אז אתמול נסענו להלוויה  בקיבוץ מגן.

תשמעו,זה חתיכת חור ! (וסליחה מכל מי שגר באזור,אבל אובייקטיבית זה בקצה העולם)

נסעתי עם מפה כמו שאני תמיד נוסע למקומות שאני לא מכיר ובכל זאת קצת התברברתי

בסוף הגענו בול להתחלת הלווייה.

על הלוויה אני רוצה לכתוב.

אני מבין את הצורך שיש לחלק מהאנשים לעשות דברים יחודיים,אני מקבל את זה

אני גם מבין את הרצון הזה כי הדתיים די המאיסו למעשה את חוקי הדת על החילוניים, לעיתים כפו עליהם חוקים כאלה ואחרים וכפייה זה לא דבר נחמד

אני ארחיק לכת ואומר  שכתלמיד בבית הספר לא אהבתי שיעורי תנ"ך,לא הייתה התעמקות ,לא היה נסיון לספר סיפור

היה מרוץ מתמיד אחרי ציונים וזהו

ואת התנך או את  סיפורי התורה גיליתי בשנים האחרונות  ואהבתי אותם.

אם נחזור ללווייה שבה הייתי אתמול אני יכול לומר שזו הייתה הלווייה חילונית למהדרין

רב האנשים הגיעו ללא כיסוי ראש למשל,אני בחרתי לבוא עם כיפה וגם להשאיר אותה על ראשי למרות שמסביב מעט מאוד אנשים עשו כך

אז היה טכס חילוני ואחכ הספדים מרגשים ואחכ הקריאו שיר  שכנראה המנוחה אהבה  וזהו

לא הרגשתי ערך מוסף בלוויה הזאת,היה חסר לי שילדיה של המנוחה יאמרו קדיש על קברה,היה חסר לי שיאמרו תפילות שנאמרות ליד הקבר ונכון,אני לא תמיד מבין את השפה והמילים אבל זה עדיין סוג של טקס שיש בו ייחוד.

הנוסח החילוני שנאמר על הקבר הרגיש לי  משהו שחלקו נלקח מכתבי הקודש,חלקו מאיזו אג'נדה קיבוצית שומר צעירית

והכל עורבב ביחד ויצא משהו לא בשר לא חלב

לי זה הפריע

אני מניח  שהמנוחה  השאירה הוראות איך הייתה רוצה שיהיה הטקס וכנראה הוא נעשה כמצוותה ואיתה אין לי ויכוח.

הטקס היה רגיש עדין,כיבד את המנוחה הדגיש את מעלותיה והראה את אהבתם של חבריה ובני משפחתה אליה

זה מאוד חשוב

עדיין לי היה חסר אמירת הקדיש

אני שמח שהם יושבים שבעה,כי על אותו משקל היו יכולים להתעלם מהמנהג הכה יחודי הזה ביהדות

אני כמובן לא מאחל לאף אחד  לאבד מישהו קרוב אליו אבל אם כבר הלך  מישהו קרוב אליכם לעולמו אין כמו מנהג השבעה לתת לכם את הזמן לעבור מהרגעים הקשים והכואבים שבאובדן אדם קרוב להמשך החיים בצידה השני של השבעה

אני לא חושב שאני צריך בכלל לומר את זה שהאבל על לכתו של אדם קרוב לא מסתיים עם גמר השבעה

אבל ההזדמנות שניתנת למשפחה אבלה בשבעה היא הזדמנות חד פעמית  וייחודית להרבה דברים והיהדות בחוכמה עשתה שתיקנה תקנה שכזאת.

אז הם ישבו שבעה בקיבוץ וכחילונים הם מזמינים בסוף השבוע את מי שרוצה לבוא ולנחם אותם בביתם במרכז (לא יושבים שבעה בשישי שבת) כדי להקל על אלה שקשה להם להגיע באמצע השבוע לדרום הארץ.

הרבה זמן לא הייתי שם באזור,מה שבלט לי אלה  השטחים החקלאיים האין סופיים האלה שפרושים עד לאופק

שלטים שמכוונים לעזה למעבר רפיח שאותם אתה רואה כתושב מרכז הארץ בטלויזיה ופתאום חודרת מחשבה שיכול גם ליפול כאן קאסם

ואיך תזהה אם יבוא אחד כזה?

חזרנו הבייתה כשהתחיל להחשיך,עלינו  אחרי צומת בית קמה על כביש  6 צפונה ולמרות העומס של יום חמישי תוך שעה ומשהו היינו בבית

כביש 232 שמככב ככותרת הוא הכביש הנסתר אליו הגענו  אחרי  שטעינו בדרך וחשבנו שנפספס את הלוויה

עיון במפה הראה שזה הכביש שבסופו שוכן קיבוץ מגן

מזל שהוא היה די ריק,כי "שתיתי" אותו במהירות לגמרי אסורה.

שישי וזה

תיהיו טובים