תום כתב פוסט שבדק את גבולות האמת והשקר בבלוגים.(אני לא נותן לינק כי גם ככה המסכן טובע בים התגובות וספק אם יחלץ מהן בשנה הקרובה..)

האמת , כבודו של  הפוסט המצויין שלו  ומעורר המחלוקת במקומו מונח אבל אין ספק שהעניין מצוי בתגובות אליו וכמו שעדה הגדירה את זה הרי שם התחוללה הסערה האמיתית.

אני ברשותכם רוצה להתייחס לנישה צרה,לאחריות של הכותב כלפי קוראיו,בלי שום קשר למה שנאמר בפוסט של תום,אלא אך ורק כהשראה מהתגובות.

 והשאלה הראשונה שאני רוצה לעלות ולהשיב עליה בעצמי היא מה מידת המחוייבות המוסרית שלנו לקוראינו, והאם יש כזאת. 

מהמקום בו אני נמצא ,אוטוטו 7 שנים אני יכול לומר את דעתי הצנועה שהיא מאוד פשוטה:

אני מחוייב לכתוב את האמת לגבי,לא בהכרח את כולה,אבל מה שאני בוחר לחשוף שיהיה אמיתי, אני מחוייב לנהוג בהגינות ובכבוד במגיבים שטרחו ובאו לקרוא ולא להעלם להם ככה פתאום בלי התראה מוקדמת.

אני יכול ורשאי לעשות הפסקות בכתיבה אבל זה יהיה ראוי ומכובד אם אודיע על כך לפני זה.

אני מחוייב להתייחס בלי התנשאות לתגובות של המגיבים,לדעתי אגב אני מחוייב להגיב לכל תגובה שנכתבת אצלי ואני מאמין שאני עושה כך

ואני אומר את זה כי זה לא מובן מאליו,יש אנשים שמפרסמים פוסטים ולא מגיבים על תגובות שמגיבים להם בפוסט

או מגיבים אחרי זמן שהוא כבר לא רלוונטי

בהתחלה "ויתרתי" להם,המשכתי להגיב  אצלם אבל בשנה האחרונה הגעתי למסקנה שהם לוקחים אותי כמובן מאליו

והאינטרקציה הזאת לא מתאימה לי יותר,יש משהו לא תקין בהתנהלות שלהם ואם הם בוחרים לפרסם פוסט ומצפים לתגובה יואילו ויעשו מאמץ לכבד אותי ולהגיב על מה שכתבתי,לא יעשו זאת,אני לא אגיב אצלם ולדעתי זה לא קטנוני

זה סוג של הדדיות שאני מצפה לו.

אגב למלעיזים בלי שם,לכאלה שמקללים אני לא מרגיש שאני מחוייב לענות ואני גם משתמש בזכותי למחוק את תגובתם.חופשי ואני לא רואה בזה בעיה

(מישהו פעם "החזיק" את העובדה הזאת לרעתי,זה בסדר זכותו לחשוב כך,אני עומד על זכותי למחוק תגובות של טרולים).

לא אמחק תגובה ואענה על כל תגובה  של מי שמגיב תחת שם או כינוי ובלוג שהוא עומד מאחוריו

אבל אין לי מחויבות כזאת לדעתי למי  שמגיב בצורה מגעילה ללא שם.

אגב לטעמי הבלוג שלי הוא לא דמוקרטי,הוא לא "של המגיבים" כמו  שבני ידידי גורס, הוא שלי בלבד ואני כמו שאמר רבין המנוח : אני קובע ואני מנווט

אנשים יכולים להציע ודאי,אבל  אני הפוסק האחרון בבלוגי

ואני חושב שזה טבעי שכך יהיה אצל כל אחד שמחזיק בלוג.

תראו ,נוצרות כאן מערכות יחסים,קבוצות תמיכה אם תרצו,אנשים  כותבים את עצמם לדעת כאן

חלקנו הגדול משתמש בבלוג כמראה,

לא למשחקים או לנסיונות ,ודאי לא על אנשים אחרים.

תראו,אני מחשיב את עצמי אדם בוגר ואחראי,אני בוחר את רשימת הקוראים שלי באותן אמות מידה

אין לי זמן וחשק למשחקים,אין לי חשק לעמוד למבחנים,אני לא רוצה  ולא נעים לי להרגיש כסיל כי לא הבנתי מה  כוונת הכותב שאותו אני קורא ואם אני מרגיש כך גם אחרי שניים או שלושה פוסטים שמעמידים אותי באור כזה אני פורש לי בשקט.

 לי יש בעיה ספציפית   עם אנשים שכל הפוסטים שלהם מורכבים משירים שכתבו.

אני מה לעשות מתקשה בהבנת הנקרא כשמדובר בשיר

אבל הם חברי,ואני רוצה להפגין נוכחות  ולומר הייתי כאן ואני מעריך את מאמציך.

אז אפשר לבוא ולבקש מראש שחרור (תודה עדה)

ואפשר לנסות למצוא חוט עדין שממנו ניתן למשוך תגובה הולמת,זה בקטנה ולא ממש קשור לנושא ,רק ניצלתי את ההזדמנות:-)

רבות במהלך השנים דובר על אלה שנעלמים מכאן.

אני יכול לעשות רשימה נאה מהאנשים שהכרתי והם כבר לא כאן והיא תיהיה ארוכה כרשימת המינויים הפעילים שלי.

חלק היו נחמדים מספיק כדי להודיע  שהם פורשים וחלק לא(פוסי גאלור יקירתי? )

 וזה לא כמו בעולם האמיתי שאתה יכול להרים טלפון ולשאול מה קורה ולאן נעלמת,

נכון,אפשר לשלוח מייל,לבדוק אם המתאייד בחר לכתוב במקום אחר

אבל לדעתי המינימום ,אם יצרת מערכת יחסים כזו או אחרת היא להודיע לפני שאתה מתאייד

אני גם לא מציע להצהיר הצהרות על הפסקת כתיבה או על עזיבה,אם אתה לא ממש נחוש לעשות כך ,אתה אף פעם לא יודע מתי יגיע הדגדוג הזה באצבעות שאתה לא יכול להתגבר עליו ואז מה,חצי מהפוסט יוקדש לדגדוג הבלתי נשלט הזה שהחזיר אותך לכתוב?

אני רוצה ברשותכם להתחייס לעוד מימד בכתיבה כאן:

מי שלא יודע  יש כאן בלוג שנקרא "עיר מקלט" (מי שרוצה קישור,אשמח לתת במייל)

הבלוג עיר מקלט כשמו כן הוא  הוא מקום שבו אפשר לכתוב פוסטים בעילום שם ,פוסטים שלא תעיזו לכאורה לעלות בבלוג שלכם מהרבה סיבות

באופן אישי מעולם בכל הזמן שהבלוג קיים לא כתבתי שם.

פעם או פעמיים התכוונתי לעשות זאת ואחכ החלטתי שיש לי ביצים מספיק גדולות כדי להתמודד עם כל תגובה  בבלוג שלי

ואין לי צורך להסתתר מאחורי פסבדונים בבלוג  אחר

אבל זה אני ולא כולם אולי יכולים לעשות את זה ואני לא שופט אחרים.

במאמר מוסגר אומר שאני גם ממעט להגיב שם ואמרתי את זה שם לא פעם ולא פעמיים

חלק מהמגיבים מגיבים בשמם וחלק בעילום שם,לנעלמי השם יש נטיה  איך לומר להשתלח באלה עם השם

ולי זה לא נעים,אני מניח שגם לאחרים(ביים?)זה מרגיש ככה  אבל הם בניגוד אלי מתגברים על האי נעימות הזאת.

אז במשך הזמן כתבו שם על אהבות ובגידות על פנטזיות בסקס ועל כל מה שאתם יכולים לעלות על הדעת.

אבל הפוסט האחרון נכתב על ידי מישהו ששונא את הכלב שלו ורוצה להתפטר ממנו.

הפוסט קשה לקריאה לאוהבי חיות בכלל וכלבים בפרט,זה נכון

וישר מתנפלים עליו,ומקללים אותו והלוואי שימות ועוד כהנה וכהנה

הלובי הזה של  אוהבי בעלי החיים הוא לובי קיצוני, מגעיל ואין לו גבולות עד כדי כך  שנציגיו ששלחו זרועות ארוכות  והגיעו עד לבלוג הנידח הזה(טוב זה קצת ציורי ודרמטי אני יודע)

אז לכתוב על לבגוד באשתך,או בבעלך או על דברים דומים זה בסדר,זה נורמטיבי ,אבל להפסיק לאהוב את הכלב שלך זה אסור אה?

מהרגע שלקחת כלב,נוח או לא,זו עיסקה לכל החיים אה?

והם גם יודעים בדיוק מה טוב לכלב,אתה שולי בכל הסיפור הזה

איזו צביעות והתחסדות זו להרשות לכאורה או  לתת מקום בבלוג הזה לסיפורי אהבה בגידה וכו'

אבל פוסט של מישהו  שלא אוהב את הכלב שלו הוא מוקצה,גם שם.

אז אני רוצה לומר  שאם יש מקום כזה ,עיר מקלט' שהוא מקום לכולם ואם יש ביקורת על פוסט מהסוג הזה היא צריכה כמו שעשו חלק מהמגיבים להעשות בצורה מכובדת,שמכבדת את המקום המיוחד שנועד לזה ולא לשחק אותה טרול מגעיל וקטן.

בלי קשר:

ביום שישי הקרוב  ה-9.4 בשעה 15:00  באיטדיון טדי בירושלים יתקיים משחק הבית האחרון של הפועל קטמון ירושלים מול בית"ר אשקלון,כל תוצאה מלבד הפסד תבטיח את עלייתה של קטמון לליגה ב' ובהנחה שלקטמון יש הפסד אחד בכל העונה הזאת ובהתחשב בעובדה שבין קטמון ואשקלון מפרידות 13 נקודות הרי שעלייתנו מובטחת.

במאמר מוסגר צריך לומר שקבוצת הפועל ירושלים שנמצאת במקום האחד לפני האחרון בליגה הלאומית תרד כנראה לליגה א'

ואם ירצה השם,היא תתאחד לקראת העונה הבאה עם קטמון (וזה בתנאי כמובן שיוסי סאסי וויקטור יונה יפנו גם את מקומם הסמוי מאחורי הקלעים) ואז באמת יבוא לציון גואל,לא סתם

הכותרת,בלי יכולת להתאפק, מתוך שיר של פוליקר

אני סיימתי,תיהיו טובים