אני מבואס  שאין לי על מה לכתוב ואל תגידו לי זה זמני,זה יעבור.

אני מבואס שכשאני כותב ,אני לא יודע אם מגיעים עידכונים לכל המינויים ואני מרגיש איכסה שאני צריך לשלוח תזכורת,

כי אולי אני נדחף לדלת פתוחה כי לכאורה אני  מכריח אנשים להגיב אצלי מתוך נימוס ואני לא רוצה שיהיה כך.

אבל מצד שני אני מבואס כי אולי  נמאס לאנשים לקרוא אותי,כי הפסקתי לעניין.

ואל תגידו לי,לא לא אתה מעניין,זה רק שיש לנו עיסוקים אחרים,כמו שודאי לך יש ואנחנו לא יכולים לעמוד עם סטופר כדי שתרגיש טוב,יש לנו חיים,אנחנו מציעים שתמצא לך גם.

אני מבואס כי אני רוצה שיהיו לי הרבה כניסות וזה מפתיע אותי כי מה פתאום אני מתעסק עם כניסות כל כך הרבה,

ועם לשבור שיאים ולהסתכל בסטאטיסטיקה?

טוב נו,אני משפיל את עיני ואומר  בלי להתבייש שזה כנראה חשוב לי

לא יודע

אולי התמכרתי לתשומת הלב הזאת.מודה

אני מבואס שפוסטים שלי לא מגיעים למומלצים ולא,אין לי פרוטקציה בניגוד אולי למה שחושבים

ואני לא מאלה שיבקשו מקוראיהם שימליצו עלי,אני לא יכול לעשות את זה,זה  משפיל,ככה אני מרגיש,מה לעשות.

ואני מבואס שהנושאים החמים שאני מעלה זוכים למעט כותבים,מדהים אותי שאחרי כמעט 4 שנים שחשבתי שאני "מכיר את הנוסחה" מסתבר שבעצם אין נוסחה ואנשים כותבים כשמתחשק להם לכתוב וכשהנושא מדבר אליהם.

אני מבואס שיש אנשים בישרא שלא מעריכים את המאמץ שאני עושה והמצחיק שאני יודע שרב האנשים מעריכים והכי חשוב אילנה מעריכה ,אז למה חשוב שכווווולם יאהבו?

ולמה זה מבאס אותי שמתי המעט  האלה בכלל חשובים בעיני?

האם מפריע לי שאני לא אהוב הקהל? שאני לא קונצנזוס ? כנראה שכן,צריך להודות, במסגרת הפוסט הזה להודות באמיתות אפילו אם הן נשמעות קלישאות מהתחת.

אני מתבאס כשאני לוקח ללב  הערות קנטרניות למרות שהן מעטות והייתי צריך מזמן כבר לדעת להתגבר עליהן,

אני חושב שזה מבאס  כי  עדיין מפליא אותי שתוקפים אותי בלי להכיר אותי בכלל

אני מתבאס מהעובדה שזוגתי מתעקשת לעבור בדיקת גסטרו ביום שלישי   לשלול סרטן במעי הגס וזה מפחיד אותי

למרות שאין סיבה ממשית לפחד.

אני מתבאס שיש לי הפרעות שינה כנראה כי אני מתעורר בשעות פסיכיות בלילה

אני מתבאס שהפסקתי לקחת את הכדורים ללחץ דם כי זה הפריע בעיקר לתפקוד המיני ונמאס לי לחפש חלופות שלא עושות את זה ואני יודע שזה לא טוב שלחץ הדם לא מטופל אבל אני מזניח את העובדה הזאת. לי זה הרי לא יקרה.

אני מתבאס שהכביסה לא מקופלת,הבית לא מי יודע מה נקי ואין אוכל מוכן ואני צריך ללכת ל,שיפודי עזרא'(דווקא נקי שם וזול שלא תאמינו) לקנות  כמה שיפודים לארוחת צהריים וממש אין לי חשק

אבל אני אלך כי אחכ זוגתי תכעס ולא בא לי לריב איתה כי אני מת עליה

ומבאס אותי שהמקרר שלנו מקפיא את האוכל,מה פתאום הוא מקפיא הפקאץ?

אבל היום עשיתי מעשה טוב בעבודה,בקטנה

וזה עשה לי טוב ואפילו המנהל הגדול שיבח אותי

בגדול החיים דבש,זה הפרטים הקטנים שמבאסים אותי :-)

יום חמישי,סוף השבוע מתחיל,מחר אלך לפמה לעבודה לקנות את הספר של עלי מוהר "מהנעשה בעירנו" המיתולוגי.

אתמול קנינו מחשב לבננו הצעיר ,מתנת יום הולדת מאוחרת ואנחנו הופכים לבית שהוא קונגלומרט מחשבים (3 מחשבים).

אולי לא הייתי צריך לכתוב את הפוסט הזה,אבל לעזזאל ככה הרגשתי!

ואתם יודעים מה אני אפילו לא אשלח תזכורת על העידכון,

מי שיבוא על הפעם הראשונה,ברוך הבא,ומי שלא  גם ברוך הבא:-)

וחכמולוגים ללא שם,חופשי אמחוק תגובות שלהם,חופשי !

יאללה הלכתי לקנות אוכל,איזה באסה :-)

תיהיו טובים,אני משתדל