אלו השעות שאני הכי אוהב בכל השבוע

יום שישי אחר הצהריים

 עם הריח של הבישולים

עם הבית הנקי

עם הילדים שעוסקים כל אחד בשלו

זוגתי "נותנת" בקובה של דודה שולה

כי זה לא יום שישי בלעדי  הקובה של דודה שולה..

כשהיינו ילדים בירושלים

זה היה אווירה אחרת

היה יורד על השכונה מן שקט כזה

הרחובות היו מתרוקנים

וכל החבר'ה שהיו ממלאים את הרחוב בכל השבוע

היו ספונים בבתים שלהם

כשהערב ירד היינו פותחים את הרדיו

ושומעים שירים ישראלים שקטים

שבמהלך הזמן הפכו לתוכנית האלמותית

"כאן שם ובכל מקום"

עם הקול המלטף של יהודית בן יעקב (ותודה לפמה שהזכירה לי

את שמה של הקריינית)

בזמנו אני זוכר שחשבתי עליה על יהודית בן יעקב

איך זה שתמיד "תוקעים" אותה לעבוד בשעה הכי "משפחתית" של השבוע

ואיך היא עומדת בפני השירים שהיא עצמה משדרת

שירים של געגוע

היא לא רוצה להיות בבית חם כשמשודרת המוזיקה הזאת?

מלוטפת?

מכורבלת?

עטופה?

כך או כך

התוכנית שלה הייתה מחליקה אותנו לתוככי סוף השבוע החמים

במשך הרבה שנים

במשך השנים הפסקתי לשמוע רדיו בבית

רק טלויזיה

ובזמן האחרון הרגשתי שחסר לי החום של הרדיו

מעבר לשמיעה במכונית

וחזרתי לשמוע

בבוקר

בצהריים ולפנות ערב

וככה אנחנו חוזרים בימי שישי למנהגים הישנים

חומוס עם פול בקלאבוני

קניות

איסוף הילדים מבית הספר

מנוחה

ובישולים

ובתוך כל זה ערוץ 24 עם שירים ישנים

עד שתתחיל התוכנית שתכניס אותנו לתוך סוף השבוע

שבת טובה שתיהיה