לפעמים  אנחנו שומעים שיר

סתם שיר

ואז נתקעת שורה מהשיר בראש

או כמה

ולא עוזבות

ולא משנה אם השיר טיפשי

ולא משנה כמה המילים הזויות

ולא משנה עם השיר ישן או חדש

אז קחו את השורות שנתקעו לי בראש

"קחו אותן ממני"...

אז הנה מהשיר של שלמה ארצי "נרקוד נשכח"

"אני רחוק שוב מהבית

חבוש מגבעת של אבי

כל הסרטים שחור לבן

אחרת לא נבין"...

אגב לא הבנתי למה  אי אפשר להבין סרטים שחור לבן

אני לפעמים מעדיף..

והנה אנחנו מגיעים לשורה ששלמה ארצי "סבל " בגינה הרבה מאוד שנים

שימו לב:

כשאת נצמדת אל כתפי

מטוס של קרב ממריא"..

תשמעו : 2 השורות האלה הפכו לסמל של הגבר הישן אם תרצו

לסוג המאצ'ו שהוא OUT לגמרי בקונטקסט של יחסי גברים נשים

כאילו זה "קצת" לא לעניין להיות "גבר" כזה..

בעיקר שהבטחון במדינה הזאת או השימוש בביטוי השחוק "בטחון המדינה" על כל נגזריו

נשחק עד דק כבר

כך שאם נצמדת אליו ובאותו רגע המריא איזה F16

לא כדאי שהוא ייחס חשיבות להקשר בין המראת הכלי האימתני

להצמדות

אין קשר וחבל לחפש כזה..

שנמשיך?..

מי שיסביר לי את השורות הבאות

יזכה להסבר מפורט מהשב"כ במה מאשימים באמת את טלי פחימה..

אני רחוק שוב מהבית

אני שוב במיעוט

את בתמונה מוידאו רך

אני מהמציאות..

ובאותה נשימה ואם מישהו הצליח לפענח את השורות מעל

קטן עליו יהיה ההמשך:

כחול כחול הג'ינס שלך

עייניך זולגות ים

המצלמה ננעלת

והצלם גונח

הוא יעשה לך ילד

אחכ יתפקח (מעשיית ילד צריך להתפקח????)

אני לא מתייאש כשהתזמורת מפסיקה

סוגרים פה בחמש אז יש לנו דקה..

טוב

אני מסכים

השיר הזוי לגמרי

ואני לא מצליח להבין את ההקשרים בין המילים

אם הלחן לא היה כל כך יפה

אף אחד לא היה זוכר את השיר הזה

הנה מילים שהיו יכולות לעשות את זה:

אני קרוב שוב אל הבית

משמאל מטע זייתים

במאי מארץ רחוקה

עושה ממך סרטים

את תרקדי בד'ינס שלך

אני על הבמה אלמד

אף אחד עוד לא ניצח בשום מלחמה..

רק בשביל השורה האחרונה היה כדאי לייגע את עצמנו בשיר עם מילים לא מובנות בעליל

ואני עוד אוהב את שלמה ארצי..

מה זה היה תשאלו הפוסט הזה?

סתם..

כאילו הגיג

כאילו סתם באמת

משהו שקל להקליד באצבע אחת..

מחר סוף השבוע

וסוף החודש

מחר אני כאן שנה ו 8 חודשים..

וואו

אני המום מעצמי (לקרוא כמו צחי מילדים סורגים..)