קראתי את הפוסט הזה של דוגמנית בו היא מספרת שבן זוגה העמיד לה  סוג של אולטימטום בסגנון "יחסינו לאן".

בן זוגה מרגיש שהוא מוכן להעביר מהלך והיא מהססת.

היא העלתה שורת טיעונים שבאו ממקום של חשש שעיקרם מתייחס לשאלה האם היא תיהיה אמא טובה וכו'.

 החשש אני מניח לגיטימי לגמרי,אני גם מניח שאצל כל אשה  ולצורך העניין גם אצל כל גבר  עולה שאלה  כזאת

רק שיש דרגות לחששות מן הסתם,חלק בוחרים לקפוץ למים,כי הם בטוחים בקשר,מוכנים להשאיר את החששות מאחריהם וחלק לא מרגישים  כאלה "גיבורים" וכמו דוגמנית מעלים ספקות ושואלים שאלות,לגיטימי  לגמרי.

ואני לא חושב שלפתור את העניין בתגובה : "אל תדאגי את תהיי אמא טובה" זה מספק.

כשראיתי תגובות כאלה אצלה חשבתי שלכתוב דבר כזה זה לא אחראי ,כי מי יכול להכנס לנעליה? כי מי יכול לבטל את חששותיה?

לא ראיתי את "מחוברות" ולכן אני לא יודע למה היא מביאה את הדוגמה של דנה ספקטור כהתנהלות של אמא לא מתפקדת לכאורה.

ולמה אגב להשתמש בדוגמה כזאת שיש דוגמאות הפוכות? תמיד יהיו כאלה שיתנו דוגמאות מפחידות ומולם  אלה שיבטיחו שהכל יהיה בסדר.

אני לא בטוח שאני סומך לא על אלה וודאי לא על אלה ש"יהיה בסדר" זו המנטרה שלהם,ודאי לא  לענינים כאלה.

אני לא מתכוון לעסוק בדנה ספקטור אלא לנסות  לחשוב בצורה הגיונית על ההרגשה של מישהו שעומד בערך באותו מקום שבו עומדת כרגע דוגמנית

שבו אחד מבני הזוג מרגיש מוכן ובשל והשני מלא חששות.

אני יכול לומר על עצמי שלקח לי הרבה שנים להרגיש בשל לקשר שיוביל לנישואין ומהרגע שהרגשתי ככה היה ברור שזו עסקת חבילה,כלומר שקשר זוגי שעיקרו חתונה יוביל גם להבאת ילדים.

אני לא חושב שיש תשובה אחת  ברורה וסגורה האם מישהו "מוכן" להפוך לאב או  לאם במקרה הזה.

ודאי שהיו לי חששות איזה אב אהיה,אבל לשמחתי זה לא עצר אותי מלהכנס לפרוייקט ההולדה

וכשהילדה נולדה התייחסתי אליה כמו לאתרוג,לאט ובזהירות.

בילדים הבאים ההתייחסות קצת אחרת,בטוחה יותר. נגיד כמו ללולב:-)

אני חושב שהבאת ילדים היא  מכלול של כמה דברים שמתחברים ביחד.

הרי עד שלא הפכת להיות אמא מאיפה שיהיו לך תשובות ברורות?

אני מניח שאם את אדם נורמטיבי,אינטליגנטי,חושב ובן זוגך דומה לך הרי שאתם ביחד במהלך.

ויש משפחה מסביב,עם נסיון, כזה שיעטוף אותכם ,שיתן תמיכה,

נכון שבסופו של דבר זה את ובן זוגך והילד,אבל  זה לא שאת מייצרת משהו ראשוני שאף אחד לא מכיר.

ברור שיש חששות והם לגיטימים

ה"חוכמה" אם אפשר להשתמש בביטוי הזה  היא  להגיע למצב שאת יודעת בתוך תוכך שבן זוגך הוא זה שאת רוצה  להביא איתו ילדים ואת סמוכה ובטוחה שהוא  יהיה שותף מלא  גם לחששות וגם לאושר המדהים הזה רגע אחרי שהילד נולד. וזה בפרוש ככה,יש רגע אחד,שניות אחרי הלידה שאת מבינה לגמרי שהחיים שלך מהרגע הזה יהיו שונים לגמרי.ולטובה.

אני לא חושב שמישהו יכול בכלל לענות על השאלות האלה במקומך.

אני לא חושב שיש מישהו שיכול לומר לך לכי על זה,את תהיי אמא מדהימה

אני מניח שתהיי,אבל אני לא יכול לתת לך  את הבטחונות שאת לכאורה מבקשת.

אני רק יכול לומר שאם בן זוגך, זה שמרגיש מוכן , סומך עלייך,רוצה שתהיי אמא של הילדים המשותפים שלכם (טוב נו,ילד אחד)

הרי שאין מחמאה גדולה מזו ובהנחה שאת חושבת שהוא בחורצ'יק חייך את צריכה לקחת את ידו המושטת ועם החשש "לצעוד לעבר השקיעה",או במקרה שלכם לעבר הזריחה:-)אבל אם הוא לא,אז זה כבר סיפור אחר לגמרי.

תיהיו טובים