מטריפים אותי אנשים שמאשימים את התקשורת במותו של טופז

מדהימים אותי עוד יותר כאלה שמסיתים נגד אנשים שהיו קורבנות של טופז,

כמו אבי ניר,שירה מרגלית ובועז בן ציון.

והכי מטורפים הם אלה שיש להם גם מה לומר נגד אברי גלעד,ארז טל וצביקה הדר שבלי קשר לעליתו או נפילתו לא גרמו מעולם לטופז שום נזק ולא היו מעורבים בשום צורה בעלייתו,ודאי שלא בנפילתו.

את הנזק לעצמו הוא גרם במו ידיו ולכן הוא היה צריך לספק תשובות,לצאת בקריאת סליחה פומבית ממותקפיו,מכאלה שהוא תכנן לפגוע בהם.

הוא היה צריך  לקחת אחריות על  מעשיו ולא  להאשים את כל העולם  בנפילתו

לדעתי הגבולות במקרה שלו של מה אסור ומה מותר התשטשו מאוד והאיש כבר לא הבדיל בין טוב לרע.

עצוב לי שהתאבד,זה מוות נורא,עצוב לי על ילדיו,ואני קורא לכל הציניקנים להפסיק לחשוב על הכסף שירשו עם מותו

אני בטוח שהם היו מעדיפים שאבא שלהם יהיה איתם (מי שלא מאמין לי שיסתכל בטוקבקים בעיקר ב YNET )

אני יכול גם לתאר לי באיזו מצוקה הוא היה אם החליט לעשות זאת.

אבל אל למשפחתו לבוא חשבון אם מישהו  לבד מדודו עצמו ולצערנו אין כבר אפשרות לעשות זאת.

כמובן שיש אנשים שלוקחים טרמפ על ההאשמות של מה התקשורת עשתה לטופז ומי אם לא בניזרי מקפץ ראשון על העגלה.

כל כך מתאים לאיש הזה שבית המשפט העליון החמיר בעונשו והוא בשלו התקשורת הסיטה,בית המשפט הושפע,אני זכאיבושה של איש ציבור.

בלי קשר:

 היום זוגתי האהובה חוגגת יום הולדת,מי שזוכר בשנה שעברה הייתה אמורה להיות חגיגה גדולה סביב יום ההולדת שלה שנקטעה בגלל כאבי הגב הנוראיים  שהיו לה.

בתזמון מדהים כאבי הגב חזרו ,בערך שנה מאז שהיא קיבלה את זריקת האפידורל שהעמידה אותה על הרגליים.

אז נכון שהכאבים הם לא בלתי נסבלים והיא מתפקדת,אבל אנחנו מעריכים שהיא תזדקק לזריקה נוספת.

בנתיים היא תברר על טיפול במחטים להפחתת הכאב.

אנחנו לא חוגגים לה את יום ההולדת בצורה מיוחדת בגלל הסיבה הפשוטה, שאין כסף.

כלומר בסדר העדיפויות שלנו בחודש אוגוסט עמדו דברים חשובים יותר כמו ההצטיידות לבית הספר.

השנה המועצה היקרה שלנו לא מסבסדת ספרים וחוברות ונאלצנו לקנות בכסף מלא  (חלק מהספרים החלפנו עם הורים לילדים שסיימו את הכיתות אלךיהם הגיעו ילדי השנה ,אבל זה חלק קטן מסתבר)ומכיון שאנחנו לא רוצים להשתגע ולחרוג בצורה מוגזמת מהמסגרת החלטנו לחגוג בצנעה ולא ללכת נאמר למסעדה או לנסוע לצימר.

הילדים יקנו לה מתנה,ניסע לארוחת ערב חגיגית אצל אחותי בקדימה וכולנו נסתפק במה שיש.

כגילוי נאות אומר שבהתחלת אוגוסט התקלקלה הטלויזיה של הילדים,פעם שניה השנה והערכנו שלא כדאי לתקן אותה.

עשינו סקר והחלטנו לקנות טלויזיה גדולה יותר לסלון ולהעביר את זאת שהייתה בסלון לחדר הילדים.

3 שבועות הייתי בבית בגלל הפציעה,3 שבועות בה הילדים היו שותפים ביחד איתנו בטלויזיה.

נו,זה לא קל ושלשום הגיעה הטלויזיה שקנינו

טלויזיה  ל.ס.ד 37 אינץ' HD   וזו המתנה של כולנו לכולנו.

יום שישי חזר

ביום ראשון אני חוזר כאמור לעבודה,הגב עוד קצת מציק אבל אין כבר ברירה ואין לי סבלנות יותר להיות בבית.

בסוף השבוע הבא כמו בכל שנה,נתייחד עם זכרו של אבא שלי,9 שנים ללכתו

הכאב חברים לא עובר,זה משהו שנשאר,תמיד

מחר בפוסטשבת אני אספר על הנסיעה אתמול לחיפה,מפגש עם משפחת  הבחורה שאח שלי יתחתן איתה.

תיהיו טובים