כבר סיפרתי שאני מקבל את עיתון הארץ לשבועיים נסיון.

והנה היום צורף עיתון " העיר" לעיתון היומי.

 הייתי מכור לעיתון "העיר" עוד כמה שנים אחרי שעזבתי את תל אביב.

היום אני יכול לספר שבכל יום שישי הייתי אשכרה נוסע לתל אביב רק בשביל לרכוש את העיתון.

ורק אחרי שהפורמט שונה,והעיתון הפך לסוג של חינמון

 והיה ברור שדודו גבע ועלי מוהר  לא יחזרו מהמתים כמו גם שלום טוקשה יציר כפיו של עוזי וייל היוצר הגאוני של השער האחורי.

רק אז החלטתי  שהגיע הזמן להגמל.

היום כשאני מעיין בעיתון העיר אני לא מרגיש אליו שום חיבור.

כבר 17 שנה שאני לא גר בתל אביב,לא מבלה בה,

המקומות השתנו,טראנדים התחלפו מאז והתחלפו שוב

אני נמצא בתל אביב רק בשעות העבודה  ולא עובר את קו כיכר המושבות צפונה

ולמרות שאני מסמפט מאוד את דרום תל אביב ,בסופו של דבר זו לא העיר שאני חי בה ומרגיש אותה.

זה היה שונה לגמרי בשנות ה80

העיתונים חדשות והעיר  היו חלק מהחיים בתל אביב של השנים ההן

עלי מוהר כתב על כדורגל בערך כמו שכתב שירים

טוריו "מהנעשה בעירנו"  "ובשער" היו פנינים,האיש היה מכשף של מילים

זה מוהר,תכירו

ולא צריך בכלל להזכיר את העובדה שהאיש היה משורר דגול

והמילים של השיר הזה, הם שלו :

"אז בבית הספר,על הקיר תמונה

והאיכר חורש בה את האדמה

וברקע הברושים,שמי שרב חיוורים

 האיכר יצמיח לנו לחם

שניהיה גדולים

והמורה אומרת,עוד מעט כבר סתיו

בשיעור מולדת,היא מראה חצב

היורה יבוא עכשיו,שפע טיפותיו

כוילון שקוף על פני העמק

הפורס שדותיו

כך זה היה,פשטות רכה

זה הצטייר בילדותנו

שהייתה יפה

וכך בדמיוננו התרבו פלאות

הפטישים ניגנו מחרשות רנות (1)

יש כורמים ויש יוגבים

ארץ של רועים

כך זהב הצטייר בילדותנו

שהייתה יפה.

כל כך מתאים לימים האלה השיר המקסים הזה

שיעור מולדת

מילים עלי מוהר

לחן וביצוע : אפריים שמיר

טוב ברור שנסחפתי,והיד המקלידה סטתה  קצת מהנושא שלשמו התכנסתי.

רציתי לומר שעיתון העיר ההוא שבו דודו גבע  הביא את הברווז שלו

זה דודו

וזו היצירה שלו

ועוזי וייל הביא את מגוון דמויותיו לשער האחורי

כאן תמצאו  מגוון מאלה שפיארו את השער האחורי בעיתון העיר.

הבעיה שבטח לא תתחברו לקטעים ותחשבו שהם שוביניסטים ומגעילים

אוקיי,זה בסדר שתחשבו כך

הזמנים שונים

ואי אפשר להזכיר את עיתון העיר בלי  להזכיר את המסיבה הענקית שנערכה במתחם התחנה המרכזית החדשה רגע לפני שאוכלסה,

כל העיר הייתה שם,אני חושב שחגגו יום הולדת לעיתון,היה די מדהים

ובלי  עיתון חדשות שיצא במקביל אי אפשר

נתן זהבי ודן בן אמוץ כיכבו שם

אפשר להגיד הרבה דברים על דן בן אמוץ אבל אי אפשר לקחת ממנו את  העובדה שהיה עיתונאי מוכשר  וסופר מרתק

גם אם היה חרה של בן אדם,הנסיון של המילייה הספרותי להשכיח אותו,מקומם ואני מקווה שלבן אמוץ כסופר תיהיה תקומה.

זהו בעצם, כל הפוסט נולד בעצם מעיתון העיר הנוכחי שבינו לבין ההוא של שנות ה80 אין ולא כלום

בדרך נסחפתי כרגיל

באשר  לסיפרה שמופיעה ליד שורה מהשיר של מוהר ובכן אני מנסה לאמץ את שיטתה של נו אנג'ל שאימצה  את שיטתה של חבצלת להערות

ורציתי להסב את תשומת ליבכם לשורה המופלאה הזאת ולעובדה שלא כותבים כבר שורות כאלה:

" וכך בדמיוננו התרבו פלאות

 הפטישים ניגנו מחרשות רנות"

אתם מעלים על דעתכם שיש מישהו מזמרמרנו שחוטאים גם בכתיבת מילים בעיקר בשביל הפרנסה , יכתוב שורה כמו ,הפטישים  ניגנו מחרשות רנות'?

ברגע יעזבו אותם כל הרינגטונאים שהם הלחם והחמאה שלהם

בלי קשר:

רציתי לומר כמה מילים על מה ששימון מזרחי אמר בשדה התעופה כשהוא וקבוצתו נחתו בארץ

אבל גסות הרוח של היושב בראש לא מתאימה לבלוג שלי.

בלי תמונה של היושב בראש אי אפשר :

אני סיימתי,תיהיו טובים