אני רוצה לומר כמה מילים על תרבות המנגל,

נראה לי מטורף והזוי שבכל חג גדול  אנשים יוצאים מהבית רק בשביל לאכול  מיני בשרים מחוץ לבית.

תרבות הנפנוף לדידי מעצבנת ואני לא  אומר את הדברים מעמדה של התנשאות חלילה.

אני לא מצליח לרדת לעומק הסיבות שאנשים אורזים לכמה שעות את כל מיטלטליהם,עומדים שעות בפקקים כדי לשבת בפינה צפופה עם עוד אלפי אנשים שעושים בדיוק כמוהם ואחכ בערבו של יום להטלטל בחזרה באותם פקקים הביתה.

לא מבין את התופעה ולא  מוכן להיות שותף לה

אז מילא שאנשים עושים טיול רגלי לאתרי מולדת ,מורשת וטבע שבסוף המסלול הם יושבים למנוחה ושם גם אוכלים,

אבל לנסוע במיוחד לאיזה אי תנועה במקום אחר ,רחוק מביתם,להוציא את כל טוב הארץ שקנו במיוחד,ללכלך את הסביבה ולחזור הביתה בעיני זה לא בילוי.

אוהבי הנפנוף יאמרו שלאחר שבוע עבודה הם רוצים להתכנס בצוותא ולעשות על האש ושזה לא יהיה בבית

אוקיי,אני מבין את הטענה,אבל אי אפשר קצת להיות יצירתי ולחשוב על דרכים אחרות?

אין לי בעיה  עם אכילה במסעדה,בניגוב חומוס במקומות מענינים או סיור בבתי גבינות ויין לצורך רכישת מוצרים שלא נמצאים בהיפר  ליד מקום מגורנו,אבל לנסוע למרחקים,לבזבז דלק יקר,ללכלך ולא לנקות ולעלות עשן שכמה ימים לפני זה "חגגנו" את יום כדור הארץ והטפנו לחסכון באנרגיה וכו' זו צביעות וטיפשות.

כמו גם מנהג הדלקת המדורות בל"ג בעומר אגב שאני מטיף להפסיקו ,כי זה יום שבו מקלקלים את הכדור ונכון שמנהג הוא מנהג אבל כבר שינינו מנהגים,למה לא נשנה את המנהג הזה? למשל לאחד מדורות,הרי זה מגוחך לעשות 10 מדורות  על אותו מגרש או בחלקת חוף ים,

למה לא להוציא תקנה עירונית שתכריח לעשות כמות מסויימת של מדורות ולא כל 2 אנשים ידליקו מדורה?

סתם חומר למחשבה

אז בשבת אתמול,החלטנו זוגתי ואני בצורה ספוטנית בניגוד לאופיינו  לנסוע לבית גבינות ויין  כדי להתבשם בטעמם וגם לקנות קצת לביתנו.

עשינו גוגל על המקומות  מהסוג הזה והחלטנו לנסוע לכיון הרי יהודה,

שם בין ההרים  מצוי מקום שנקרא סטף שבקצהו מצוי בית הגבינות של אחד שי זלצר.

אם נתעסק לרגע ברכילות זולה אני יכול לומר שהכרתי את זלצר דנן בשנת 81  כשעשיתי EST הוא היה תל אביבי,אולי ירושלמי שהיה נשוי לבחורה בשם ציפור שאחכ התגרשה ממנו ונישאה למשורר דויד אבידן וגם ממנו התגרשה וזלצר הלך לסטף שם הוא בגר וחי  עד היום ומייצר גבינות.אבל אותו לא פגשנו.

נסענו,האמת שאם הייתי יודע שסופה של הדרך בואכה  משכנו של מר זלצר תיהיה כזאת דרך חתחתים ספק אם הייתי בוחר בנסיעה דווקא אליו,

אבל לא ממש ידענו וכבר  נסענו את רב הדרך ואשר על כן החלטנו להסתכן בנסיעת דרך העפר עד משכנו.

העניין שככל שהתקרבנו למקום, דרך העפר הפכה ליותר ויותר משובשת עד שלעיתים חשבנו שמתפנצ'רים לנו ארבעת גלגלי המכונית והנחנו שאף אחד לא יכנס לדרך הזאת להצילנו,

אבל בסופו של דבר  הגענו בשלום וגם יצאנו בשלום.

כביש אשתאול רמת רזיאל-נוף קסום

עוד מהדרך

המקום לא גדול,אפילו די מאכזב,ילדים יכולים לחלוב עיזים ולהסתכל שם  על חיות המשק שמסתובבות במתחם

והמבוגרים יכולים להנות ממוצרי החלב הנמכרים  בחנות הלא גדולה

בחנות יש מיני גבינות,רכות וקשות,כמה סוגים של יין

פיתות וזיתים תוצרת בית

אורזים את כל המוצרים ומי שנפשו חשקה יכול לאכול באחד  המקומות המוצלים המוצעים לאלה שרוצים לנוח  ולהרגע מטראומת הנסיעה של 6 קמ' על סלעים ואבנים...

זוגתי ובני הצעיר בפתח החנות

המוצרים לא זולים ,אבל יאללה,נסענו עד כאן,לא  נקנה ונהנה?

אגב האינסטגראם לא עובד שם כי אין חיבור לאינטרנט,אבל תודה למצלמה הרגילה של  הפלאפון שעושה היטב את העבודה

האמת שלסיום רציתי לעלות תמונה של טוסיק נאה שמצאתי בעמודה של בליזר בטוויטר,אבל החלטתי לא לפגוע בנפשכם הרכה וחסכתי מכם את המראה המאמם והלא קשור לפוסט.

אני לא מבטיח להמנע מלעשות כן באחד הפוסטים הבאים:-)

בלי קשר:

הערב מתחיל שלב הפלייאוף ב NBA

אני בעד  ניו יורק שודאי תפסיד למיאמי, בעד בוסטון שתתקשה לעלות לשלב הבא

ובעד אוקלהומה שמשחקת את הכדורסל הכי יפה  בליגה השנה ואני מקווה שתגיע לגמר וגם תיקח אותו.

אני סיימתי ,תיהיו טובים