אפרופו הפוסט של גם אמא

הבת שלי  בת כמעט 16 מודיעה לי ביום חמישי שהיא הוזמנה ליום הולדת לא פחות ולא יותר מאשר בנמל תל אביב.

אני לא מכיר את אזור הבילויים בנמל,כשגרתי בתל אביב  זה לא היה סוג הבילוי המועדף עלי

ותודו שמה שעובר לכם בראש שאתם שומעים על אזור נמל תל אביב ישר עולים לראש תמונות של נערים ונערות מתנדנדים עם כוסות חד פעמיות של וודקה,סכינים ובלאגנים.

זה לא סוג הבילוי לו היא רגילה,אבל אתה לא יכול לעצור את זה,אי אפשר לאסור עליה ללכת ליום הולדת של חברה.

אז כמו ש,גם אמא' כתבה מבררים איך הם מגיעים לשם (הסעה לשם והסעה בחזרה) מה הם מתכוונים לעשות (לשבת באיזו מסעדה לחגוג יום הולדת לחברה) ומתי חוזרים שאלתי? ההסעה בחזרה ,כך היא, יוצאת ב2 בלילה..

ומה עושים עד 2 בלילה ? התאפקתי לא להתפלץ,, מסתובבים היא אמרה :-)

נו,מה אני אגיד,חופש גדול וזה צריך לחשוק שיניים לתדרך,לסמוך על שיקול דעתה ולהשביע שתיהיה זמינה בפלאפון כל הזמן.

המזל שהיא באמת ילדה טובה,מודעת לסכנות ותמיד עונה לפלאפון,לפחות זה מרגיע.

בדיעבד התברר שהם חיכו לכל החבר'ה שהוזמנו ליום ההולדת מ8 וחצי עד 10 וחצי בלילה

רק ב11 הם הגיעו לנמל תל אביב,עשו מה שעשו וחזרו ב2:45 בלילה הבייתה

החופש הגדול הזה יותר מאלה שקדמו לו,אולי בגלל שילדיי גדלו היה יותר קשה מהקודמים

הם היו הולכים לישון בסביבות 3 בלילה לעיתים מאוחר יותר,ישנים כמעט עד 2 בצהריים ואחכ מחשב וטלויזיה עם גיחות כאן ושם לכל מיני בילויים שהם ארגנו לעצמם,לפחות הבילויים היו באזור שלנו והם לא  כללו שתיה ומועדונים,לדעתי הם עוד צעירים לסצינה הזאת

אני שמח שהחופש הזה מסתיים ומקווה שנדע לכוון אותם בחופש הגדול הבא לעיסוקים קצת יותר נורמלים

אבל מי יודע..

בלי קשר:

היום זה 9 שנים  ללכתו של אבא שלי לעולמו

ביום שישי בצהריים התכנסנו כל האחים בבית העלמין ועשינו  אזכרה לפי דרכנו

הגעגוע יחרבתו,הגעגוע לא  פוסק.

לכל אחד מאיתנו האחים והאחיות יש זכרון אחד או שניים שהוא זוכר מאבא

כמובן שיש הרבה זכרונות,באופן טבעי לי יש הכי הרבה שעות אבא,אבל תמיד יש זכרון אחד מיוחד שעוסק בדרך כלל בשנה האחרונה של חייו.

אני נזכרתי דווקא בימים שאחרי לכתו

הרגע  והמקום המדוייק בו השיג אותי הטלפון כשהודיעו לי על לכתו,מה עשיתי,למי צלצלתי וכו'

ועל המחשבה שעברה בי שאני לא אהיה ביום הראשון ללימודים של בתי שהתחילה כיתה א',כי באותו יום התחילה השבעה על מותו.

הגעגוע לא פוסק,הכאב והזכרונות הם חלק בלתי נפרד שלומדים לחיות איתם

וחשוב לדבר על זה לעבד את זה להכיל את זה ולחיות עם הזכרונות,הטובים הרעים ועם הגעגוע כאמור

סוף אוגוסט

תיהיו טובים