לא ממש יודע מאיפה להתחיל לכתוב על הימים הכל כך עמוסים שעוברים עלי.

הזמן הזה,עכשיו ,כשאני כותב זה הזמן הראשון מאז יום חמישי שעבר שאני יכול לשבת ברוגע ולכתוב על הכל.

כזכור ביום שישי ארחנו את המשפחות של אחי ואחותי לשבת.

אחותי .ת נשואה לבחור דתי והבת שלהם שנולדה באותו יום שנולד בני הצעיר קיבלה בהתחלת השבוע שעבר אנגינה חריפה

ומכיון שאחי הנשוי לבחורה דתית  ולהם תינוק בן חודשיים שאיתו כמובן באו ביום שישי,החליטה אחותי להשאר עם בתה בבית,כך עשה גם בן זוגה הדתי ואלינו שלחו את הילד הגדול שלהם בן 15 וחצי ואת הילדה הצעירה בת ה5.

ביום שישי התרוצצנו כל היום להספיק לקנות את כל הדרוש לשבת חתן ואחר הצהריים נסענו לקייטרינג באור יהודה ,שם קיבלנו את האוכל שהזמנו והעברנו אותו ואת השתיה שקנינו   לבית הכנסת

זה היה מבצע די מורכב,אבל בעזרתו של  איש המשק של בית הכנסת הספקנו לעשות הכל לפני שבת.

כשעה לפני השבת הגיעו אחי ומשפחתו ומייד אחריהם גיסי הדתי הביא את ילדיו ואפילו הספיק להתקין לנו מזוזה חדשה שרכשנו לכבוד השיבה הבייתה והפליג לביתו.

האמת שהייתי כל כך עייף שאחרי ארוחת הערב צנחתי למיטה ולא הרגשתי חוסר בטלויזיה ומחשב

בשבת התכנסה כל המשפחה המורחבת בבית הכנסת לחגוג עם בני הצעיר את העליה לתורה

מה אגיד לכם

ראשית בני קרא מאוד מרשים את הפרשה שלו,הבעיה  היא באורך התפילה

כחילוני  אני לא מצליח לעקוב אחרי הקורא או החזן שמנהל את התפילה

ואחרי כמה דקות אני אפילו לא מנסה  לחפש בספר התפילה את  המקום שקוראים בו כי אני מניח שאלך לאיבוד שוב בעוד 2-3 דקות..

אז התרכזתי בדברים אחרים,למשל באחותי שהגיעה במיוחד מניו- יורק שם היא גרה

בשבת הזאת הייתה העלייה לתורה של בני,ביום חמישי תיהיה חגיגת בר מצווה באולם לבת של אחותי(זו שהייתה חולה באנגינה וברוך השם הולכת ומבריאה)

ביום שישי תיהיה אזכרה לאבא שלנו וביום שבת שוב ניסע לרחובות לתפילה ושיעור לכבוד ילדת הבת מצווה (זה מן מנהג שכזה שאין לי שום מושג לגביו,אבל זו הילדה של אחותי ואנחנו נכבד את הטכס בנוכחותינו כמובן)

בני עלה בשישית,כלומר הוא קרא את ההפטרה בפרק השישי של התפילה אם הבנתי נכון.

אגב קבלו  סיפור משעשע

מסתבר אם הבנתי נכון ואני לא מתחייב על זה ,שבני עלה בשישית כי הוא ישראל,כלומר לא לוי ולא כהן.

וכך התייחסו אליו בתפילה שהיינו בה ביום שני

כשאחי בא ביום שישי ודיברנו על העניין הזה הוא פתאום הפתיע ואמר שאנחנו לוויים,כלומר בני שבט לוי.

מסתבר שאבא של סבא שלי שמו היה הלוי

לא ידעתי את הפרט הזה

ואני גם לא יודע למה סבא שלי שינה את שמו מהלוי לשם שאיתו עלה לארץ ואת השם הזה הוא שינה לחרובי,סבא שלי כאמור היה צייר שמאוד אהב לצייר כזכור לקוראי הותיקים מפירות ומצמחי ארץ ישראל וכשעלה לארץ שינה את שמו לחרובי על שם עצי החרוב שהוא ראה בארץ

בקיצור חשבנו שעדיף שנשאיר את הנער בשישית ולא נשבש את מהלכי התפילה

בין העליה שלו לתורה  ולאחריה נתקלתי במנהג שאם הבנתי נכון עושים אותו רק יהודים יוצאי עדות המזרח.

החזן ביקש ממני כאביו של נער הבר מצווה לקרוא לקרוביו הגברים (דודים,חברים קרובים,בנידודים שכבר חגגו בר מצווה)

כדי שיאמרו דבר תפילה,הוא יברך אותם,ואחכ ישאל אותם כמה כסף הם תורמים לבית הכנסת והחזן מכריז על תרומתם בקול גדול.

אני מוכרח לומר שלא נתקלתי  בדבר כזה  בבית כנסת שמתפלל בסגנון אשכנז וגם קרובי ששייכים לעדות אחרות הביעו תמיהה מהעניין אבל זרמנו,

הבעיה שעכשיו אני צריך לאסוף את הכספים עליהם הכריזו כל מי שעלה לתורה,וכל אחד מהם מפוזר בקצווי ארץ

הרי בשבת לא מביאים כסף לבית הכנסת

אחכ הייתה הסעודה

כולם גמרו את ההלל על האוכל שבחרנו וכמובן שנשאר  עוד הרבה אוכל ושתיה שבתום התפילה הבאנו  לבית המשופץ.

אנחנו כאמור בשבת בצהריים,כולם הלכו נשארו רק שומרי השבת ואנחנו

אחי החמוד הזה שנשוי לבחורה דתית מקסימה הבהיר מהתחלה שלא צריך להיות פנאט בנושא השבת והוא מבין כמה קשה לחילוני פתאום לשמור שבת

וכך יצא שאומנם השתדלתי לשמור,בחיי אדוני שהשתדלתי,

אבל אם המזגן מקרר מידי? לא אכבה אותו? ואם נעשה חם מידי אחרי כמה זמן,לא אדליק אותו מחדש?

האמת שלו אחותי ובעלה היו נמצאים איתנו,אי אפשר היה  לחלל שבת בשום אופן,גיסי הדתי מדקדק בנושא הזה ואם הוא היה  היינו צריכים להתיישר לפיו.

אבל הוא לא היה,ולבנו ולבתו לא נראה שחילול השבת המזערי שחיללתי הפריע

נהפוך הוא, נראה לי שהבן הגדול שלו אפילו חש הקלה  שהוא לא צריך ללכת להתפלל ערבית ומנחה בבית הכנסת והוא נהנה מהחבל המשוחרר משהו שהנחנו לפתחו.

אני פרשתי מידי פעם מהדירה והלכתי לדודה שולה לשבת קצת על המחשב,להתעדכן בחדשות בטלויזיה ולחזור  עם כח מחודש.

סיימנו את השבת מאוד עייפים

אבל משימה חדשה עמדה בפתח:

לזוגתי הייתה אתמול יום הולדת והיא דרשה שלא נתעלם מהארוע.

האמת שבשנים קודמות חגגנולה  בצורה צנועה,עוגה,הילדים כותבים משהו לאמא ליום ההולדת ובזה זה נגמר,משהו שקצת התקבע כדבר מובן מאליו בעוונותינו

וזוגתי הרגישה ובצדק שמגיע לה התייחסות אחרת ליום ההולדת שלה.

אגב בתוך כל הענינים האלה של השבת חתן על כל הענינים שסובבים אותו,ענינים לוגיסטים כמו להעביר מהבית של דודה שולה כיסאות ושולחנות לדירה שלנו ,מצעים לאורחים,פלטת שבת+מיחם למים חמים שאת הכל העברנו מהבית שך הדודה אלינו

יש עדיין דברים בבית הקשורים לשיפוץ שהקבלן עוד לא טיפל בהם ואותם הוא השאיר לסוף וצריך לרדוף אחריו

יש מסתבר סתימה בשרותי הורים,המזגן בסלון דולף

המעקה של  המרפסת לשעבר עדיין לא נצבע והמזגן הישן עדיין לא נלקח ממקומו למרות שביקשנו חזור ובקוש מהיום הראשון של השיפוץ

יש גם עניין של עבודות בבבית.

קנינו מאווררי תקרה ואין מי שיתלה לנו אותם,קנינו כיסויים למנורות  ואין לנו מי שיתקין את  את הבסיס של גופי התאורה לתקרה

יש לנו טלויזיה בסלון ואין מי שיחבר אותה לקיר

ועוד כל מיני דברים שמי שהנדי מן עושה את זה בקלות

אבל אני לא כזה לצערי וצריך לקחת מישהו בכסף

אנחנו מוכנים לשלם כמובן,אבל אני לא מוכן שיחגגו עלי בגלל שאין לי כישורים לתקוע מסמר,וניסו לחגוג עלי,תאמינו לי

ביטלנו את ההתקנה של המחשבים והטלויזיות  על ידי הוט כבר 4 פעמים !

היום הם צריכים להגיע כי אמרנו לעצמנו שזה מגוחך לבטל כל כך הרבה

כאילו  בואו נתקין את מה שאפשר מהמחשבים ומהמסכים ויאללה נעבור לגור בדירה באופן סופי.

אבל אם השרותים של ההורים סתומים,והקבלן לא שולח אינסטלטור לתקן,אז מה, נחייה עם שרותים אחד שאמורים להיות לנו שניים סוף כל סוף?

אנייכול להביא אינסטלטור פרטי כדי שיתקן את הסתימה ,אבל אני צריך להציע את זה לקבלן כדי שיסכים שאקזז ממנו את הסכום

והקבלן לא עונה לי !

זה המצב עכשיו וזה מרגיז ומבלבל

אבל בואו נחזור ליום האתמול

זוגתי כאמור חגגה יום הולדת,היא לקחה חופש מהעבודה וקמה לה בסבבה

אני לא יכולתי לקחת חופש ולכן עבדתי עד הצהריים

מבעוד מועד הזמנתי מקום במסעדת רפאל,במלון דן בתל אביב.

החלטתי לוותר על הנסיעה באוטו שלנו למלון,המזגן באוטו מקולקל ולמצוא חניה בירקון פרישמן בצהרי היום זו משימה כמעט בלתי אפשרית

אז כמו זוג גבירים לקחנו מונית:-)

תשמעו,אתה נכנס למרחב שקט,די גדול,אתה יושב מול הים,קצת מעליו ואתה מרגיש במקום אחר

אני לא זוכר מה אכלנו

לקחנו 2 ארוחות עסקיות שכוללות מנה ראשונה ועיקרית

בראשונה שלי לקחתי ירקות שוק ממולאות בבשר טלה

זוגתי לקחה משהו שאני לא ממש זוכר וזה היה תענוג באמת צרוף.

למנה השניה לקחתי סטייק ביין אדום מידיום רייר ואני אומר לכם באחריות שזו הייתה אחת מנות הבשר הכי טובות שאכלתי בשנים האחרונות.

זה בא עם צלחת פירה,ואם יש משהו שאני לא מוכן להכניס לפה מאז הצבא,זה פירה

טראומטי בשבילי לאכול פירה,אשכרה ככה

אבל תשמעו,המנה עולה 115 שקל,בטח זה פירה שיותר טעים מחדר האוכל במחנה שמונים בשנות ה70 שנזרק לתוך מסטינג מברזל:-)

אז טעמתי :-)

מסביבנו ישבו אנשים מוכרים,טייקונים אם תרצו,רכילאים,סלבריטיס,אפילו מבקר מסעדות נחשב

וכל אלה לא גרמו לי לאהוב את הפירה:-)

יצאנו כי מיהרנו הבייתה להפתעה הבאה שעשיתי לזוגתי:

ארגנתי חברה רפלקסולגית שבאה  עם מיטת הטיפולים שלה אלינו לדירה ושם היא העניקה לזוגתי טיפול רפלסולוגי מענג במיוחד.

אני בנתיים נסעתי לאייבורי בראשון לציון לקחת את המחשב שקנינו לילדה וכשהגענו הבייתה לאף אחד לא היה כח לחגוג עם עוגה ונרות ולשיר לזוגתי יום הולדת שמח

את זה השארנו להיום בערב:-)

בלי קשר:

על ההפגזות והטילים שהורידו  על ערי הדרום לאורך הימים האלה, ועל התנהלות הממשלה בנושא לא אכתוב בפוסט הזה.

גם לא על ההתנהלות המשפילה של המשטרה ושל חלק מכלי התקשורת  בענינה של מרגלית צנעני

גם לא על התגובה של סנוני יקירתי בפוסט הקודם בו היא אמרה שהיא חשה רגשי אשמה משהו בהיותה תושבת אזור המרכז

יש לי הרבה מה לומר לה ולחבריה שדואגים לפמפם לה את השטויות האלה ועוד אומר את זה

אני בטוח שהמחאה תימשך למרות  המצב הביטחוני

התהליך החל ואי אפשר לעצור אותו,גם לא ניתן לעצור אותו ומי שלא מוצא חן בעיניו,מוזמן לשתות מים מהים של עזה !

אני סיימתי,תיהיו טובים