אתם יודעים אני קורא כבר כמה ימים את הפרוטוקולים של ישיבות הממשלה  אז במלחמת יום כיפור.

דיין,גולדה מאיר ועוד חבורה של פוליטיקאים שבתקופה ההיא לפני 37 שנה ניהלה את המערכה.

מדהים בכל קנה מידה הנתק בין מנהלי המלחמה לחיילים בשטח.

אני מודה שאני לא זוכר את כל הפרטים של ימי המלחמה הראשונים

עבר יותר מידי זמן

אבל את הדברים שאני כן זוכר ,לא אשכח מן הסתם לעולם

צריך להבין,היינו ילדים,אני הייתי בן 21 אבל ילד

חצי שנה לפני זה  עברתי מהחממה של גרעין הנח"ל שהייתי בו לעולם אחר לגמרי

הגעתי למקום שאני לא מכיר,בלי חברים שיהיו איתי,הייתי בסוג של הלם בתקופה הראשונה

תוסיפו תנאים מאוד לא קלים,מאוד רחוק מהבית,מאוד

געגוע בלי סוף לציוולזציה, לחבר'ה מהגרעין ,לקיבוץ

לא היו טלפונים סלולרים,טלפון רגיל לא היה

היינו מתקשרים עם הבית דרך 2 ולפעמים 3 מרכזיות צבאיות שכשלא שמעו המרכזניות היו מעבירות את המסרים למי שאיתו היינו אמורים לשוחח

זה היה הרקע כשסיימנו אימון גדוד באזור רפידים בראש השנה של 1973

כתבתי על המלחמה ההיא די הרבה ב7 וחצי השנים שאני כאן

תארתי תיאורים,המחשתי פחדים,סיפרתי על מקומות עם שמות מהאגדות

אני לא זוכר שדיברתי על היומיים הראשונים שעליהם מדבר הפרוטוקול של ישיבת הממשלה ששוחרר היום לאור.

היינו גדוד סדיר,תותחנים,גדוד 403

היינו  באימון ברפידים ובשישי ,ערב יום כיפור נסענו לכיוון טסה

אם תסתכלו במפה שמצאתי בגוגל

תראו שטסה נמצאת בגזרה המרכזית מול תעלת סואץ,אם אני זוכר נכון כ 15 קמ' מהתעלה

ליד השם טסה כתוב  MENDLER

מנדלר הוא אלברט מנדלר שהיה מפקד האוגדה שלנו שנהרג במהלך המלחמה.

היו 2 גדודי תותחנים סדירים בהתחלת המלחמה בסיני  הגדוד שלנו שישב בגזרה המרכזית וגדוד 402 שישב בנברון דרומי בגזרה הדרומית על קו המים

היינו בכוננות למלחמה מזה שבוע שכל יום הלכה והחמירה

לכן לא מובן לי כשאומרים שצה"ל לא היה מוכן

אולי לא ידעו בדיוק את השעה בה תיפתח המלחמה אבל אנחנו היינו בכוננות כאמור מאחרי ראש השנה.

בשבת בסביבות 10 בבוקר התחלנו לנוע כאמור לכיוון טסה

כשאתה חייל פשוט בתוך טנק,איש צוות,לא בדיוק מספרים לך כל רגע מה קורה

רב הזמן אתה לא יודע אפילו לאן נוסעים

אתה ניזון מהוראות שמפקד הצוות שלך מקבל בקשר ולמזלנו  היה לנו מכשיר קשר שהיה על הרשת של החמ"ל וכך יכולנו לשמוע מה קורה "בחוץ"

כלומר  יכולנו לדעת מה קורה ביחידות שכנות ולפעמים העברנו את הקשר לרשת של מפקדת האוגדה שלנו ולרשת של האוגדה של אריק שרון האוגדה השכנה שלנו ויכולנו לשמוע  קצת מה הולך.

 קצת אחרי 2 בצהרים הגיעו מטוסים

תשמעו זו לא חוויה מומלצת,הם אומנם לא הפגיזו אותנו כי היו להם משימות אחרות

אבל לראות מיגים מעל הראש שלך בתוך סיני זו חוויה מאוד מפחידה

אחכ התחילו להפגיז אותנו ואנחנו  התחלנו להפגיז בחזרה

אם  יש משהו שהתחברתי אליו בדברי דיין על מה לעשות עם המוצבים אותם ניסו המצרים לכבוש, אני יכול לומר שניסינו בכוחנו הדל למנוע מהמצרים לכבוש מוצבים שהיו על קו המים בגזרה המרכזית.

מיום שבת אחרי הצהריים ולדעתי עד יום שני בבוקר ירינו בלי הפסקה על "חביות" במוצבים שלנו

החביות היו סימונים שהונחו שם אחרי  או במהלך מלחמת ההתשה שהייתה בתעלה אחרי מלחמת ששת הימים בערך משנת 68 עד סוף 1970 אני חושב

ולכל קציני התצפית של התותחנים היה הסימון של החביות

היה ברור שאם אנחנו יורים על חביות מצבנו רע.

שמענו בקשר  בהתחלה את הדיווחים מהמוצבים האלה,אחכ הדיווחים הפכו  לקריאות בהולות לעזרה

ואנחנו הבנו מה זה אומר וירינו,כמו משוגעים ירינו

אני לא יודע איך היום צוות מתפעל תותח מתנייע,אני מאמין שהרוב נעשה  על ידי מנופים כאלה

אנחנו היינו צריכים להרים פיזית פגזים ששקלו 50-60 קג',לפרק את הראש להכניס חנ"ות

לשים את הפגז על המגש לפתוח סדן ולירות

והרעש חברים שיוצא פגז הוא מחריש אוזניים

כשלא הפגיזו אותנו הוצאנו 5 פגזים בדקה,אבל רב הזמן הופגזנו והיינו צריכים לזוז ימינה ושמאלה אחורה וקדימה ולהמשיך לעבוד כי היה לנו ברור ביומיים האלה שאין מי שיסייע למוצבים האלה,חוץ מאיתנו

שאריק שרון לא יצליח לחבור אליהם,למרות מה שאמר וכשאתה שומע בקשר  יריות  בתוך האוזן אתה מבין שהמוצב ממנו מדברים עומד ליפול

וזה קשה כי אתה ילד בן 20 שרוצה לחזור הבייתה בשלום

ואתה לא יודע מה קורה בגזרות אחרות בסיני,ואתה לא יודע מה קורה ברמת הגולן

אתה רק מבין מהקשר שהמצב לא מי יודע מה

ואתה לא מבין איפה חיל האוויר,זה שבששת הימים חיסל ב3 שעות   את חייל האוויר של מצרים ואז אתה מסתכל לשמיים וראה מטוסים שלנו נפגעים מטילים ואתה לא מאמין

עד שמטוס מחייל האוויר שלך מתרסק בתוך הסוללה,בין התותח שלך לתותח סמוך

וזה הלם גדול מאוד

ובנסיעתך דרומה אתה רואה טנקים שלנו,שרופים,מחוררים,חלקם עדיין בוערים ואתה מבין פתאום שאתה בתוך מלחמה שהיא לא מלחמת ששת הימים המופלאה והערבים לא בורחים כמו שסיפרו לך

ואתה עייף ומותש וחברים נפצעים לידך ואין אפשרות להפסיק להלחם כי המילואים עוד לא הגיעו,וטנקים נוסעים על שרשראות מהארץ לתוך סיני ויקח להם זמן להגיע

אז נושכים שפתיים ומחזיקים מעמד כי אמרו לך שאתה  צריך להחזיק בשיניים את הגזרה ואתה גדוד התותחים היחידי שיכול לעזור למוצבים בגזרה שלך שחלק כבר נפל ואנשים נהרגו או הלכו לשבי

ואלה דברים שלא נמחקים מהזכרון

אתה זוכר אותם שנה אחרי שנה, את אריק שרון מדבר עם חיילים מפוחדים  בחזיון בפורקן במצמד ובלקקן,מוצבי הגזרה המרכזית

שחלק נפל וחלק הצליחו להחלץ ולחבור לכוחותינו.

דיין היה האיש שהיה אחראי הישיר  לעובדה שצהל הופתע  ביום הכיפורים, שהיה יכול לגייס את כל המילואים ערב המלחמה וחשש לעשות זאת.

גם הערכותיו הפסימיות,הפיכתו ממנצח יהיר שמזלזל קשות בערבים לתבוסתן שמכנה את הפריצה של המצרים וכיבוש שטח קטן מסיני עד  לציר חת"ם והסורים עד נפח ,לחורבן הבית השלישי מראה  איזה סוג של מצביא הוא  כזה שלא מאמין שצהל יכול לשנות את גורל הקרב.

המלחמה לא הוכרעה בתוך החמ"ל בקריה ולא בלשכות של ראש הממשלה ושר הבטחון

המלחמה הוכרעה בשטח בדמם של לוחמים גיבורים,אנשים צעירים שנה ושנתיים בצבא בין 19 ו20 שהבינו שגורל המדינה על כתפיהם

ועצרו את הסורים לאורך ציר אמריקה בגולן במוצבים מ116 עד תל סאקי

טנקיסטים,תותחנים צעירים שנפצעו,איבדו טנקים וחזרו להלחם לא בגלל משה דיין או גולדה מאיר אבל הרבה בזכות אריק שרון למשל,ברן,אלברט מנדלר וגורודיש ,כן גם גורודיש ושורה של קצינים צעירים בכל היחידות שחצצו בין המצרים למדינת ישראל ההמומה ביומיים שלשה הראשונים שהיינו שם לבד,לגמרי לבד

עברו 37 שנים,האם למדנו את הלקח על יהירות וזלזול? לא בטוח לצערי.

תיהיו טובים