האמת שהתחלתי לכתוב פוסטשבת אבל מהר מאוד נכנסתי לנישה שקצת הסתבכתי בה

התחלתי לכתוב על היחסים שבין תורכיה לישראל,משם הגעתי להסכם בין ארמניה לתורכיה שנחתם בשבוע שעבר , משם על הצביעות ביחס של העולם בכלל וישראל בפרט (לזה נצטרך פוסט נפרד,תאמינו לי) לטבח התורכים בארמנים ב1915,משם  לקריאה של קצת חומרים על הטבח הזה שיש שגורסים שלא היה ממש טבח אלא מלחמה שבה הארמנים הפסידו   וודאי לא שואה,למרות שנהרגו ארמנים ואותו מקור מידע מספר שאח"כ הארמנים נקמו בתורכים בסוף 1918,רק שזה לא מוזכר בשום מקום כמעט.

אחכ קראתי על נגורנו קראבך,חבל הארץ שהארמנים כבשו מאזרבייאג'ן, על היחסים בין ארמניה לאזרבייאג'אן וישראל עם אזרבייג'אן ותורכמניסטאן

ואיך קשורים לעניין  הזה אירן וסוריה ומה היחס של האיחוד האירופי לתורכיה ולמה הצד היוני של קפריסין התקבל לאיחוד ותצחקו אבל קפריסין התורכית לא התקבלה,כאילו מדובר כאן בחוג  של עשירים בלבד שקשה להתקבל אליו ואם חושבים על זה אז זה בדיוק ככה ואלה שעושים בעיות נשארים בחוץ.

בקיצור סמטוחה שלא מתאימה לפוסטשבת

אבל מי קבע מה מתאים ומה לא לפוסטשבת?

בנושא אחר לגמרי,במעבר חד

אני יכול לומר  שמהתחלת השבוע מוחלפים מיילים ביני ובין גיסי,בעלה של אחותי זו שניסתה לנהל את חיי ובשבוע שעבר פרצה מריבה סוערת.

אני הוצאתי את כל מה שהיה לי

גיסי נתן את גרסתו לארועים ואתמול זוגתי נפגשה איתו בחצי הדרך (בתחנת הדלק בצומת כפרסבא ) כדי להבהיר כמה הבהרות  שאי אפשר להעביר אותם במייל.

בשורה התחתונה זוגתי הבהירה לו בצורה חד משמעית שהתערבותה של אחותי בחיינו היא בלתי נסבלת ולא תיתכן בלא רשותנו ואם תיהיה עוד התערבות בוטה אחת לא יהיו יחסים נקודה.

כמובן שההתפרצות שלי גונתה וגם שלה

ועכשיו היא רוצה להפגש ארבעתנו כדי  לשקם את היחסים.

תנו לי לפני זה לספר לכם סיפור שהפך למיתוס,לא ממש מוצדק.

כשאמא שלי הייתה חיה, הייתה מגיעה אלינו הבייתה ,כמעט מידי יום חברה של אמא שלי,ת. נקרא לה.

היא הייתה מגיעה כל יום ! ואז בשנות השישים לא היה בכל בית טלפון ,והיא לא הייתה מתקשרת מן הסתם לשאול אם אפשר,

היא הייתה דופקת בדלת ונכנסת ויושבת שעות בביתנו.

אמא שלי  נהגה באורחת כבת בית

היא לא שינתה את מנהגיה כשת.הייתה מגיעה

היא לא ארחה אותה,לא התרוצצה סביבה,

אם היא הייתה נחה באותו זמן היא המשיכה לנוח ואם היא עשתה משהו אחר היא המשיכה לעשות אותו.

לימים  אמא שלי נשאלה איך זה שהיא לא מתייחסת לנוכחות של ת. ואמא שלי החכמה אמרה שביום שהיא תתיחס לת.

 היא תצטרך להתנהג  אליה כאל אורחת ובגלל המינון הגבוה של הנוכחות של ת. בחיייה היא לא תעשה שום דבר אחר מלבד לארח אותה...

ב1969 אמא שלי נפטרה,הייתה לוויה גדולה כל החברים של אמא שלי ואבא שלי הגיעו  ומי לא בא? ת. זאת שהייתה מגיעה יום יום לשבת על הצוואר של אמא שלי,זאת שאכלה מפיתנו ושתתה  מכוסנו וששרצה אצלנו כל הזמן,היא לא הגיעה ללוייה !

ששאלו אותה לימים למה היא לא באה היא אמרה שהיא "לא אוהבת לוויות" ,כפתור ופרח,גם אני לא..

אז אולי לא הייתי גם אני מגיע ללוויה של אמא שלי ושלום על ישראל.

מאותו היום,לא דיברתי איתה.

עכשיו הקטע שגם לו רציתי לפטפט איתה לא יכולתי כי לא פגשתי אותה

בפעם הבאה שפגשתי אותה הייתה בשבעה על מותו של אבא שלי, 30 ומשהו שנה אחכ

רק שזה לא שרציתי ולא יצא ,זה שלא היה שום קשר בינה לבין אבא שלי ומתוך כך גם לא איתי

אז עכשיו כל משפחתי מפחדת שלא אדבר עם אחותי 30 שנה ואני אומר בואו לא נגזים

לא 30 ,פחות:-)

וברצינות:

אני לעומת אחותי וגיסי לא ממהר לתקן את היחסים,ראשית אני רוצה להרגע מהכעס ומהעלבון וזה יכול לקחת כמה זמן.

למה לי לתחום את הזמן  שאני לוקח לעצמי  לשיקום עלבוני והרגעת כעסי?

וכן אני מודה ,אני עושה בזה שימוש פוליטי לקידום עניני מול אחותי,מה רע?

שנית אני רוצה שהיא תבין שאני בכלל לא צריך להסביר לה מה מפריע לי.

כל אדם נורמטיבי מבין שבלי רשות האחר הוא אינו יכול להתערב בחייו של זולתו ולכן אני לא רואה צורך לבזבז זמן על הבהרות.

אם היא לא מבינה את זה לבד,אני לא אבזבז זמן להסביר לה

היא פסיכולוגית מכובדת היה צפוי שהיא תבין את זה לבד ואם לא,זבש"ה.

אגב בפוסט שאותו כתבתי על הפרשה יש בסוף חלון התגובות ,תגובה נהדרת של אחותי ת. שקוראת אצלי בבלוג.

ת.כדאי שתדעו גם היא פסיכולוגית ,אבל בניגוד לאחותי ס. היא מבינה דבר או שניים במה שהיא עושה:-)

זהו,יותר מאוחר היום אנחנו באיזו גינה בנס ציונה ליום הולדת של הבן של גיסי,נראה כמה זמן אשרוד שם בחום הזה..

צריך להעיר את המשפחה אם רוצים להגיע לשם ב11.

תיהיו טובים