צנחתי למיטה  בסוף יומן החדשות אתמול,הייתי כל כך עייף שלא הצלחתי להחזיק מעמד.

האמת שאחרי ארוחת הצהריים באל תנור,בכפר ריינה בפאתי נצרת,החזרתי את זוגתי ואת הילד הצעיר שהצטרף אלינו לנסיעה

למאהל מחנה הקיץ של הצופים ביער ארבל שנמצא כ2 קמ'  מזרחית לצומת גולני (לכיוון טבריה)

 וכבר אז חשבתי להתקשר לחבר שגר בכרמיאל ולהגיד לו שאני בא להניח אצלו את הראש לשעה קלה,או לחברה לעבודה שנמצאת כל שבת אצל חבר שלה בפוריה בואכה כפר תבור,אבל  החלטתי לנסוע הבייתה איך שאני.

אז בסופו של דבר יצאנו בסביבות 9 בבוקר אתמול ובערך ב11 הגענו.

תשמעו,הרבה שנים עברו מאז הייתי בפעם האחרונה במחנה קיץ של איזושהיא תנועת נוער וכמובן שלא זכרתי

זו עיר,פשוט עיר שיש בה כמעט הכל

החל בשער המאובטח כל שעות היממה שמי שרוצה להכנס זקוק לאישור שאכן הוא בא לבקר את הילד שלו ,המשך בצעידה לא קצרה אל המאהל הרלוונטי

בדרך אתה רואה המון מבני שירותים,כימיים כאלה,המון ברזיות עם מים ומשני צידי השביל הרחב מאהלים מסודרים שנבנו על ידי הילדים,או החניכים הבוגרים צריך לומר

תשמעו,עכשיו אני מבין מה עשה הבן שלי חלק מהזמן לפחות בשבט

הם הקימו מעצי במבוק מאהל לתפארת+ שער כניסה מפואר(שבני היה ראש הצוות שהקים אותו) וגם כל מיני יצירות לפי נושאים.

למשל שבט הצופים שעליהם נמנה בני  בנה  כל מיני  מבנים לפי המיתולוגיה היוונית

אני לא בקי צריך להודות על האמת במיתולוגיה הספציפית ולמרות שבני האמצעי נקב בשמות המבנים,אני לא זוכר כרגע (והתמונה שצילמתי מסרבת גם לעלות  חולירע יאסנה)

בשטח הסתובבו אלפי ילדים,אתם יודעים מה אולי לא אלפי אבל מאות.

רק מהשבט של היישוב שלנו  הגיעו כמה מאות והמאהל של השבט,רחש  רחשים של דבורים עמלניות.

המבנה המרכזי גם אם לא היה  הגדול שבהם היה המטבח

שאליו אתמול בגלל שהיה יום שישי לא הפסיקו להגיע הורים של חניכים שבאו לבשל.

אחר הצהריים ב5 התנהל גם טכס שאליו לא תאמינו הגיעו ראש המועצה שלנו,מנהל מח' החינוך של היישוב ועוד כמה עסקנים שתמיד מלווים את ראש המועצה.

אם נסיר לרגע הצידה את הציניות אני מוכרח לומר כל הכבוד לעסקני היישוב.

הבחירות רחוקות,לאף אחד מהם אין ילדים בגיל הרלוונטי וזה לא מובן מאליו שיעזבו את ביתם ביום שישי אחר הצהריים,יסעו 3 שעות כדי לכבד בנוכחותם את ילדי היישוב שנמצאים בצופים.

אני מודה (ועוזב ירוחם) שעד שראיתי את המחנה והפעילות שהתרחשה בו הייתי סקפטי ודי ציני  לפעילותם

שיניתי את דעתי גם בגלל   שכל החודש האחרון אני "פוגש" באשמורת הבוקר הראשונה כשאני יוצא לעבודה ילדים שיושבים על ברזלים באפס מעשה (יושבים על ברזלים כמטאפאורה כמובן),שותים,מעשנים ולא עושים כלום וסתם "מעבירים" את החופש שלהם

ואני מעריך יותר את  בני שבחר לעשות דברים אחרים.

בצהריים  נסענו לאל תנור,מסעדה שנמצאת בכפר ריינה שהוא נמצא בפאתי העיר נצרת.

בשביל להגיע לריינה חוצים את כפר כנא וזוגתי שלא מכירה את האזור כל הזמן בודקת אם אני יודע לאן אני נוסע ושלא טעינו בדרך וניכנס אנא עראף לסוריה:-)

צריך לומר קודם שלפני שיצאנו מהמאהל לארוחת הצהריים,היא שמעה  שעומד להתנהל טכס בסביבות 5 אחר הצהריים  והיא החליטה להשתתף בו,בנתיים הגיעו עוד ועוד הורים שחלק מהם נשאר לישון שם כדי לעזור בפירוק המאהל

כי ביום ראשון כולם חוזרים הבייתה

מכיון שהיא מצאה לעצמה טרמפ,סיכמנו שנלך לאכול,כשנסיים אני אחזיר אותה ואת הילד הצעיר למאהל ואסע לדרכי.

הגענו למסעדה,יכולנו למלא את כל השולחן בסלטים מכל טוב הארץ והיו כאלה הרבה,אבל היינו רק שנינו והילד ולא רצינו להתמלא ולהתפוצץ מרב אוכל,אז הזמנו מעט מנות ראשונות. כולל חומוס מצויין ואחכ הזמנו מנות עיקריות.

אני אכלתי צלעות טלה זוגתי והילד שישליק פרגיות 2 המנות באו  עם מג'דרה על מצע של חסה ולשניהם צורפו גם תפוחי אדמה אפויים בתנור

(אם המחשב המרגיז הזה  היה מסכים הייתי יכול לעלות תמונות רק שהוא לא מסכים ואני לא מצליח לעלות  וזה מרגיזזזז)

האמת שבכל פעם שהגיע מנה חדשה לשולחן קמתי ממקומי וצילמתי והמלצרים החביבים הסתכלו די בחשדנות וודאי שאלו את עצמם

מי זה הבן אדם המוזר הזה שמצלם את האוכל שלו

 מילמלתי במבוכה משהו על העובדה שיש לי בלוג ואני רוצה לעלות לשם תמונות שיספרו על  האוכל המצויין שלהם

אני לא ממש  מתחייב  שהם הבינו לגמרי  את מטרת הצילומים,אבל אף אחד לא אסר עלי לצלם.

כמובן שלא יכולנו לסיים את המנות הגדושות ,אלה נארזו והיום נמשיך לאכול אותם

אני לא בטוח שיצאנו בזול מהעסק,למעשה  אני בטוח שלא יצאנו בזול,אני מכיר מקומות יותר זולים

היינו 2 אנשים וילד שהוא לא אכלן גדול וחילק מנה  עם אמא שלו וגם אחרי ששניהם אכלו נשאר  עוד אוכל על הצלחת  ושילמנו כולל הטיפ כ250 שקל.

אבל הייתה אווירה נעימה,היה מזגן (נו מה) ובסדר,אז שילמנו קצת יותר.

יצאנו מריינה,חצינו את כפר כנא הסתובבנו ימינה ,עברנו את צומת גולני והגענו למאהל . 

החזרתי את זוגתי והילד  ונסעתי הבייתה כשאני מתפלל שאחזיק מעמד ולא ארדם

אז נכון הייתי יכול כמו שכתבתי למעלה לעשות עצירה אצל  מי מחברי שגר לאורך הדרך,אבל ככל שגמאתי את המרחק והתקדמתי לכיוון הבית הרגשתי טוב וערני ורציתי כבר להגיע.

הייתה חוויה מיוחדת,לא הייתי נשאר לבשל כמו זוגתי או להיות נוכח טכס כי זה לא עושה לי את זה ויש גבול,קצת זמן לעצמי ביום היחיד שיש לי

ובני מבין אותי,הוא שמח לראות אותנו,הבאנו לו כל מיני צ'ופרים וממתקים,הזכיר לי קצת ביכורי הורים בטירונות שלזה עוד יש זמן

וראיתי אותו בסביבתו הטבעית השניה,בצופים

היה אחלה

בדרך הבייתה,שישי אחר הצהריים,שמעתי ברדיו את השיר המצמרר הזה

 ערב מול הגלעד

"האילנות כל כך כבדים

כופף הפרי את הבדים

זו השעה המרגיעה

בה נרדמים הילדים

אל הבקעה מן הגלעד

טלה שחור ורך ירד

כבשה פועה בוכה בדיר

זה בנה הקט אשר אבד

ישוב טלה אל חיק האם

ישכב בדיר וירדם

והכבשה תישק אותו

והיא תקראו אותו בשם

נסתר הליל בין הבדים

והנביא הגלעדי

יורד דומם אל הבקעה

לחזות בשנת הילדים

ישוב טלה אל חיק האם

ישכב בדיר וירדם

והכבשה תישק אותו

והיא תקרא אותו בשם"

השיר המצמרר הזה,עם המילים המפעימות שלו נכתב על ידי לאה גולדברג ,ואני אומר בפעם האלף,כבר לא כותבים שירים עם מילים כאלה

מי יבין מה זה בדים בכלל

והלחין אותו  אחד מהמלחינים הכי גדולים שהכרתי כאן,מיקי גבריאלוב

ואריק איינשטיים האלמותי שר אותו

כשאתה נוסע ביום שישי אחר הצהריים מהר לעמק,שדות ירקרקים פרוסים לפניך ואתה שומע את השיר הזה

הקונוטציה הראשונית הייתה שהשיר  כאילו נכתב לאביבה שליט,אמו של גלעד

וגם לכל הילדים שהמחוייבות הראשונה שלנו כהורים להגן עליהם.

 ואם זה היה אכן כך גלעד שליט כבר הייה בבית ושלושת הילדים שרצח המטורף בן דוד מנתניה היו חיים איתנו היום.

היום אני לוקח את בתי הבכורה לבית המחסה לכלבים של אגודת " תנו לחיות לחיות"ליד רמלה שם היא מתחילה להתנדב

מחר מתחיל אוגוסט,חודש של ימי הולדת של היקרים לי

תיהיו טובים