מחר בערב נחגוג את ליל הסדר.

האמת שכל הקונספט של ליל הסדר אף פעם לא היה משהו שאני מחבב.

כל עניין יציאת מצרים וחציית ים סוף והליכה במדבר 40 שנה  לא נשמע מי יודע מה הגיוני.

כבר יש חלופות מדעיות לכל הדבר הזה ואפילו כבר הוכח שבני ישראל לא בנו את הפירמידות

אז מי אחראי לעזזאל על השמועה של עבודת הפרך שבה הועסקו אבותינו במצרים שבשלהם הפילו עלינו את עניין ליל הסדר הזה

וכל שנה יש הרגשה שאנחנו מתכנסים כי ככה זה,סוג של מסורת שאף אחד לא רוצה לשבור.

 וחס וחלילה שלא נעביר לילדינו שליל הסדר לא מעניין בסופו אף אחד אבל זו מסורת  ומי רוצה להיות אחראי על שבירת מסורת ועוד של ליל הסדר ירחם השם?

העניין שגם את הילדים מהרגע שעמדו על דעתם,זה גם לא מעניין ואם היה ניתנת להם הבחירה רבים מהם היו בוחרים  לבלות את ליל הסדר בצורות הרבה יותר אטרקטיביות כמו גם הוריהם,אבל הרי יש קשר של שתיקה, ההורים מעמידים פנים (טוב כמובן לא כולם,חלק מהחילונים) שהם ממשיכים את המסורת של הוריהם והורי הוריהם והילדים באים כי מכריחים אותם(טוב לא כולם כמובן,רק ילדים מעל גיל 12 נגיד שההורמונים עובדים אצלם שעות נוספות וגם זו הכללה)

אז מי  שדואג לעצמו מנסה לעשות את ליל הסדר כמה שיותר קרוב לבית.

לא ממש בבית כי זה מצריך השקעה ,השקעה כלכליתוהרבה עבודת ידיים כי כמארח אתה אחראי על האוכל או על רובו.

אם אתה מארח נבון אתה מחלק את המטלות בין האורחים,אבל לא בהגזמה ורק לאורחים שהם ממש קרובים

הרי לא תטיל משימת בישול או עשיית מאכל כזה או אחר על מישהו שאתה בקושי מכיר.

הכי טוב לדאוג שליל הסדר לא יהיה אצלך בבית ,אבל נאמר כמו אצלנו אצל דודה שולה שזה רחוב ליד,קרוב.

חודשיים לפני ליל הסדר  אני מרים טלפון לאחי ואחיותי וזוגתי לאחיה ואחיותיה

שנינו מבררים מה המגמה המסתמנת

מה שנקרא גישוש ראשוני

וגם מנסים להזכר איפה היינו בשנה שעברה...

לפעמים  יש תקלה כמו שקרה אצלנו שחברה של אחותי נכנסה בשבוע שעבר לניתוח כמו שסיפרתי וביקשה שאחותי תתארח אצלה בבית ותדאג לבישולים

כך קרה שהרצון שלנו לעשות עם הצד שלי לא יכול להתממש ומהר בררנו בצד של זוגתי

ואחרי שהערפל  התפזר  התברר שאנחנו נעשה את ליל הסדר עם אחיה של זוגתי ומשפחתו ועם דודה שולה  בבית של אמא של זוגתי שם מתגוורת דודה שולה בשנים האחרונות ושם יש הרבה מקום.

אז בסדר, פקקים נחסכו,כסאות לא צריך לסחוב ולשנע, אפשר להיות לבושים קז'ואל ואת רב האוכל תעשה דודה שולה ,אני צריך לקנות גפילטא ,כי אף אחד בצד המפואר של זוגתי לא יודע לעשות את המטעם ומה,ברגע האחרון יתחילו לעשות נסיונות?

אז זה הרע במיעוטו והעובדה הזאת מקובלת על כל הנוכחים במשפחתנו ויש הסכמה שבשתיקה שהיה יכול להיות יותר גרוע

ולא אפרט.

בכלל הפנטזיה הקבועה שלי במשך הרבה שנים הייתה לא להשתתף בליל הסדר.

כשהייתי רווק בעיקר בתל אביב רציתי להשאר בתל אביב ולצאת בערב לפאב,אבל  לא העזתי למרוד והגעתי בדחילו ורחימו לכל ליל סדר

וכשנישאתי והפכתי לאבא הייתה עלי אחריות,אותה אחריות  בעניין המסורת,זו שאסור לשבור חוץ מזה זוגתי באה מבית מסורתי ואי אפשר היה לעשות ,פוילה שטיק' עם  ארוע חשוב כזה.

ועכשיו  כל רצוני הוא  לגמור מהר וללכת:-)

ואת זה מחר יהיה קצת קשה לעשות ,כי אני,בכבודי ובעצמי אנהל את ליל הסדר,אשב בראש השולחן כמו שסבא שלי עשה שנים רבות וכמו שאבא שלי אחריו.

זה לא ממש מרגש אותי אבל אני מודע לגודל המשימה בעיקר שאשתי היקרה ביקשה  כבר לפני שבועיים שקצת  אדפדף באגדה של פסח,אזכר מה צריך לעשות כדי לא להתקע ואני כמו התלמיד שהייתי עוד לא פתחתי את האגדה בכלל..

וכמו ישראלי מצוי אני אומר לעצמי",יהיה בסדר,מעל 50 שנה אני חוגג ליל סדר,מה כבר יכול להפתיע אותי:-)

הרי לא נוסף עוד בן לארבעת הבנים עליהם מספרת האגדה,מכסימום אנהל את הסדר לאט יותר.

היינו אתמול בסוף שבוע במושב עגור.בעמק האלה.

 הגענו ביום שישי בגשם סוחף,עד כדי כך סוחף שנאלצתי  לעצור בצד הדרך את האוטו כי מרב הגשם לא ראיתי את הכביש.

אבל הגענו וקיבלנו  בית מתוק  להפליא עם 2 חדרים ומטבח מתוחזק ונוף מקסים שבגלל הגשם יכולנו רק להסתכל עליו מהחלון.

לא היה אינטרנט אבל היה רדיו עם דיסקים בעברית והיה שקט  ומופלא

בערב נסענו למסעדת ,הפעמון' ביישוב הסמוך גבעת ישעיהו והיינו יחידים ביחידה,כלומר במסעדה.

היינו לבד לגמרי,והיה נורא מוזר אבל האוכל היה טעים,המלצרית חביבה וצ'יפרו אותנו במיני מנות אחרונות כששמעו שאנחנו חוגגים אצלם יום נישואין וגם כל הסיפור לא עלה הרבה כסף

למחרת המשכנו לנוח והיה סבבה לגמרי

הקטע המצחיק היה שהיה שם ג'קוזי ואנחנו לא הצלחנו להפעיל אותו,מאיפה שנדע להפעיל אותו? יש לנו ג'קוזי? לחצנו על כל הכפתורים,סובבנו  איפה שהיה כתוב לסובב ונאדה,הג'קוזי סרב לעבוד

האמת שבאמצע כל הנסיונות  חשבנו להתקשר לבעלת הצימר אבל  ויתרנו,אחרי כל כך הרבה מאמצים, החשק יצא:-)

הכותרת  "רמקולים בכיסא של הנהג" מבטאת סוג של חוויה טובה שעברנו

השורה לקוחה ממערכון של הגשש בה שייקה וגברי  מנסים למכור לפולי אוטו והם מהללים את האוטו ואת מה שהוא מסוגל לעשות .ככה הרגשנו בצימר הפשוט  והמקסים שהיינו,סוג של חוויה אחרת

למערכון כמובן יש המשך אבל ההמשך לא רלוונטי לגבינו וטוב שכך:-)

מחר ליל הסדר,שיהיה לכולנו חג שמח ובטוח

היום בני האמצעי חוגג יום הולדת 15 ! בערב נאכל עוגה ונדליק נרות ונחבק אותו

תיהיו טובים