כשישבנו בפאב השופטים,על המדרכה של רח' אבן גבירול 39 בתל אביב

והרגשנו שמיצינו,היינו מתארגנים כמה  אנשים  ועושים "סיבוב פאבים"

הסיבוב היה מתחיל שנדחסנו למכונית אחת ויצאנו "לכבוש" פאבים אחרים

בעיקרון בשופטים ישבו ההרבה חבר'ה שהתעסקו בקולנוע וזה היה הבית,במקומות אחרים באותה תקופה בתל אביב ישבו מן הסתם אנשים

שהתעסקו בדברים שונים משלנו

היינו נוסעים לפאב המדבר ברח' בלפור שם ישבו אנשי מוזיקה ואחכ לגלולה שם ישבו אנשי מוזיקה אחרים

אחכ היינו עוברים לאיבגי מאחורי קולנוע אלנבי שם ישבו שחקנים בעיקר

ומשם לצלע בירה של דיתה בסוף רח' בן יהודה שם ישבו  ידוענים כאלה ואחרים

ותמיד הרגשנו שגרירים

המצחיק היה שקיווינו שלא "יתפסו"  אותנו אנשים שמכירים אותנו מהשופטים ויגידו בהפתעה,אה מה אתם עושים כאן ואחכ ילכו לאיציק ויגידו לו שראו אותנו במקומות אחרים

היה חשש כבד שאיציק יכעס ואז יוציא אותך מהרשימות..

ומי שמוציאים אותו מהרשימות לא יכול לרשום בספר שמתחת לדלפק ,צארלי לא יחזק לך את הוודקה כי אתה בוגד..אשכרה

מי שהיה קבוע בשופטים ידע שכשהוא יכול לרשום את השתיה ששתה ולשלם פעם בשבוע או שבועיים הוא בהיררכיה והוא חשוב

והמלצריות הקבועות מכירות אותו וצארלי עושה לנו כבוד

היו כסאות על הבאר עם הגב למדרכה,הכסא הכי שמאלי היה שייך לנתן,זהבי כמובן

וגם כשהוא לא היה ,כל הקבועים ידעו שנתן יגיע ושם הוא ישב

וכשהיה מגיע מישהו  שלא היה בא בקביעות ותפס את הכיסא,כולם היו מחכים שנתן יופיע כדי לראות איך הוא גורם למישהו החדש לפנות לו את המקום..

אני כותב את הפוסט הזה אחרי שצפיתי בפרק השני בסדרה אלבומים,פרק שהוקדש ללהקת איפה הילד

איפה הילד ישבו בפאב המדבר כמו גם תערובת אסקוט של אסף אמדורסקי,בלאגן של דנה ברגר,למרות שדן תורן שהיה חבר בלהקה ביקר גם בשופטים.

וכשהיינו נוסעים לסיבוב פאבים,היה איזשהו עניין להתקל בידוענים מתחום המוזיקה,להתקל  בקטע של לראות אותם,אולי להתבשם מאבק הכוכבים שהם היו

וכו'

והיום זה די מצחיק אותי כי גם אנחנו היינו ידוענים בתחומנו,עבדנו בקולנוע,התחכחנו ביום יום  עם שחקנים,היה זהר סביב העובדה הזאת והרגשנו נורא IN

למרות שבשורה התחתונה עבדנו נורא קשה,המון שעות בלי טיפת זהר ובעיקר עם עייפות נוראה שסחבנו יום אחרי יום

קחו שיר של איפה הילד שנקרא אחד אלוהים

אחד אלוהים מביט מלמעלה

אחד שטן מסתובב לו למטה

הרבה אנשים גרים שם למטה

לחלקם יש צרות חלקם ערבים

כמה גנרלים כולם חיילים

פוליטיקאים,עיתונאים

אוהבים לאכול נוהגים לשקר

אופקיהם צרים,אנשים קטנים

ועכשיו הם פתאום שואלים

איך קרה שנפלו השמיים

מחפשים בערים שהיו אולי

לשתות בהן נשאר בהן

לשתות בהן מים

אני לא  מתכוון להעתיק את כל השיר אבל אני זוכר שבתל אביב הסתובבה שמועה על הלהקה והיה באז והלכנו  כמה חבר'ה לרוקסאן לראות אותם

ומאוד אהבתי את המוזיקה של איפה הילד ומאוד אהבתי את השירים וחמי רודנר תמיד היה בעיני זמר מצויין

בתוכנית הזאת אלבומים גם רואים את האדם שברודנר וזה חשוב לא פחות

מה  שנורא חיבר אותי לחמי רודנר בסרט היה שהוא סיפר שהגיע מהקיבוץ לתל אביב ,לא הכיר אף אחד והרגיש נורא בודד

זה הזכיר לי שאני באתי מירושלים,לא הכרתי אף אחד,גרתי ברח' בן יהודה מול קולנוע גורדון והייתי הולך בערב לפאב גורדון המיתולוגי בלי להכיר אף אחד רק בשביל לא להרגיש לבד בבית ובעולם

היה לי חבר אחד בתל אביב,חבר טוב אפילו,אבל הוא עבד בטלויזיה הישראלית ולא הרגשתי שאני רוצה ליפול עליו

אני זוכר את הרגשת הבדידות ,הייתי לפעמים סתם הולך ברחובות כדי לראות אנשים אחרי שעבדנו המון שעות על סט של סרט

והרגשתי שאני לא מסוגל ללכת סתם לישון כי תל אביב כל כך מזמינה ואני מפספס

רק אחרי כמה חודשים בתל אביב כשעברתי דירה לרח' מרכז בעלי מלאכה ,קרוב לרח' שינקין ,הרגשתי  שאני מתחבר לעיר

השיא היה שאותו חבר ר' צלצל אלי ואמר לי שהוא רוצה לקחת אותי לפאב בו הוא יושב

אני זוכר שזה היה יום חורף,הרצפה של הפאב הייתה מלוכלכת מבוץ,והיה נורא קר

אבל ר' הכיר לי את איציק ואת איתן ואמר להם שאני בסדר שאני איתו והרגשתי שאני נכנס  בשערי גן העדן ושתל אביב סוף כל סוף מחבקת אותי

סדרה מצויינת "אלבומים"  של יואב קוטנר,היא זורקת אותך אחורה בזמן,פותחת לך את הזכרון,עושה לך קווץ' בבטן

אל תפספסו,כל מוצ"ש בשעה 22:00 בערוץ 8 ואחכ בVOD

בלי קשר:

פדרר ונאדל עלו לרבע הגמר באוסטרליה כמו גם קלייסטרס וויזניאקי

בובה של לילה חוזרת הערב לעונה שלישית

אני סיימתי,תיהיו טובים