"אל תציק לי" אומר לי בני האמצעי בן ה16 וחצי כשאני שואל אותו בנעם לאן הוא הולך ומתי הוא חוזר.

מה אמרת? שאלתי כי חשבתי שלא שמעתי טוב.

אל תציק לי הוא חוזר על המשפט המופרך הזה

וברגע אחד אני חוזר קצת יותר מ40 שנה אחורה  לפני שאני עונה לו.

האם הייתי מעיז לומר לאבא שלי את המשפט הזה? בחיים לא !

די היה במבט שלו להבין שאם הייתי מוציא מדל שפתי את המשפט הזה הייתי עובר  את הגבול, לגמרי

ואין בכלל מצב שהייתי מעלה בכלל על דעתי לומר כדבר הזה.

אני מסתכל על בני ושואל את עצמי אם אמרתי משהו שמעליב או פוגע ואני מגיע מהר מאוד למסקנה שלא

ואני אומר לו בפעם ה1000:

כל זמן שאתה גר בבית,ודאי כשאתה בן 16 וחצי אני  אשאל את השאלות ואתה תענה תשובות.

אני רוצה לדעת לאן אתה הולך ומתי אתה חוזר

והוא עונה לי במילה שהפכה לקבועה במחוזותינו כשאני  "חופר" לדעתו: די אבא.

אני צריך להקדים ולומר שיש לי 3 בני עשרה בבית

הגדולה בת 18 והיא תלמידת יב'

האמצעי בן 16 וחצי והוא תלמיד יא'

והצעיר בן 13 וחצי והוא תלמיד כיתה ז'

והם ילדים טובים,בחיי אדוני שהם ילדים טובים.

הם לא שותים אלכוהול ולא מעשנים (על הגדולה והצעיר אני בטוח שהם לא ועל האמצעי אני מקווה,לפחות אין לו ריחות יוצאי דופן שהוא חוזר הבייתה,ואני יכול להריח

עישנתי הרבה שנים ושתיתי בעוונותי ואני יכול לאבחן

והוא לא)

הם לא הולכים למועדונים,בעיקר כי אנחנו גרים ביישוב קטן

ועדיין יש לנו ביקורת על ההתנהלות שלהם.

הם כמעט ולא עוזרים בבית למשל ואנחנו צריכים להעיר להם השכם והערב לעשות את מה שבתחום אחריותם,וזה לא  נעים לנו.

ובסופו של דבר את רב הדברים שאמורים היו להתחלק בין הילדים אנחנו עושים.

כי כמה אפשר לרדוף ולנג'ס ולשמוע שוב ושוב רגע?

רגע,אני רק אסיים את זה ורגע את ההוא וזה נמשך ונמשך

ובסוף נפשנו נוקעת ואנחנו עושים את המטלות.

ושלא תחשבו,לא מטלות בשמיים

אף אחד לא מבקש מהם לשטוף את כל הבית,רק לטאטא את החדר שלהם

אף אחד לא מבקש מהם לכבס את בגדיהם,רק לא לאגור בגדים מלוכלכים בחדר ואחכ להוציא את הכל בבת אחת

יש להם תורנות להכנסת כלים ולהוצאתם מהמדיח

הם "הסכימו" בטובם לטאטא את חדרם פעם ביומיים שלושה  ועוד מטלות מסוג  של ללכת למכולת שצריך ולזרוק זבל

לא תגידו עבודת פרך

הכי גרוע מבחינתנו זה שהם מבריזים מבית הספר

זה משהו שמטריף אותנו

פעם בתקופה שלי שהיית מבריז ההורים היו אחרונים לדעת

ושילמתי על זה,בריבית דריבית כולל מכות

היום תלמיד שלא מגיע עד שעה 9:00 לבית הספר,מצלצלים אליך ושואלים איפה הילד 

אנחנו יוצאים לפניהם מהבית ואנחנו סומכים עליהם שיעשו את הדבר  הטבעי ביותר וזה להתארגן וללכת לבית הספר

זה הכל.

אז הם לפעמים קמים בבוקר עייפים,כי אחד היה בצופים עד מאוחר והשניה הייתה במחשב עד מאוחר וקשה להם לקום או יש להם מבחן שהם לא התכוננו אליו והם פשוט מחליטים להשאר בבית

כמו שהיום קרה

התקשרו לזוגתי מבית הספר כי הילדה לא הופיעה

זה לא קורה לעיתים,אבל זה עדיין מרגיז שהיא מחליטה שהיא נשארת בבית בלי לבקש רשות,בלי לדווח

וזוגתי התקשרה אליה לברר מה קרה והילדה אמרה שיש לה מבחן בהיסטוריה שהיא לא למדה אליו

זוגתי ציוותה עליה ,ממש כך ללכת לבית הספר גם אם היא תגיע באיחור

שתיקח אחריות על מה שהיא מבשלת !

אנחנו לא מנדנדים להם בקשר ללימודים,וזה משהו שההורים שלי למשל לא עשו

הם ישבו לי על הוריד בקשר ללימודים

בדקו אם עשיתי שיעורים,פיזית ישבו והסתכלו במחברות שלי ואם מצאו טעויות הכריחו אותי לתקן

אני יכול להבין את זה היום

רק  שכילד וכנער שנאתי את זה בכל ליבי

כמובן שהיו התרגזויות  וכעס מצד כל הצדדים ואני החלטתי וזוגתי הסכימה איתי לא לנדנד בעניין הזה.

אנחנו גורסים שילד צריך לקחת אחריות  על הלימודים שלו

ואם לא יעשה שיעורים או ישכח ספר או מחברת בבית שישא בתוצאות

כשיש אסיפת הורים ואנחנו מדווחים שהם עשו פאשלות,נכשלו כאן ושם במבחנים אנחנו דורשים מהם להשתפר

אנחנו לא מענישים ולא נוקטים סנקציות בדרך כלל ,נהפוך הוא

אנחנו מוכנים להעמיד מורים פרטיים כשצריך אם הם מתקשים במקצוע מסויים  ואנחנו מוכנים בכל עת לשבת  ולעזור להם אם הם מבקשים

בעבר הם עשו את זה יותר,היום הרבה פחות אבל הם יודעים שהם יכולים להעזר בנו

והם יודעים שלא ללכת לבית הספר מכל סיבה שהיא זה קו אדום עבורנו

ולאחרונה נדמה לנו שהם מגזימים.

לא צריך לומר שאנחנו מספקים את כל צרכיהם

נותנים כספים שהם מבקשים,משתדלים לא להגזים בנתינה מהסוג הזה גם כי  הכל תלוי במצב כלכלי נתון

אבל אנחנו לא מסרבים להוצאה על חוגים,צופים,טיולים,יציאה לבילויים במידה

בקיצור יש להם אפשרויות נרחבות וחופש

אחרי השיפוץ לכל אחד חדר משלו,טלויזיה ומחשב משלו

אנחנו מממנים את ההוצאות על הטלפון הסלולרי למרות שאנחנו דורשים מהןם לא להגזים ולא לעבור תקרה של סכום מסויים

בעבר  ניתקנו  את הפלאפונים כשהם הגזימו,היום אנחנו מסבירים למרות שהייתי מאוד רוצה שכשהסכומים ממריאים ללא שליטה לחזור ולנתק ואני לא עושה זאת,אני סופג את ההוצאה

ואנחנו לא חושבים שמוגזם לדרוש מהם עזרה בבית,לדווח על מיקומם,לא לסנן אותנו  כשאנחנו מתקשרים אליהם ולומר את האמת בכל מצב.!

לכן לומר לי "אל תציק לי" לא היה במקום מבחינתי

אני דורש מהם לכבד אותנו

אנחנו לא חברים שלהם

אנחנו הורים שלהם

אני סיימתי,תיהיו טובים