אני מודה שהבית שלנו מעולם לא היה בית של חוקים קשוחים

לא בבית שבו גדלתי ולא עכשיו.

כלומר היו כמובן גבולות וכילדים כיבדנו אותם כמו שילדינו מכבדים את הגבולות שהצבנו אנחנו להם.

קצת קשה להשוות כמובן בין התקופות כי כשאני הייתי ילד, פרקטיקלי גדלנו ברחוב

כמובן שכ"בני התרבות" שהיינו אז, האיסור החמור שלא לרדת למטה בין 2 ל4 היה איסור שהיה ברור שלא עוברים עליו

והוא נשאר עד היום.

אבל אז לא היו הסיכונים שיש היום,אולי היו אבל במידה  פחותה הרבה יותר.

והאיסור לקחת דברים מזרים היה גם אז, למרות שאותנו הפחידו עם ,פייפלה ורוזלה',זוג תמהונים על סוס ועגלה שהיו "חוטפים" ילדים שלא אכלו הכל מהצלחת או לא עשו שיעורים או שומו שמיים ירדו בלי רשות למטה בין 2 ל4..

אבל אם ניהיה לרגע רציניים,כל אחד מביא  את המטען איתו הוא גדל כשהוא מקים משפחה.

כמובן שכל אחד רוצה להגן על ילדיו ולכאורה האיסורים נועדו להגן עליהם:-)

זה כמובן משפט פלצני ולא מדוייק שמצטרף לקלישאות שנועדו בעיקר לעשות את החיים שלנו ההורים יותר קלים.

למה אני בכלל נדרש לנושא ? כי גיליתי לאחרונה שבבית של חברים קרובים שלנו שכמובן לא אזכיר את שמם (וחוץ מזה ששמם לא יגיד הרי לאף אחד כלום) מתנהלים החיים תחת משטר קצת נוקשה לדעתי.

אין לי ולא הייתה לי מחשבה להתערב כמובן אבל  חשבתי לעצמי האם הייתי עושה לילדיי את מה שהם עושים לילדיהם ומהר מאוד הגעתי למסקנה שלא הייתי עושה.

אביא דוגמה

ההורים עוקבים אחרי  הגלישה של הילדים במחשב.

אנחנו לעומת זאת הסברנו כמה פעמים מה מותר ומה אסור לעשות

לאיזה סוג אתרים לא היינו רוצים שיכנסו,איזו אינפורמציה לא לתת כשמדברים במסנג'ר ובדומיו וכו'

ועזבנו אותם לנפשם

אנחנו מאמינים שהם לא עוברים את הגבול

אנחנו יודעים בערך לאיזה אתרים הם גולשים ואתם יודעים מה,גם אם מי מהם יכנס לאתר שאנחנו לא ממליצים להכנס אליו (הבן האמצעי בן ה15 נניח יכנס לאתרים פורנוגראפים, אז בסדר,שיראה ויחווה ,הרי  דווקא מה שאסור מסקרן אותם)

במשפחה ההיא חוסמים להם אתרים עם קוד כמו שיש ערוצים בטלויזיה שחוסמים להם על ידי קוד.

אננחנו לא חוסמים אתרי אינטרנט כמו שאנחנו לא חוסמים ערוצי טלויזיה

אנחנו ממננים את הצפייה וגם זה כבר לא ממש  בשליטה שלנו כי הם כבר גדולים

אנחנו נותנים דמי כיס ואנחנו רוצים לדעת מה הם עושים עם דמי הכיס שלהם,מסבירים אם אנחנו חושבים שהכסף יבוזבז על סתם דברים אבל לא עוצרים קניה של משהו שלא נראה לנו

המשפחה ההיא נותנת דמי כיס אבל ההוצאה בפיקוח.

אנחנו נותנים עונשים לעיתים מאוד רחוקות.

העונש העיקרי מתבטא בעיקר בלא לעלות על המחשב באותו יום והוא מופנה בעיקר לילד הצעיר (11) שלדעתנו לעיתים נסחף ולא עושה את המטלות שלו ,לא עושה  שיעורים,מקבל הערות על מערכת לא מסודרת וזה מתבטא כשהוא מביא מידי פעם ,מכתבי אהבה' מהמורה

ואנחנו לא אוהבים את זה ומבטאים את האי נוחות הזאת בשיחה צפופה עם הילד והורדה של שעות מחשב.

בניגוד מה שעשו לי כילד כשהייתי מביא ציונים לא טובים במבחן או תעודה עם שליליים ותאמינו לי שלא היה כדאי להגיע הבייתה ביום הזה אנחנו ייצרנו אווירה אחרת לחלוטין.

אנחנו לא מרוצים מציון רע וודאי לא מתעודה לא טובה אבל  אנחנו מחזקים ומעודדים על הדברים החיוביים האחרים שהיו בתעודה

ואנחנו לוקחים הוראה מתקנת ודורשים שהם ילכו למורה המתקנת כדי לעלות את הציון

אין צעקות או גערות ,ודאי לא מביישים את הילד על  זה שהביא ציון לא טוב,אלא ההיפך הגמור.

ואני יודע בוודאות על ילדים שמפחדים לבוא הבייתה עם תעודה לא טובה כי מה שמחכה להם בבית  זה לא ,פפ טוק'

 בלשון המעטה.

בעיקרון אנחנו מסכימים שילכו לחברים,ילכו לסרט או כל סוג בילוי הגיוני אחר בתנאי שיהיו עם פלאפון זמין.

כמו שחלק מכם ודאי יודע אנחנו גם מסיעים ומחזירים אם יש צורך

חל עליהם איסור מוחלט וברור על סינון שיחות .

כאן אין משחקים  והסנקציה מהירה וברורה,ריתוק לבית ולא משנה באיזה גיל הילד וכמה הוא בוגר.

גם צמד המילים "לא רוצה" לא מקובל בביתנו.

אפשר להתווכח,לבקש הסבר על הבקשה שביקשנו אבל אין דבר כזה לא רוצה.

אנחנו לא מבקשים "דברים בשמיים" ואין שום סיבה הגיונית לסרב לעשות אותם.

זהו בערך,אנחנו משתדלים לתת להם מתוך מקום שאנחנו רוצים שיהיו פתוחים איתנו,ישתפו אותנו במה שקורה איתם וכל דבר נבחן לגופו  בלי קשר למה אחרים עושים או איך משפחות אחרות מתנהלות

 ככה טוב לנו

בטח שכחתי כמה דברים,אבל מילא

אני סיימתי,תיהיו טובים