ישראל הספר שלי הוא בעל מקצוע,באמת

כבר כתבתי עליו כאן,האיש משקיע בכל אחד שבא להסתפר אצלו ומקפיד בקטנות.

הבעיה שלפעמים אין לך את כל הזמן שבעולם להתפנן  והתהליך לוקח יותר מידי זמן.

אם איתרע מזלך לבוא כשמישהו אחר יושב ואתה שואל: ישראל,עוד כמה זמן?

והוא אומר רבע שעה,אתה אומר לו,ישראל,רבע שעה לפי זמן ישראל זה חצי שעה על השעון בלי לדבר בכלל

ואתה הולך,כי חצי שעה זה הרבה זמן.

אני יורד 2 רחובות דרומה ונכנס לניסים,ניסים איש נחמד מספר אותי בלי פוילה שטיק ב10 דקות,רבע שעה גג.

נכון,הוא לוקח חמישה שקלים יותר אבל מתקתק עבודה ,לא מתחיל  לעצב לי את הגבות כמו ישראל ולעשות לי מסאג' בראש.

הבעיה כמובן שאם ישראל רואה אותי מסופר  "נדלקות" לו העיניים,

אצל מי הסתפרת הוא שואל אותי בלי בושה? ואני שפעם גימגמתי לו תשובה,היום אני כבר  מקצועי בלעבוד עליו ואומר לו אה.. הילדים קנו לי מכונת תספורת ליום ההולדת וניסינו אותה.

לא שווה אומר ישראל ומביט בזלזול בעבודה של ניסים.

אני משתדל לא לבגוד בו לעיתים קרובות גם כי באמת האיש בעל מקצוע, מפנק ויודע בדיוק איך אני אוהב את הקרחת שהוא עושה לי וכמובן לוקח 5 שקלים פחות מניסים:-)

אותו עיקרון שאומר שאתה לקוח קבוע במכולת,אצל הספר אצל הסנדלר,יש לך בית קפה קבוע וכו' וכו' ואם אתה מפסיק להגיע לאותו בעל מקצוע  אתה נחשב בוגד.סוג של.

הרעיון לפוסט הגיע מהסדרה "החברים של נאור" בערוץ 10:

נאור ציון וחבריו הם לקוחות של בית חומוס ובעל בית החומוס נדהם לגלות שנאור ציון וחבריו עברו לחומוס מתחרה.

העלילה מוגזמת בכוונה ומצחיקה אבל היא גרמה לי להסתכל על איך אני מנסה לצאת בשלום מישראל הספר ואיך בימי שישי כדי להוזיל עלויות קניה במכולת אנחנו קונים במגה בול

ואחכ באים למכולת (אם שכחנו לקנות משהו )ואומרים, בוריס,תן לי מסטיק ועוד משהו קטן ובנימה מתנצלת אומרים,אנחנו לא בבית בסוף השבוע הזה..

בגלל זה אנחנו לא קונים אצלך היום ומקווים מאוד שהוא מאמין.

אני מקצין כאן כמובן כי אני לא חייב באמת לקנות אצלו וודאי לתת לו הסבר למה אנחנו לא קונים אצלו לשבת.

אבל אנחנו קונים שם הרבה שנים,הוא מאפשר לנו לרשום כי זה נוח,הוא משתף פעולה ביחד איתי למרות שזה בניגוד לאינטרסים שלו כמוכר ומדווח לי אם בני הצעיר  קונה קלפים מעבר למה שסוכם ביננו

ואני בתמורה משלם פונקט על השעון כל שני לחודש.

אז ככה שאם אני  "מפספס" יום קניה שהוא לכאורה יום שבו קונים הרבה,אני  מרגיש קצת אשם

וזה בלי להחשיב את הקניה החודשית בהיפר שממנה אנחנו חוזרים ומקווים שאף שליח של המכולת לא יראה אותנו פורקים את הסחורה שלא קנינו אצלו

ברור שאני מגזים קצת את  הסיטואציה.

אבל זה ודאי סיטואציה שמוכרת גם לכם

חוץ מאותם קדושים שעושים אך ורק מה שטוב להם  והם לא מחשבנים לאף אחד,על אלה אני לא מדבר והם משוחררים  לאלתר ובדיעבד מלתרום את תרומתם

בשנות השמונים שגרתי בתל אביב ביליתי באופן קבוע  בפאב השופטים,יותר קבוע מזה אי אפשר היה,באתי לשם ערב ערב!

התגבשה שם  מן קבוצה כזאת שהייתה מגיעה לשם ערב ערב,יושבים יחד על הבאר וגולת הכותרת  של הרוטינה הזאת הייתה להיות מקורב לבעלי הבית של הפאב ויתנו לך לרשום את מה שאתה שותה.

הזכרון של לרדת מכיסא הפאב,,לזרוק בנונשאלנטיות לצ'ארלי הברמן המיתולוגי של השופטים "תרשום לי" וזה אחרי שהוא היה "מחזק" ליקירי הבית את השתיה שלהם על חשבון הפאב כשכולם רואים,חביב,זה היה משהו

איציק ואיתן  היו הבעלים הראשונים של הפאב שבשנת 83 היה "הדבר" בתל אביב

לפעמים במקום לקרוא למקום פאב השופטים קראו לו הפאב של איציק.

איתן היה ה"נייס גיא" ואיציק הבחור הלא נחמד  שלא עשה חשבון לאף אחד,אולי חוץ מלנתן זהבי וגם זה אם אם היה לו מצב רוח

בקיצור,כל עוד באת לפאב באופן סדיר היית זוכה לצ'ופרים הקטנים האלה שחיזקו את מעמדך,ליטפו את האגו שלך

אבל אם הלכת לפאב אחר? וואו וואו,חבל לך על הזמן.

והיה יותר חשוב שלא תפגוש מקורב של איציק ש"ילשין" שבילית בפאב אחר

נכון,על פניו זה לא היה הגיוני,לכל אחד יש זכות,בלה בלה בלה

אבל בפועל היית צריך להשמר לנפשך..

נאור ציון מגזים את הסיטואציה שבעל הבית של החומוסיה שבה בגד, שם לו פול בחומוס שגורם לו תופעות לוואי

והוא חוזר לשם על גחונו

כמובן שאין דברים כאלה  באמת

אבל כמו שסיפרתי יש מצבים בחיי היום יום שלנו  שאנחנו נחשבים לבוגדים  בעיני נותני השרות הקבועים שלנו

אל תגידו שלא...

בלי קשר:

אני לא מאמין שאני מציין את זה אבל מה שמגיע מגיע: כבוד למכבי תל אביב על הנצחון על ריאל מדריד בטופ סיקסטין של היורולוג.

אתמול בערוץ 1 בשעה 9 וחצי בערב הוקרן סרט ראשון בסדרה של סרטים על יוצרים ואנשי תקשורת שמנסים למצוא את עקבות הוריהם שחוו את השואה.

שכחתי את שמה של הסדרה,אתמול עסק הפרק בגבי גזית ,יותר נכון בהוריו שעלו אחרי מלחמת העולם השניה לישראל.

הסרט מלווה את גבי בחיפושיו אחרי עדויות  על היות אביב חייל בצבא הונגריה, נעוריו בסלובקיה ואחכ בשנים הראשונות בישראל.

אני ממליץ בכל פה לצפות בסדרה המרגשת הזאת

ישבתי אתמול מול המסך ופשוט בכיתי,משהו שבאמת לא קרה לי מזמן.

אני שוקל לעשות "פעולה נועזת" ולמחוק את כל המינויים שלי (שנרשמו אלי דרך המייל)

אתם מבינים,יש לי מינויים שכבר פרשו מישרא והם לא פעילים,יש מינויים שנרשמו כמה פעמים

ובחודשים האחרונים התגובות שאני מקבל מעטות (וזה בסדר גמור,אני לא  מתלונן)

הייתי רוצה לעשות כמו ששדות חברי עשה,למחוק את כל המינויים ולהציע למי שרוצה להרשם מחדש ולקבל תמונה אמיתית של מספר המינויים שלי.

אממה,אני  לא ממש מעז  כדי שלא אחשף במערומי ופתאום אגלה שמתוך מספר המינויים העכשוי שהוא מספר שקרני בלי ספק,אחשף למספר הנכון שהוא קטן ומצומק וזה קצת מבאס אותי

לכן אולי אעשה זאת ואולי לא,עוד אודיעכם דבר

אין קשר בין הכותרת לתוכן הפוסט

בוקר שישי,שמש,אני סיימתי

תיהיו טובים