אתמול התחילה עונת הכדורגל בארץ

אני לא יכול אפילו לתאר את המרחק בין האהדה שלי למשחק בכלל ולקבוצה ספציפית אחת לבין חוסר העניין המוחלט שאני מגלה בענף  ששמו כדורגל.

בעבר הייתי קורא את כל מדורי הספורט,שולט בהרכבים של קבוצות הליגה ,בעיקר בקבוצה שלי,רואה משחק בטלויזיה,שומע מושבע של התוכנית המיתולוגית "שירים ושערים",

היום? היום אני מתעדכן אם אני זוכר לעשות זאת באינטרנט ותו לא.

אני לא בקי בהרכבי הקבוצות,לא רואה כדורגל ולדעתי התוכנית המיתולוגית ירדה  מלוח השידורים.

והקבוצה שלי? אוי הקבוצה שלי מדשדשת אי שם.

הקבוצה המקורית שלי הפועל ירושלים מיטלטלת על סערת הגחמות של היושבים בראשה,האדון יוסי סאסי והמושך בחוטים ויקטור יונה שתרבוץ עליהם קללה כל ימי חייהם ,שבקושי העבירו את הקבוצה בבקרה התקציבית

ואילו הקבוצה שקמה על חורבות הפועל ירושלים,הלא היא הפועל קטמון ירושלים שהתחילה לפני 3 שנים מהלך נועז שאמור היה לעשות מהפך בניהול ובהתייחסות למשחק הכדורגל מתחילה השנה שוב מההתחלה בליגה ג' מי יתן שתצלח דרכה.

יש כמה טריגרים לכתיבת הפוסט ולא כולם קשורים בכדורגל.

הראשון בידיעה ששחקן הפועל ירושלים  לשעבר בכדורסל בכלל,מתן נאור חתם בהפועל אושיסקין בכדורסל.

אושיסקין על שמו של האולם המיתןלוגי היא  הגרסה של קטמון למשחק נקי ונטול אינטרסים,רק בכדורסל ,שבניגוד לקטמון גם הגיעה להישגים והשנה אם אני לא טועה תשחק בליגה הארצית.

מתן נאור כמו גילי מוסינזון שהלך לשחק בקבוצה החדשה של גליל עליון שמתחילה גם היא מלמטה הוא מהזן של ספורטאי הנשמה

שאוהבים את המשחק,שלא ממש רודפים באובססיביות אחרי הכסף הגדול.

מתן נאור היה יכול לחזור להפועל ירושלים כדורסל ובחר ללכת לליגה נמוכה יותר

אולי כי דני קליין ,יו"ר הפועל ירושלים בכדורסל מזכיר קצת את ההתנהלות של יונה וסאסי

אני יודע, הס להזכיר את שמו ליד שמותיהם,אבל יש הרגשה אפאס אחרי כל כך הרבה כשלונות שקליין קצת נדבק לכסא

ואם הוא לא יסכים לקבל את גומא אגייר שמסכים לעזור להפועל ירושלים בגלל עניני כבוד הוא באמת יהיה תאום לסאסי ויונה.

מתן נאור כנראה הריח התנהלות שלא מתאימה לו כבר בהפועל ירושלים ובחר לרדת ליגה

ואנחנו הפסדנו אותו.

פעם משחק כדורגל היה משחק שאבות ובנים היו נהנים ללכת לצפות בו,אני מניח שגם היום זה ככה

רק שהרבה אבות ובנים מדירים היום את רגליהם ממה שהקבוצות קוראות איצטדיונים

לא נעים ללכת למקום שמכונה האורווה,הקופסה

שהקומץ שהוא קלישאת הקלישאות לבבונים שיושבים על טריבונה ולא מפסיקים לקלל את השופט,את אמא שלו (ביננו ,לשופט ששפט אתמול את המשחק של מכבי תל אביב נגד סכנין היה מגיע כל מה שאמרו עליו ועזבו את אמא שלו,היא לא אשמה שהוא דביל)

ואת קרוביו,

בכל התחלת עונה אני נזכר במגרש המיתולוגי של הפועל ירושלים בקטמון

טריבונות מאבן,שירותים לא היו,הכניסה הייתה צרה ואיומה

אבל אז הקבוצה הייתה קבוצה,האוהדים עודדו,לא הייתה גזענות מהסוג הנמוך ביותר,אף אחד לא נהם כלפי שחקנים עם צבע עור שונה (טוב,גם לא היו אז..) ואלה שעשו כך הלכו בדרך כלל לימקא,לראות את בית"ר השנואה.

כבר סיפרתי לא פעם ולא פעמיים איך החיבור היחידי בשנים ההם עם אבא שלי הייתה חוויית הכדורגל שחווינו ביחד.

וככה בהתקרב יום השנה לזכרו,אני נזכר בדברים היפים שהיו רק שלנו.

במפגש שהיה ביום חמישי בערב,אח שלי סיפר לנוכחים שפחות מכירים אותו שהוא ישמש מורה בתיכון שליד האוניברסיטה בירושלים וציין שכל ילדי המשפחה למדו בבית הספר הזה

הצבעתי  ואמרתי שאני לא למדתי שם והייתה לי צביטה קטנה בלב שאמרתי את זה.

כי אחי ואחיותי האהובים והיקרים היו באמת תלמידים מוצלחים בלימודים, מאחותי אחרי ועד  זה האחרון שמתחתן אוטוטו.

ואני נזכר כמה אבא היה גאה בהצלחותיהם וגם אני כמובן.

רק שבאיזושהיא פינה קטנה בלב אני חש צער על זה שהעריכו אותי פחות בגלל אי ההצלחה שלי בלימודים

ואם אני יכול להתנחם במשהו זה שהיה לי שעות אבא יותר מלכולם והיו לי חוויות יחודיות איתו שלהם לא היו,ודאי לא לצעירים שבהם.

אני שמח שאני לא שופט את ילדיי לפי  הצלחתם או אי הצלחתם בלימודים אלא רק על מה שהם.

אין לי עם אף אחד מהם חוויית כדורגל,אף אחד לא מתעניין בענף,אף אחד מהם לא בקי באיזה קבוצות משחקות באיזו ליגה,אף אחד מהם לא מכיר הרכבים של קבוצות וזה בכלל לא איכפת לי.

אני לא זקוק לחוויה מהסוג הזה עם מי מהם,כי יש לי מלא חוויות אחרות שממלאות אותי ואותם.

בלי קשר: חלי  מזכירה לכולנו שאוטוטו מתחילה שנת הלימודים החדשה ויש ילדים שזקוקים למה שאנחנו כבר לא צריכים.

פשפשו בכליכם ועשו מעשה.

וחוץ מזה תיהיו טובים