סיימתי  את הספר בשם הזה של מאיר שליו.

אתם יודעים איך זה שמסיימים ספר שתופס בגרון

רוצים להשאר איתו עוד קצת ועוד קצת

שליו סיפר סיפור קטן,מצחיק ועצוב על סבתא שלו טוניה .

הכרתי את מאיר שליו,לא הכרות אישית אלא מראייה מכיון שהוא מבוגר ממני

אבל שמעו של אביו המשורר יצחק שליו יצא מתחומי  קרית משה והגיע  גם אלינו לבית הכרם הסמוכה

לבד מהעובדה שבלי קשר היינו הולכים לקרית משה בלילות קיץ לוהטים בעיקר פקדנו את שדרות המאירי,הרחוב שחצה את השכונה שם היה  סוג של הוסטל לצעירים ובעיקר לצעירות צריך לומר שבאו במסגרת קבוצות מארה"ב בכל קיץ ושם התגוררו וקיבצו מסביבם הרבה מחזרים ישראלים

דווקא  עמוס ברמץ מכולנו,רמקולה' בפינו הילדים בגלל קולו הגדול "זכה לתפוס" אמריקאית,אבל זה ממש לא הנושא

ואז היינו רואים את המשורר פוסע בשדרה  או מחכה כמו אחד האדם לאוטובוס מספר 6 של חברת המקשר שתחנה שלו הייתה ברח' קריית משה

הסיפור על טוניה סבתא של שליו שהייתה מן הסתם בגילה של סבתא שלי,לא הזכיר לי אותה,את סבתא שלי

טוניה הייתה איכרה וסבתא שלי למרות שהצטרפה למייסדי בנימינה בחרה בקריירה אחרת לגמרי

אבל מכיון שהן עלו מאותה תפוצה (רוסיה) יש ביטויים ששליו מתאר בנוגע לסבתא שלו שהזכירו את סבתא שלי.

אבל יותר מאת סבתא שלי הזכירה סבתא טוניה את ה.

ה.שכבר כתבתי עליה לא פעם ,מבנימינה,נכדה למייסדי  המושבה שאם אני לא טועה נולדה בגרמניה אבל היו לה ניואנסים סובייטים בעליל עם הריטואל של טיפול במשק ובבית של איכרים

עוד אחזור לזה

שליו מספר על נסיעה ברכבת מירושלים לחיפה

ואני זוכר שכילד נסענו ברכבת מירושלים שעברה  על קו הגבול  עם ירדן

מימין זרם הביוב ומשמאל עיבדו חקלאים ירדנים חלקות על הטרסות

הנסיעה לתל אביב לקחה למעלה משעתיים אבל לנו זה לא כל כך היה איכפת

שליו מתאר את ההליכה מהכביש הראשי שם הוריד אותם האוטובוס לתוך המושב ונזכרתי שבפעמים שסבתא טובה לא לקחה אותנו מתל אביב בדה סוטו של קופת חולים כללית עם אריה הנהג היינו נוסעים כמו ששליו תאר את זה:

מירושלים ללוד ושם היינו מחליפים רכבת לחיפה שעצרה בבנימינה ומתחנת הרכבת צעדנו כמובן ברגל.

עברו הרבה שנים אבל בכל פעם שאני נכנס לבנימינה יש את  הריח המיוחד הזה של המושבה שאני לא ממש יכול לתאר במילים

ואם זה גם יום קיץ חם וגם צהריים,אין אף אחד ברחוב

גם לא החקלאים החרוצים ביותר

יסלחו לי קוראי הותיקים שאני חוזר שוב ושוב אל דמותה של ה. הדמות הדומיננטית של המשפחה שלנו בבנימינה

אם לסבתא טוניה של מאיר שליו היו חוקים מוזרים (ואני בכוונה לא מפרט מחשש לספויילר) אז לה. היו חוקים לא פחות מוזרים

 לעד אזכור את הערותיה בכל פעם שנכנסנו מהמרפסת הגדולה שסככת עלי גפנים מרשימה כיסתה את גג המרפסת אל הבית הגדול:

לסגור את הרשת ,שלא יכנסו יתושים !!!  ואם   מישהו שכח לסגור הדלת (השפן הקטן,כן כן)

היא הייתה מעירה לו בלי להתבייש.

או אם מישהו כמוני למשל שלא אכל הרבה  לדעתה ותמיד היו לה הערות בנוגע לעניין והם  הסתיימו בתחזית שאחלה בברי ברי (והיום אני כבר יודע מה זה..)

מאיר שליו מספר סיפור קטן על סבתא שלו,סבתא טוניה מנהלל

בדרך הוא מספר על פגישת הוריו, על דודיו ודודותיו על חייו שלו כילד ירושלמי בן איכרים מנהלל

ועל הדבר ההוא שסבתא טוניה החביאה 40 שנה באמבטיה.

סיפור עצוב  ומצחיק מספר מאיר שליו ,סיפור על אנשים שהם מלח הארץ,בנו אותה סבלו בה הוציאו את לחמם מהאדמה הקשה

וחיו ואהבו ומתו

כמו בהמון מקומות בארץ

 הדבר היה ככה

תיהיו טובים