אני קורא את הספר "נוילנד" של אשכול נבו

אני רק בשליש הראשון של הספר,עמוד 102 והוא כבר מטלטל אותי,חזק מטלטל.

כל פעם מדהים אותי מחדש איך אני מוצא קווים מגבילים לחיים שלי בסדרות טלויזיה כמו אלבומים ובספרים מהסוג הזה

ככה היה ב,סיפור על אהבה וחושך' של עמוס עוז,ככה היה  כשקראתי את ,אשה בורחת מבשורה' של גרוסמן

ואני קורא לאט,שחס וחלילה לא יסתיים לי הספר

ובאמצע אני קם ושם כלים במדיח,חוזר לספר,עוזב אותו ומקפל כביסה וחוזר אליו

וכבר בהתחלה יש כל כך הרבה קווים משיקים שכאילו נבו כתב אותו,את הספר שהוא מכיר אותי ,את העדפות הספורטיביות שלי,את היחסים עם אבא שעלו וירדו,בעיקר ירדו צריך לומר ורק שחלה התחילו לעלות

אחותי ס. קוראת גם היא את הספר,מעניין מה קורה לה  בתהליך כי גם לגיבור יהספר ש אחות שמנסה לנהל אותו בשלט רחוק וזה די מדהים.

אני לא כל כך רוצה לפרט כאן על היחסים עם אחותי,אבל הרבה שנים וכבר כתבתי את זה כאן היא הרגישה "אחראית" עלי למרות שאני מבוגר ממנה בשנתיים וחצי,בעיקר אחרי שאמא שלנו נפטרה.

נראה לי שאחזור לספר,הקבלן ששיפץ לנו את הבית צריך להגיע  לתיקונים אחרונים,7 חודשים  !אחרי שהשיפוץ הרשמי הסתיים

אמר שיבוא ב8:30 ועכשיו 10:16

לא איכפת לי שיאחר עוד,שיתן לי לקרוא עוד קצת

תיהיו טובים