הרומן של עם  מאכלי רחוב הוא רומן ארוך ופתלתל ואורכו בערך כמניין שנותי:-)

כשהייתי  ילד בכיתה ד' כבר הייתי בשומר הצעיר. הקן של התנועה שכן במרכז העיר,ברחוב המלך גורג' ליד  פלאפל מרבד הקסמים,

אני לא ממש זוכר עם בגיל הזה כבר התנסיתי בפלאפל אבל אני בטוח שבכיתה ז' כשהייתי בתנועה המאוחדת שהקן שלה  שכן גם הוא במרכז העיר(מאחורי רח' יפו,איפה שהיום בית אנה טיכו)כבר אכילת מנה פלאפל הייתה פולחן קבוע.

אני זוכר שאחרי הפעולה בדרך לאוטובוס מספר 6 לבית הכרם,היינו חוצים את הכביש ברמזורים של יפו- המלך ג'ורג' ליד מעיין שטוב,עולים בצד השמאלי של קינג ג'ורג' עד פלאפל דליה,קונים מנה ואוכלים אותה בדרך לאוטובוס,תמיד היו כמה ילדים שהיו רצים לפנינו,הולכים על הגדה הימנית של קינג גורג'

פונים ימינה לרחוב אגריפס וקונים פלאפל שלדעתם היה טוב יותר, באחת מ2 חנויות הפלאפל שהיו ליד קולנוע עדן.

ואחכ היו הולכים לפגוש אותנו בקו 6 ליד הבית של שרי רז ודן בירון מהטלויזיה:-)

לימים קרנן של דוכני הפלאפל ירדה משהו ופינתה מקום למקומות של החומוס.

אחרי מלחמת ששת הימים גילינו את העיר העתיקה.

בשער יפו תמיד עמדו ילדים שמכרו את  בייגלה ההוא ממגש ענק שכאילו יצא הרגע מהתנור

את הזעטר לפזר על הבייגלה הם נתנו בשקיות עיתון  קטנות מגולגלות ,אותן סוגי שקיות ששנים לפני כן מכרו לנו גרעינים שחורים על משקל

וגם נתנו בקשיש למי שלא התבייש לבקש:-)

אחכ גילינו את המאפייה  ששכנה בירידה לכיוון שער שכם

ולבד מהבייגלה עם הזעתר נמכר שם מן מאפה עגול,פריך,טעים מאין כמותו שבאמצעו הייתה ביצה,אני לא זוכר מה היה שמו של המאפה.

לימים מצאתי את המאפה הזה אצל אבולאפיה ביפו אבל  זה לא היה אותו הטעם בכלל.

בהערת אגב אומר שהמאפים של אבולעפיה זה מיתוס שמישהו דאג לטפח

למעשה לדעתי המאפים שלהם משעממים,די יבשושיים ואין מה להשוות אותן למאפייה ההיא בשער שכם בשנות השבעים.

 ליד בית הספר התיכון אליו הלכתי בקטמון הישנה (או צריך אולי לומר,הייתי רשום) הייתה מכולת

כשהיינו בורחים מהגדר הפרוצה מאחורי בית הספר היינו מגיעים למכולת וקונים כיכר לחם.

החנווני היה בוצע את הלחם לחצי ובפנים היה ממלא בכל טוב.

אני לא ממש זוכר במה הוא מילא את הלחם,אבל אני זוכר שהיינו 2 ילדים בכל פעם,כל אחד היה לוקח חצי לחם,טרי,פריך והחנווני היה עושה אותו למעדן.

אחכ כשההורים היו באים לאסיפת הורים בסוף השליש כדי  לשמוע על מעללינו,היינו חוטפים מכות על כל הפעמים שברחנו מבית הספר ב0745 בבוקר במקום להכנס לשיעור:-)

לכן היום שמי מילדיי מצלצל אלי ב7:50 בבוקר ומבקש ממני להשאר בבית כי אין לו חשק ללכת לבית הספר

אני מבליע חיוך ומנסה לשחק אותה אבא קשוח כשאני חושב לעצמי בשקט :אבל אם הם לא רוצים ללכת לבית הספר,למה הם לא מבריזים בשקט:-)

ואז אני מתעשת ומבין שאין שום מצב שהם יוכלו להבריז ואנחנו לא נדע מזה בתוך שעה.

היום בית הספר לא לוקח אחריות ומברר עם ההורים כבר ב9 בבוקר  מדוע הילד לא הגיע לבית הספר והאם ההורים מודעים לעניין

לו היה נעשה דבר כזה אז בשנות השבעים,אולי תעודות השליש שלי בכיתות ט' וי' היו נראות אחרת למרות שאני בספק גדול:-)

בשנות השמונים כשגרתי כבר בתל אביב אוכל הרחוב הלך לכיוון של לחמניות בורגר ראנץ' או מקדונלד כזה

היו גם דוכני פלאפל שהמוכר שביניהם היה פלפל שנקרא הסובל באבן גבירול קרוב לפינה של רח' פינקס בצפון העיר

ואלה שבשוק בצלאל ששם התחילו את הטראנד  שהם שמים את כדורי הפלאפל ואתה שם בפיתה כמה שמתחשק לך מהסלט ומהמגוון הרחב שיש ליד הדוכן

היום זה קורה כמעט בכל פלאפליה,אז זה היה חידוש ,ודאי לעומת דוכני הפלאפל בירושלים שבהם קיבלת את הכל מידי מוכר הפלאפל

היו גם סנדוויציות ששם הרכבת לעצמך את הסנדוויץ המפורסם שבהם היה וכנראה עדיין הסנדוויצ'יה של רותי ואיציק ברח' שנקין

אכלתי שם פעם או פעמיים,אהבתי את הקונספט אבל לא התמכרתי.

היום אגב יש בדרום תל אביב בעיקר סביב שוק לוינסקי מקומות שבהן את יכול להרכיב לעצמך סנדוויץ מהחלומות

אני מכיר סנדוויצ'יה אחת ברח' החלוצים בין הרחובות מטלון לידידיה פרנקל ובמקומות נוספים  ברח' מטלון ולוינסקי באזור שוק לוינסקי כאמור.

צריך להזכיר כמובן את פלאפל ג'ינה ברח' שוקן מול עיתון הארץ

הפיתות עבות ובשרניות והפלאפל טעים ! יש גם סניף  ברח' שלבים מול החניון הגדול שליד בנק יהב בשארית ישראל

 היום אנחנו אוכלים לעיתים בפלאפל שנמצא על רחוב סוקולוב בחולון בין הרחובות קראוזה וחנקין

נקי,לא יקר וטעים.

בדרום תל אביב באזור רחוב וולפסון עליה מסתובב בשעות הבוקר איש מבוגר שדוחף עגלה של מאפי בורקס למיניהן,בורקס של כמה סוגים,הוא פותח אותו,חותך ביצה קשה,ממליח ומפלפל לפי בקשתך וזה טעים לאללה

מבחינת שתיית רחוב  בשכונת התקווה באמצע רחוב האצ"ל היה  מישהו שמכר סחלב חם מתוך דוכן,היה לו שם גם כל מיני סוגים של מיצים

אבל האיש שלי לשתיית רחוב נמצא על הפינה של רחוב מטלון והעלייה.

האיש מוכר מיצים  יש לו דוכן עם מקררים ומיני מסחטות  שאיתן הוא עושה נפלאות.

אגב האיש מקלף גזר הכי מהר בעולם

וזו חוויה לעמוד ולראות באיזו מהירות הוא מקלף.

אז אפשר לקבל ממנו מיץ תפוזים סחוט ומיץ גזר ומיץ רימונים ועוד כהנה וכהנה מיצים להרוות צימאון ביום קיץ מהביל.

על הפינה השניה של רח' מטלון עם רחוב זבולון  תמצאו את בית הבירה של מתי,מקום שהוכרז על ידי יודעי דבר במקום שהבירה בו מצויינת

וחוץ מזה יש שם עוד מקומות של אוכל רחוב,לכו לפי הריח.

זה אוכל הרחוב שלי.

תיהיו טובים