כשהיינו ילדים (וזה היה מזמן כמאמר המשורר) היה להורים שלי מנהג קבוע בשבתות :

בקול ישראל הייתה תוכנית שנקראה "החידון המוזיקלי" אם אני לא  טועה.

יצחק שמעוני הנחה אותה והורי היו מרותקים לרדיו.

הם היו חלק מקבוצה של פותרים נלהבים,כמובן שכל חברי הקבוצה היו ידענים גדולים במוזיקה קלאסית.

אני זוכר שהם היו כה מכורים לתוכנית שכשיצאנו לחופש  הם השתלטו על מכשיר טלפון  במקום שבו היינו,אני חושב שזה היה בבמכמורת(ועל מכמורת כמקום נופש עוד אכתוב)  ודאגו להתקשר משם ולפתור את החידון.

 לצערי לא ירשתי מהורי את הידע הרב הזה או את האהבה למוזיקה קלאסית והיו להם המון תקליטים,ממש המון שאפשר היה לשבת וללמוד להאזין,אבל אני הייתי בקטע של מוזיקה אחרת לגמרי.

אחרי החידון,אבא שלי היה עושה לנו דייסת סולת חמה שעליה היינו מפזרים  סוכר. במידה.

אני זוכר את זה כמטעם מהאגדות והרבה שנים אחכ שניסיתי לעשות את הדייסה הזאת בעצמי זה לא הצליח,לא היה לזה את אותו הטעם.

אני זוכר היטב את החום ואת המתיקות שממש מתפשטת בכל הגוף כשאוכלים את המאכל הזה.

 אני זוכר שאחותי ואני היינו הולכים עם אבא שלי לטיולים רגליים, בשכונות שסבבו את בית הכרם ותמיד סיימנו את טיול השבת שלנו באוניברסיטה העברית בגבעת רם.

שם היו בריכות בהן שחו ראשנים בתוך בריכה מלאה ירוקת ועוד בריכה בכניסה לאוניברסיטה שהייתה מלאה בכסף קטן.

אני לא ממש זוכר  למה זרקו כסף קטן לבריכה,ומה עשו איתו בסוף.

אבא היה מראה לנו צמחים מזנים שונים,פרחים וכו' ואני חושב שהוא היה ידען גדול בשמות של צמחים ופרחים

את הידע הזה ירש אגב אחי הרביעי. וגם את האהבה לטיולים

(תרגעו,אני ירשתי דברים אחרים..)

הדגש בבוקרי שבת במשפחה שלנו לא היה על אוכל,כמו שחוויתי שנים אחכ

וחוץ מטכס הדייסה אני לא זוכר שהשבת התאפיינה  במאכלים

אחר הצהריים בשבתות סבא שמואל וסבתא רחל היו מגיעים רגלית מהמושבה הגרמנית לבקר עם חפיסת שוקולד עלית.

זה אגב זכרון מאוד חזק,

לימים הבנתי שידם לא הייתה משגת להביא דברים אחרים בניגוד לסבתא טובה וסבא מרדכי שבאו מתל אביב והעמיסו עלינו מכל טוב.

כשהכרתי את זוגתי והוזמנתי  בפעם הראשונה לארוחת הבוקר של שבת,לא ממש ידעתי למה לצפות ומה מחכה לי.

באתי ממשפחה גרעינית לא גדולה,אשכנזית,לא חמימה במיוחד

"ונפלתי" לחמולה.

שבת בבוקר במשפחה של זוגתי (בעיקר בשנים שאמה היקרה הייתה בחיים ) סבבה סביב ארוחת הבוקר שהתרחשה אגב ב12 בצהריים.

ראשית כל המשפחה על ילדיהם היו מגיעים לאכול

פותחים שולחן גדול ועליו מכל טוב הארץ והעדה העירקית:

ביצים קשות לבנות וחומות,באבינג'אן שזה חצילים שחתכו אותם לפרוסות עגולות וצלו במחבת (אני מקווה שאני לא טועה) קציצות ירק שנעשות באופן מסורתי ביום חמישי בערב ומחולקות באותו ערב ומי שלא הגיע באותו ערב קיבל את מנתו ביחד עם הקובה במיה כשמגיע לקחת אותה ביום שישי בצהריים.

אגב מי שלא ראה עליה לרגל לאסוף את הקובה במיה מסבתא ש. (או היום מדודה ש.) לא חווה טכס כזה מימיו.

המהדרין מגיעים עם קופסאות פלסטיק שקיבלו שבוע קודם מסבתא ש.

המתרשלים בהחזרת קופסאות הפלסטיק מקבלים (קיבלו, היא הלכה לעולמה כאמור ) מסבתא ש. קופסת פלסטיק נוספת מהמזווה המתפקע שלה בצרוף אזהרה חמורה לא לשכוח להחזיר 2 קופסאות פלסטיק.

המהדרין לא היו מתאפקים ובמטבח  עם ריח הבישולים לשבת היו יושבים ואוכלים את המנה הראשונה של הקובה במיה הכתומה,ממצמצים בהנאה מהמעדן,מסיימים וממשיכים לעיסוקיהם.

כל השאר היו מקבלים את מנתם וממהרים לביתם לאכול את המנה מתי שהתחשק להם.

אגב מי שרצה לאכול גם בארוחת השבת קובה במיה יכול היה לעשות זאת,רק שהקובה לא התאימה למאכלים שהיו על השולחן.

על השולחן היו פיתות חמות,סלט ירקות חתוך גס,חומוס ,טחינה,ועמבה כמובן

בשנה הראשונה הייתי נפעם מהטכס שנערך כל שבת.

הבעיה העיקרית היה הרעש שעשו הילדים שרובם היו קטנים ושמחו מאוד על ההזדמנות להפגש

אחכ גיליתי שאני לא ממש מתחבר למאכלים  שלא השתנו עם השנים,מסורת זו מסורת ולא זזים ממנה גם לא כשחתן אשכנזי מגיע למשפחה:-)

ואז גיליתי שאני יכול להשאר בבית ולהתענג על הלבד לכמה שעות..

אגב ילדיי לא  התחברו למאכלים האלה לצערי,אבל זה לא אומר כלום כי כשהם היו קטנים יותר הם לא היו אכלנים גדולים של שום דבר חוץ משניצל ואורז

בני הצעיר צריך לומר שמבלה יומיים בשבוע  אצל דודה ש. מרצונו, פתוח יותר למאכליה לשמחתי.

סבתא ש. הלכה לעולמה לפני 10 שנים

המשפחה נפוצה  למקומות אחרים בארץ ודודה ש. שגרה  מאז בבית הגדול מנסה מידי פעם לכנס את המשפחה ולשמור על מסורת  ארוחות השבת .

הדבר היחידי שנשאר זה טכס לקיחת הקובה במיה בימי שישי בצהריים.

דודה ש. מכינה מאגר בסיר גדול ומגדרה,מגן יבנה מראש"לצ,מאור יהודה עולים אליה לרגל עם קופסאות פלסטיק

ומי ששוכח להחזיר מוזהר שלא ישכח בפעם הבאה..

רוחה של סבתא ש. שורה על מנהג הקובה במיה.

בלי קשר:

היום תשחק שחר פאר בדובאי בחצי גמר הטורניר מול ונוס וויליאמס,אגדת טניס ללא ספק,מדורגת ראשונה בטורניר וחמישית בעולם ששחר לא רק שלא ניצחה אותה מעולם,היא גם לא לקחה ממנה מערכה.

המשחק היום כאמור,ב 12 בצהריים ואולי הדובאיים יחרגו ממנהגם ויתנו לשדר את המשחק.

אני עדיין חושב שהקטע של מונה הכניסות הוא קטע הזוי לגמרי,למרות ההסבר של ברוטוס

יום שישי,כביסה ראשונה כבר במכונה, טאטאתי ושטפתי את הסלון והמטבח.

תיהיו טובים