירושלמית ותיקה בשוק מחנה יודה, זה נון גדול שלו !

בשנות ה70 היינו הולכים לאכול אצל רחמו ביום שישי בצהריים,ואם היה מלא היינו עוברים לעזורה ובהמשך למנגן.

לא הייתי בשוק המון שנים והחומוס של רחמו הזכיר לי את העובדה הזאת

חוץ מזה היא הביאה עוד כמה מאכלים ובישולים שזוגתי אוהבת וזה בהחלט ראוי לציון ולשבח.

ביום שישי במוסף 7 לילות של ידיעות הייתה כתבה על גידי גוב.

בן 60 גידי המקסים הזה

הוא סיפר שם כל מיני דברים ובין השאר על העובדה שהוא לא מכניס לבית שלו אורחים.

כלומר חוץ ממשפחה וחברים ממש קרובים,הוא לא אוהב לארח ולא מת על זה שאנשים באים לבקר אותו כי זה מצריך ממנו מאמץ שאין לו חשק להשקיע

ואני מאוד הזדהיתי עם העניין הזה.

לא ארחיב כאן כי זה יעשה את הפוסט ארוך מידי,אבל אני מבטיח להרחיב  בפוסט הבא

אגב לא כל מי שלא אוהב לארח הוא אוטומטית מיזנטרופ,שונא אדם.

אני ממש לא. ובזאת  אסתפק.

פוסטשבת ,בלי כביסה בלי שוםדבר

תיהיו טובים