נכון שיש תמיד התלבטות איך לכתוב דברים? (ואני עוד  מעיר כל הזמן לבני הצעיר שלא מתחילים  ככה משפטים,ב "נכון ש"?

אני מתכוון לומר שלא פעם ופעמיים שכשאני מגיע לכתוב כאן אני מסנן את ההרגשות שלי.

תשאלו למה? או,יופי אז אומר לכם:

כי בשורה התחתונה אני רוצה שיאהבו אותי,מצחיק לא?

 אז אני מסנן רגשות שליליים,ואני מסנן הרגשות שלכאורה יכולים להחשב כקטננוניים ,כי קטנוני זו תכונה נוראה,מי לא רוצה להחשב לרחב לב? רק מה, מי שרחב לב אף פעם בחיים אין לו רצונות ? דברים קטנים שאם ישיג אותם יהיה מאושר לכמה דקות? זה פשע להרגיש שאתה רוצה רק לדאוג לעצמך שומו שמיים האזיני ארץ ופחות לעולם? אה? אני שואל אותכם,זה פשע זה?

ואני מסנן את הרגשת ה"גם לי מגיע" כי לכאורה אני מבוגר אחראי ואני יכול לוותר לאחרים.

ואני כבר חוויתי,ואני כבר קיבלתי ואני כבר הייתי,אז עכשיו תורו של מישהו אחר.

אבל מי קבע את זה? יש רשימה שנקבעה?

ולמה? גם אני רוצה עדיין להיות במרכז,גם אני רוצה שיגיבו אלי,לפחות חצי מהמינויים שרשומים ככאלה אצלי(ביננו,בסוד? לדעתי חלק הם כבר לא פעילים בכלל) מה,יש מינון לכמה להיות במרכז ולא שמעתי עליו?

וגם אני רוצה תשומת לב ואני לא כותב את זה ,כי "אני מעל זה" כאילו,

כי אם אכתוב את כל מה שאני רוצה ומרגיש ,יגידו אה..הנה הפרצוף האמיתי שלו,הוא מזוייף,הוא כותב ככה אבל עושה ככה.

וצ'יק צ'אק תיהיה כאן גלישת מינויים מהרשימה:-)

(מי שעוזב מוותר על זכותו להגריל חולצה ותקליט,ראו הוזהרתם)

כי מה יש להם להתעסק עם אדם כמוני בכלל?

והנה כבר מישהו ביציע צועק לי נוסח דב"א,אבל מה 'כפת לך שיגידו,אתה הרי יודע מי אתה.

אז זהו שאיכפת לי,זה חזק ממני.אני רוצה שיחשבו עלי טובות למרות הכל מה לעשות,אני עדיין זקוק לתמיכה מידי פעם,לקורטוב של אהבה,מה, זה מוזר בעיניכם?

אולי יש כאלה מלאי חוכמה וצרופי הגיון שלא צריכים את כל זה וגם יש להם תשובות איך להתמודד עם "החולשות"  ירחם השם שציינתי

יופי,הם בדרך לשלמות אני לא.

העניין שאני בטוח שאני לא לבד,יש עוד שמרגישים כמוני אבל הם מסננים ,כי חשוב להם מה יחשבו עליהם.

השבוע כתבה מישהי באומץ את דעתה  על מסגרת המומלצים  בדף הראשי של ישרא,לכאורה אני הייתי יכול לכתוב את זה

כי אני מרגיש כמוה,אבל לא כתבתי

מישהי  ענתה לה  וחיזקה את דבריה אבל עשתה את זה בעילום שם

 גם את זה אני לא יכול לעשות כי יש לי  חשש ,אחגדול' כזה שבסופו של דבר מישהו יושיט יד מאחורי המחשב יתפוס בצווארי ויאמר אה..אתה..אתה כתבת,תפסתי אותך.למעצר !!!

אז בשביל להמנע מהדבר הבלתי אפשרי בעליל הזה,אני נמנע מעילום שם.

חוץ מזה אני גם חושב שזה לא מכובד, אפילו אם  זה נכתב בצורה תרבותית ולא משתלחת,ואני מה לעשות אדם של הליכה בתלם

אני עדיין חושב שגם נגד דברים שהמערכת עושה אפשר לכתוב בשם מלא(או בכינוי) בלי לפחד שיאשימו אותך בקטנוניות או שאתה נגוע באינטרס אישי

פאק,בטח שאני נגוע,אני רוצה שיותר קוראים יחשפו למה שאני כותב.

אז כמו שכתבתי בפתיחה,זה מעסיק אותי ומטריד אותי שאני מסנן רגשות (טוב אל תגזימו,לא כל הזמן,נסגור על מידי פעם)

אני בטוח אגב שיהיו אנשים שיאמרו שהם לא מסננים ולא כ'פת להם מה יחשבו עליהם והם אומרים אמת,סוג של שרה מהאח הגדול)

בסדר יופי חי

אני לא מושלם,לא הצהרתי על היותי כזה,אני רק משתדל

אני אדם עם מעלות חסרונות,רצונות,סיפוקים,כאלה שאפשר לדחות וכאלה שקשה ואני נלחם באלה שקשה לי לדחות

ולא תמיד אני מצליח,מודה

ולא תמיד אני גם נלחם לדחות כי אולי  יש סיפוקים שאתפוס ככה על הדרך? אז מנסים

אבל אני לא רוצה שיחשבו עלי רעות אז אני לא כותב ונשאר עם אותו מספר קוראים ,מצד שלישי אני אוסף מירמור.

ולאסוף מירמור חברים זה הכי רע,גלגלו את המילה בפה ותראו איזו מילה  לא נחמדה זו "מירמור"

בעצם הכי רע זה לאסוף את המירמור ואחכ להוציא אותו

מי אוהב לקרוא אנשים ממורמרים? וכמה אפשר?

אז אם אתה ממורמר חכם אתה אוסף אבל לא מוציא ואם אתה ממורמר שאספת ולא הוצאת ואגרת אתה מתפוצץ באיזשהו שלב.

ואני לא רוצה להגיע לשלב האיסוף אפילו ,כי  בעצם החיים דבש וכולם בריאים ברוך השם והשמש זורחת או שיש כמויות יפות של משקעים שמרחיקים בצורת,בסדר אני מודע לחשיבותו של הגשם,גוד, מה חשבתם שאני

אז לפני שאני אוגר מירמור אני כותב,כאן בבלוג שלי על ה שאני מרגיש ובשעה שאני כותב אני מרגיש איך המירמור יוצא לו,ככה כמו עשן של  סיגריה.

אני לפעמים מתגעגע לסיגריה,אבל אסור לי אז בואו נחליף נושא :-)

אני מוכרח לספר לכם קטע,השבוע הייתי אצלה, את בעלה א' אני מאוד מחבב, איש כלבבי(אוהד מכבי יפו בעוונותיו שמתחרה עם אזור על מקום ראשון בליגה ב' דרום א' אם כל כך חשוב לכם לדעת את פרט הטריוויה הזה)וכשהייתי שם הוא נעלם לכמה דקות ארוכות ואחכ חזר מתנשף קצת וזורח ואמר ,ראיתי את האוטו.

את האוטו שעליו אני נוסע קניתי ממנו וא' פשוט ירד למטה לרחוב לחפש את האוטו ולהסתכל עליו !

הזכיר לי איך אהבתי את הדייהטסו שהייתה לנו לפני שקנינו את המיצובישי ואיך לקחו אותה ממני אחרי  שהוכרזה כטוטל לוס אחרי תאונה.

אז א' לא ראה את המיצובישי כ4 שנים והוא התגעגע. אני אוהב אנשים כאלה.

טוב נו נשלח את הפוסט,מה כבר יכול להיות:-)

תיהיו טובים

אהה..ותחזיקו אצבעות לשחר פאר, היא משחקת היום ב12 בצהריים,אולי יהיה שידור