אחרי שינה של כשעה ומשהו שלוותה בכאבי ראש עזים התעוררתי לתוך עיניים שהתבוננו בי.

לוקח לי מהר מאוד לעבור ממצב אחד לשני כשאני מתעורר וכך שברגע אחד ישבתי מולו.הרופא האחראי על המחלקה.

הוא הסתכל עלי בפנים חמורות,פתח את הפה ובמשך 10 דקות מנה את פשעי,דיווח לי עד כמה מצבי חמור,מה הוא והצוות שלו הולכים לעשות בזמן הקרוב בקשר אלי וקינח באזהרה חמורה באשר ללקיחת התרופות שינתנו לי בבית החולים.

על זה קצת התפלאתי ביני לביני,אנשים חולים,באים לבית החולים להרפא ולא לוקחים מכל מיני סיבות את התרופות שלהם? הזוי לגמרי

הופתעתי מאוד כשאחות שהגיעה עם תרופות, בפעמים הראשונות ממש נעמדה לידי ובדקה שאני בולע את כל הכדורים.

כאילו ראבק,מה אתם חושבים שאעשה איתם? יש לי צינור מהחדר ישר לשוק השחור של התרופות?

בנתיים סופקה ארוחת בוקר, נסבלת, שגולת הכותרת שלה הייתה דייסה סולת.

תשמעו חברים,כשאני הייתי ילד,אבא שלי היה מכין בכל שבת בעיקר בחודשי הסתיו והחורף,סיר דייסה סולת

כשהדייסה הייתה מוכנה,היה מפזר 2 כפות סוכר מערבב ומגיש לנו.

הטעם היה גן עדן

חם בבטן ומתוק,אין דברים כאלה.

אני זוכר כאילו היום איך הדייסה הייתה מחממת את הגרון ואת בית החזה,עד כדי כך היא הייתה חמה לעיתים שהיינו טופחים על בית חזנו כדי שהדייסה תרד מהר יותר:-),כי החום המתפשט היה בלתי נסבל כמעט.

ובכן הוגשה דייסה סולת,לבן( כמו גיל) מעט סלט,ביצה קשה,2 פרוסות לחם,ומיכל קטן של גבינה לבנה.

 בימים שהייתי שם,אכלתי בקביעות את הדייסה ואת הגיל וזוגתי הביאה תספוקת של כריכים מארומה,כי אין ברירה.

משהסתיימה ארוחת הבוקר,התנפלו עלי צוותים רפואיים מיומנים,מה אומר לכם,את כל מה שהחסרתי בבדיקות מהאישפוז הקודם

נעשה ביום הזה

CT חזה,תפקודי ראות,צילום רנטגן של הכליות,,בדיקות עיניים,לקיחת דם,כשאני מתלונן שכאבי הראש מתגברים, בצד ימין הם מכניסים לוריד שנפתח ונסגר בפקק,שאגב יש לו מפצל  כמו  בחיבורי חשמל,הם יעילים,בפיצול הימני הם מזרימים תרופה אחת ובשמאלי תרופה אחרת

אל תחשבו אגב שהיד השניה יכולה להשתעשע,גם היא מחוררת ועמוסה  במפצלים למיניהם.

החזה העליון מחובר למוניטור,לרגליי  מחובר מודד שמודד א.ק.ג או משהו דומה לזה למרגלות המיטה ערכה לעשות פיפי(כי מי יתחיל לפרק לך את כל האיבזור הזה כדי שתלך לעשות פיפי? אה ? מי? ,ערכה להקאה

ועל הזרוע השמאלית למעלה,כמעט מהרגע שהגעתי מורכב  מד לחץ דם עמלני במיוחד.

ביומיים הראשונים לשהותי מד לחץ הדם הזה עבד ללא הפסקה,כל 10 דקות מדידה.

וחונק את היד , המודד האחולבלוע הזה,תופס,מתהדק,מתהדק מתהדק עד שהיד צועקת הצילו ובבת אחת מוציא אוויר ונותן  תוצאה המכלוא

(אתמול אגב קניתי בבית המרקחת מד לחץ ביתי,כל רבע שעה אני מכניס את היד ומודד ורושם את התוצאה,ממש טוטו, אפשר לקחת הימורים)

וכל היום עוברים בסך רופאים ואחיות,אחים כאלה וכוחות עזר כאלה,מנקים,מסיעים (על אלה עוד אכתוב אגב)

ואני בתווך מרגיש רע,כואב לי הראש ומקיא,חופשי מקיא.

היום אני יודע שבאיזשהו שלב אחת הרופאות הבכירות הציעה לעלות אותי למח' לטיפול נמרץ  ולקבל שם טיפול אינטנסיבי ואגרסיבי  מזה שקיבלתי במחלקה,אבל מנהל המחלקה איש יקר,עדין ורך ששמו פרופסור גרוסמן,הבחין באיכויות שלי כחולה מן הסתם:-)

וחשב שעדיף לשנע את התרופות ממח' טיפול נמרץ למחלקה וכך נעשה ולאט לאט כאב הראש פחת והתייצבתי.

ברשותכם אחזור אחורה כמה שעות:

כשהגעתי למחלקה אחרי שסיימנו את כל סידורי ההרשמה (אשכרה ככה ההרגשה) ביקשתי מהאח האחראי לשלוח מייל מהמחשב של המחלקה למישהו מחברי מישרא, כי אני "מנהל פורום גדול באינטרנט ואף אחד לא יודע שאושפזתי" לא הייתי במצב להתחיל להסביר לזוגתי הטובה איך להכנס לדף העריכה שלי והאח האחראי חשש כנראה  שמישהו יראה אותו נותן לי  להתעסק במחשב (4 בבוקר,חושך מצרים במחלקה מי יראה? )

בקיצור נכנסתי לתיבת הדאר  שלי ושלחתי לגם אמא מייל  (אגב מגיע לה מזל טוב היא שוב הפכה לדודה) בו ביקשתי ממנה לכתוב פוסט שאני בבית החולים,מאושפז, מרגיש סביר וכו'

הוספתי את שם המשתמש שלי והסיסמה לצורך כניסה לדף העריכה ושלחתי.

לפני זה כשידעתי שאהיה מאושפז שלחתי מהמיון SMS לאילנה העורכת של ישרא,מסרון בו  אמרתי לה שאישפזו אותי ושלא תישכח להחליף ,נושא חם' וכו' וכו'.

אגב  מהיום הראשון באו די הרבה מבקרים,וצלצלו הרבה מאוד אנשים,כולם דאגו לשלומי,כולם אוהבים אותי ואת זוגתי וזה נורא מחמם לב

יש לי רק דבר אחד לומר (בשם כולם כדברי המשורר דניאל סנדרסון): אין צורך,ודאי לא ביום הראשון.

אני אומר לכם,הפלאפונים של זוגתי ושלי לא הפסיקו לצלצל וזה נהדר מצד אחד אבל טיפל'ה מפריע מהצד השני.

אבל אני התרכזתי בכאבי ובטיפול שניתן לי,לא  יכולתי לדבר,אשכרה פיזית לא יכולתי !

וזוגתי במקום לתמוך בי או לנוח קצת הפכה למרכזיית טלפונים. והבעיה שהיא חטפה שפעת בדיוק בימים האלה.

אני מבין לגמרי,מעריך ומודה לאנשים שרוצים לתמוך,רק שלפעמים יש הרגשה שהם חושבים שאם לא יתייצבו ליד מיטת החולה  ירשם להם מינוס גדול  בסל ביקורי החולים שהם מנהלים מול המלאך האחראי ולא היא

כשירד הערב הייתי תשוש לגמרי,מצבי התייצב וכאבי הראש פחתו

גם זוגתי פרשה הבייתה ובחדר (בו התמזל מזלי להיות במיטה ליד החלון ומתוך שלושה ימים ,יומיים לבד) נשמע רק התקתוק המונוטוני של המוניטור אליו הייתי מחובר מצד אחד

ובהתנשפויות הקבועות של מד לחץ הדם שהיה מחובר אלי ליד ימין ואפילו מצאתי תנוחה נוחה לישון עם 2 אלה.

במאמר מוסגר אומר שעל כל המתואר כאן צריך להוסיף  את העובדה שברגע שאתם דורכים כחולים במחלקות האישפוז של בית חולים,אתם עוברים לתפקד כמובן בפיז'אמה.

אני לא לבשתי פיז'אמה הרבה שנים,תאמינו  לי,איך שאתה לובש פיג'אמה,אתה כבר מרגיש אומלל,תוסיפו לפיג'אמה, כיסא גלגלים שבו אתה מועבר לצילומים ובדיקות כי אתה חולה ואסור לך להתנייד רגלית ואתה נחשב אומלל כיפליים.

חסר שתלכו עם צ'מבלולו  ואתם חוזרים להיות האיש ההוא ממעברת אשקלון בשנות החמישים:-)

(זה בזכות ספר שקראתי בין לבין בבית החולים ששבר אגב את קבעון הקריאה שלי)

בפרק הבא: על  כל אלה בבית החולים שהם לא רופאים או אחיות

תיהיו טובים