יום חמישי בערב  הוא יום רע לנסיעות ארוכות,את זה אני יודע הרבה זמן.

אבל מכיון שרב האנשים לא עובדים ביום שישי,טבעי לקבוע ארועים ביום הזה.

אח שלי וחברתו החליטו להתחתן וכנהוג נערך מפגש עם המשפחה המורחבת,אחים,אחיות וכו' של 2 הצדדים

אני לא בקי במנהגים ובסדרי עולם של מי שמתחתן אבל הוחלט שהצד שלנו יגיע להורי הכלה למפגש.

הורי הכלה גרים בחיפה

וככה  כל משפחתי היקרה התחילה ביום חמישי בערב להצפין לחיפה.

כל הכבישים צפונה כולל כביש 6 היו פקוקים והמפגש שהיה אמור מן הסתם להתחיל ב8 בערב התעכב והתעכב עד שאחרוני הבאים הגיעו והמפגש התחיל אחרי 9 בערב.

המפגש היה ללא ילדים,לא אהבתי את זה אבל נאמר מייד שלאחים של הכלה יש ילדים קטנים והם חשבו שאם הם יגיעו ,המפגש לא יזרום

האמת שגם לילדים הגדולים שבמשפחה לא היה מה לעשות שם

והאמת הגדולה יותר שהיו רגעים שחשבנו שגם לנו אין מה לעשות שם :-)

המשפחה של הכלה הם דתיים לאומיים,אנשים מאוד נחמדים,חיפאיים שורשיים,הבית רחב ידיים והתקרובת הייתה מאוד טעימה.

הפריעו לי כמה דברים

הראשון שמשפחת הכלה למרות שקיבלה את אחי  כמועמד לחתן בסבר פנים מאוד יפות,ברחבות לב,לקחה את ענין דתיותה של הכלה והמשך החיים המשותפים שלהם מהצד הדתי כמובן מאליו.

כלומר אני מניח שאחי וחברתו דיברו על חייהם המשותפים בעתיד,על הדילמות על השקפת עולמו של כל אחד מהם ואני מניח שהם גיבשו מתווה לחיים משותפים.

אבל בעיני משפחת הכלה לפי הדברים  שהובאו על יד סב המשפחה היה אפשר להבין שהם מרוצים שהמשפחה החדשה שנוצרת כאן היא המשך ישיר למורשת ממנו באה הכלה.

והיה רגע בו סבתא נ. מלמלה לעצמה בשקט: "היי גם אנחנו כאן וגם לנו יש מה לומר בקשר לאופי המשפחה העתידית"

אבל לא רצינו לחרב את המפגש ובלענו לעת עתה את מחשבותינו והנחנו למפגש לזרום על מי מנוחות.

אני מספר על הדילמות כי יש לנו נסיון במפגש חילונים דתיים.

אחותי היקרה נשואה לבחור דתי, אז נכון שהיא מצהירה על חילוניותה ,בפועל היא שומרת שבת על כל הכרוך בעניין וילדיהם היקרים מחונכים במסגרות דתיות.

רוצה לומר כל מפגש של  חילונים עם דתיים בעיקר כזה שקושר בין דתי לחילונית או ההיפך

גורם לויתורים מפליגים מהצד החילוני. ולצד הדתי זה נראה מאוד טבעי.

אני לא ראיתי ויתורים עקרוניים מהצד הדתי ואנחנו בקשרי משפחה כבר 15 שנה עם הפלג הדתי,צריך לומר  כמובן שאנחנו לא גרים קרוב ואני לא יודעמה קורה שם באופן יום יומי ורכילות היא לא העיסוק שלי.

הויתור היחיד שעשה גיסי הדתי לטובת אחותי (הויתור המשמעותי,אני מניח שיש עוד כמה ויתורים קטנים) שהמשפחה החילונית של אחותי,קרי אנחנו, יכולים לבוא אליהם בשבת.

לבד מהויתור הזה כל הויתורים הם מהצד החילוני שהגדול בהם שאחותי הפכה לשומרת שבת וככזאת אנחנו מתחשבים בה בקביעת ארועים (אם פעם היינו עושים ימי הולדת בשבתות,הרי שמאז שהתחתנה אנחנו עושים את הארועים בשישי אחר הצהריים בשעה כזאת שתיתן לה מרווח להגיע עד כניסת השבת לביתה ואגב בעיני זה לא בעיה,נהפוך הוא ,אנחנו שמחים לכלול אותה ואת משפחתה בשמחה משפחתית

במאמר מוסגר אוסיף שהענינים בין משפחתה של אחותי לסבתא נ.אפאס קצת מתוחים בשנה האחרונה   על רקע עקשנות של סבתא נ. מצד אחד ומצד השני התעקשות של בעלה הדתי של אחותי ,די בצדק מבחינתו על רקע חילוקי דעות כאלה ואחרים, אבל אלה דברים פנים משפחתיים שאני לא מעורב בהם וגם לא רוצה לגעת בהם ,רק שהם קיימים ואי אפשר להתעלם מהם והם גם משמשים סוג של פעמון אזהרה לנישואים העתידיים של אחי וחברתו.

נכון זה לא כזה ביג דיל,כבר התרגלנו,יש אנשים במשפחה שלוקחים את הדברים קשה יותר ממני כאמור.

הסוד הוא בדיאלוג ובהתפשרות רק שלעיתים יש הרגשה שהצד הדתי "מצפה" לויתורים מפליגים מהצד החילוני כי  ככה זה

העקרונות שלנו החילונים הם כאלה שאפשר קצת ,לקמט' והעקרונות שלהם קדושים וטהורים,מדובר כאן בדיאלוג עם האלוהים,אז בבקשה תנו כבוד ותפסיקו להתווכח.אתם לא רואים שאנחנו  אנשים יראי שמיים?

והנה נכנסת למשפחתנו עוד בחורה דתית שאומנם מאוד פלורליסטית,הולכת עם מכנסיים,עוברת לגור לפני הנישואין עם אחי וגם עד עכשיו ישנו האחד אצל השני וכל זה נהדר ונחמד.

אנחנו מקווים

שכל הדברים הנחמדים האלה לא יעלמו כשיוולד הילד הראשון.

נכון עושה רושם שהזוג הצעיר מכבד אחד את אמונותיו של השני

המשפחה המורחבת של הכלה נראית ונשמעת  נחמדה חמה ופתוחה,אבל איכשהו נראה לי שכשמגיעים לנושא דת ומשפחה הפלוראליזם מתאייד

אני מקווה שאני טועה וחששותי  יהיו לשווא והם יחיו חיים נהדרים למרות השוני באמונותיהם.

רב הזמן המפגש היה על מי מנוחות,היו צחוקים,תקרובת טעימה וכו' אבל השעה התחילה להיות מאוחרת

וכולנו השארנו ילדים בבית וחלאס צריך להתחיל לחזור

ואז היה סיבוב הכרות,כל אחד היה אמור לומר 2-3 משפטים על עצמו ושלום על ישראל ,רק שאחרי 2-3 אנשים התור של הסבא של הכלה הגיע.

 והוא חשב שהוא נמצא בתוכנית "חיים שכאלה" והתחיל להפליג בזכרונותיו ולספר לנו שלב שלב בחייו מרגע לידתו בביאליסטוק ועד עליתו ארצה והיותו אחראי להקמת המשפחה הנחמדה שאצלה התארחנו.

תשמעו,השעה הייתה בערך 11 וחצי בלילה,סיפורי ביאליסטוק,מענינים כל שיהיו,לא ממש מתאימים לשעה הזאת.

זזנו בכסאנו,קמנו לשרותים וחזרנו,מטלטלים את הפלאפון שבידנו בהפגנתיות משהו כרומזים למי  מהאחראים מהמשפחה השניה שחלאס,צריך לזוז,יש מאיתנו שצריכים להגיע לרחובות,לירושלים.

והסבא בשלו.

אחותי שהיא סבלנית ממני לאין ערוך אמרה לי אחכ שלולא בעלה היקר שהחזיק בכנף ביגדה ולא נתן לה לקום,הייתה קמה  והולכת בלי חשבון

אז תתארו לעצמכם מה אני עם הפרעת הקשב שלי הרגשתי..

מה שהפתיע אותי בכל הקטע הזה שהיה לי ברור לחלוטין שאב המשפחה ואשתו רואים את מצוקתנו,מבינים שכולנו עייפים מהיום הארוך הזה ומהנסיעה,והיו יכולים לומר: סבאל'ה,תעצור כאן האורחים צריכים לצאת לדרך אבל הם לא עשו זאת ונתנו לו את המרחב להפליג בסיפורים עד שסיים.

משסיים,תוך 4 דקות היינו בחוץ  לכיוון דרום...

ניסינו להמר תוך כדי נסיעה איפה  תתקיים החתונה,הדאיג אותי קצת המשפט "כלה יוצאת מביתה"..

כלומר אומנם הכלה גרה בירושלים ואין לי שום בעיה שהחתונה תערך שם,יש לי טיפה  בעיה עם חיפה למרות שבשורה התחתונה זה אותו דבר.

בנתיים יש בעיה אחרת,האחות החמישית שלנו ,תקועה' בניו יורק ותוכל לצאת משם בהנחה שהיא גם רוצה לחזור לשם,רק בעוד שנה.

אני לא מניח  שאחי וחברתו יסכימו להמתין שנה

אבל היי,תמיד אפשר לשלוח לאחותי את סרט החתונה, אי אפשר לרצות הכל ואת זה כולם מבינים.

אתמול בערב נסענו לאחותי לחגוג את יום ההולדת של זוגתי

,גם אמא' יקירתי צדקה כמו שהיא צודקת תמיד,התעצלתי,הילדים התעצלו וזוגתי נזפה בי שלא חגגנו לה את יום ההולדת בחיק המשפחה המיידית כראוי.

אני יכול לתלות את העצלות בכאבי הגב  שעדיין לא מרפים אבל האמת שסתם התעצלתי  וחשבתי שהיא תסתפק במחווה הנחמדה שאחותי ארגנה,ארוחת ערב חגיגית,עוגה נרות ומתנה קטנה ולא היא.

מזל שאחותי  הכריחה את בני הבינוני להסתגר בחדר ולכתוב לאמא הקדשה  נחמדה ליום ההולדת שלה.

זה לא יקרה שוב,אני מתחייב חגיגית ולו רק בגלל העובדה שמגיעה לה התשומת לב הזאת על מה שהיא.

מודה ועוזב וכו'

בלי קשר:

תקראו את הטור של נחום ברנע במוסף לשבת של ידיעות, על בוגי,כל מילה בסלע

כביסה,מנוחה וזהו

תיהיו טובים